מכרז תעש: שתי מתמודדות פרשו, השלישית בדרך

האם תהיה תחרות באחד המכרזים הגדולים של המדינה? קרן פימי של ישי דוידי וקבוצת רינקו של המיליארדר היהודי־אמריקאי איירה רנרט הודיעו לאחרונה לרשות החברות שלא ייגשו למכרז לרכישת תעש, כך נודע ל”כלכליסט”. בנוסף, הקבוצה המשותפת לסמי קצב ומאיר שמיר, שנחשבת למתמודדת מובילה, שוקלת גם היא לפרוש מהמכרז. פרישות אלה עלולות להותיר במירוץ רק שתי קבוצות: אלביט מערכות שבשליטת מיקי פדרמן ופלקסטרוניקס האמריקאית.

רשות החברות הממשלתיות מבקשת לבחור זוכה כבר בתוך חודש, אולם זכייתה של אחת משתי הקבוצות שיישארו עשויה להיות בעייתית. אם אלביט תזכה, הרכישה תדרוש את אישור הממונה על הגבלים עסקיים משום שברכישת תעש היא עשויה להפוך למונופול בתחומים מסוימים. לגבי פלקסטרוניקס, יצרנית רכיבי האלקטרוניקה השנייה בגודלה בעולם, נשמעו תמיהות על עצם השתתפותה במכרז, מכיוון שייצור נשק רחוק מליבת עסקיה.

חמש הקבוצות שהתעניינו ברכישת תעש כבר קיבלו נגישות לחדרי המידע של החברה. לקבוצות שנוטות לפרוש מהמכרז יש טענות קשות על תנאי המכרז ועל חוסר בהירות בנוגע לנתונים מסוימים, שלטענתן מונעים מהן לדעת מה היקף ההשקעה שיידרש מהן בעתיד. "עשינו חשבון שאנחנו עלולים להידרש להשקעה נוספת של מאות מיליוני שקלים ואפילו מיליארדי שקלים על פרישת עובדים, תשלום מסים, העברת המפעל לנגב ותביעות בנושא זיהום הקרקע”, אמר גורם בכיר באחת הקבוצות. “הנתונים שהמדינה העבירה לנו לגבי היקף לקוחות וצבר ההזמנות — מוגבלים ולא מאפשרים לתמחר את ההצעה הכדאית. ככה אי אפשר להתמודד".

הגשת הצעות בתוך שבועיים

המכרז למכירת החברה הביטחונית שבבעלות המדינה מתקרב לשלביו הסופיים. בתוך שבועיים אמורים המתמודדים להגיש הצעות מחייבות ולציין את סכום הרכישה, כשהם משלמים עירבון של 35 מיליון שקל (שיוחזר להם). מחירה של תעש הוערך ב־2 עד 2.5 מיליארד שקל.

אחד התנאים שמכעיסים את המתמודדים הוא שרשות החברות קבעה סכום מינימום לרכישה, בעוד לדברי חלקן, שווי החברה שלילי.

לפי הנתונים שהגיעו ל"כלכליסט", המדינה דורשת הצעה מינימלית של 1.1 מיליארד שקל, שלא ייכנסו לקופת המדינה אלא יהיו מיועדים לתשלומים הנוגעים לחברה: כ־600 מיליון שקל פיקדון או ערבות בנקאית למימון הפרישה של 800 עובדים נוספים ב־15 השנים הבאות; 300 מיליון שקל במזומן יעברו לקופת תעש הישנה (שתיקרא “נצר השרון”) למימון חלק מניקוי הזיהום בקרקע ולתביעות עבר; 100 מיליון שקל לפירעון חוב לבנק לאומי, שעל פי הסכם המימון מחזיק בתנאי לפירעון מיידי עם העברת השליטה בחברה; ו־100 מיליון שקל לתשלומי חוב לבנקים אחרים.

הרוכש יקבל מהמדינה 1.5 מיליארד שקל למימון המעבר של תעש לרמת בקע, דרומית לבאר שבע. 1.2 מיליארד שקל יינתנו כסיוע בלתי מותנה, ואילו 300 מיליון שקל נוספים יבואו מתוך התשלום של הרוכש מעבר ל 1.1 מיליארד שקל. במלים אחרות, רק הסכום שישלם הרוכש מעבר ל־1.4 מיליארד שקל ייכנס לקופת המדינה.

המעבר לנגב אמור להתבצע עד 2022, והרוכש יקבל את הקרקע בלי תמורה. עם זאת, הוא לא יקבל נכס מס בדמות ההפסדים הצבורים של החברה, המסתכמים במיליארדי שקלים, והם יישארו בידי המדינה.

קצב, בעלי קבוצת SK המחזיקה שש חברות ביטחוניות בשווי כולל של 1.5 מיליארד שקל, אמר ל"כלכליסט" כי "התנאים של המכרז קשים והציפיות של רשות החברות גבוהות, ולכן נשקול אם להתמודד. השתתפתי במכרזים בעבר: רכשנו את מספנות ישראל וחטיבת הנשק הקל של תעש, ובשני המקרים ייעלנו את החברות והפכנו אותן לרווחיות ומהמובילות בתחומן. יש לי ניסיון של 46 שנים בתעשייה הביטחונית, והמכרז הזה שונה מקודמיו. קשה לקבל החלטה כי חוסר הוודאות בסעיפים מסוימים מקשה עלינו".

חלק מהמתמודדים טוענים כי אלביט מערכות היא המתמודדת היחידה שיכולה להרשות לעצמה למלא אחר דרישות המכרז, בשל משקלה כחברה מובילה בתעשייה הביטחונית בארץ.

חברה חדשה

תעש עומדת למכרז כחברה חדשה (“תעש החדשה”) שלתוכה תעבור הפעילות של תעש הישנה, מלבד חברת תומר המסווגת. "המכרז הזה הפסדי ויש בו תנאים לא הגיוניים. בשביל מי שאין לו שיקולים שהם מעבר לרווח הישיר מהעסקה, כמו רצון לגדול או לעצור מתחרה, זו עסקה לא טובה”, אומר גורם בכיר באחת הקבוצות המתמודדות. “אלביט היא המתמודדת היחידה שיודעת איך להתמודד רגולטורית עם הסעיפים הבעייתיים במכרז ואיך לצמצם חלק מהעלויות הצפויות, ולכן היא המתמודדת הבטוחה כרגע במכרז. חבל שרשות החברות הציבה תנאים שמתאימים אך ורק לגוף כזה, שעם הזכייה עשוי להפוך למונופול בתקופה שבה שר האוצר מבהיר שהוא נגד מונופולים".

המתמודדים תוקפים כמעט את כל תנאי המכרז, שאותו מובילים מנהל רשות החברות אורי יוגב והמשנה מאיר שמרה. לטענתם, עלות המעבר לנגב תהיה גבוהה מ־1.5 מיליארד שקל, והם יצטרכו לשאת בהפרש. יש לציין כי על עיכוב במעבר, יצטרך הרוכש לשלם קנס גבוה. יוגב אמר ל”כלכליסט” כי לפי חישובי המדינה העלות לא אמורה להיות גבוהה יותר.

עוד טוענים המתמודדים כי גם הסכום שיוקצה למימון פרישת העובדים אינו סופי. לטענתם, יהיו מוכנים להתחייב על 580 מיליון שקל שהם נדרשים להפקיד לצורך כך, אם המדינה היתה מבטיחה שמדובר בסכום סופי. אולם לפי בדיקת הנאותות שערכו בחברה, עלות הפרישה עלולה להגיע ליותר ממיליארד שקל, וההפרש ייצא מכיס הרוכשים. בתגובה אמר יוגב ל”כלכליסט” כי המדינה כבר מימנה פרישה של 1,200 עובדים ב־2 מיליארד שקל. “אלה תנאי המכרז ואין סיבה שהמדינה תממן יותר מזה. שכל אחד יעשה את החישוב שלו”, הוסיף. “אם החברה תפיק תזרים מזומנים חיובי ותהיה רווחית, עלות המימון תהיה מהרווחים והפיקדון יוחזר בחלקו לרוכשים”.

צילום: אי.פי.אי, אי.פי, עמית שעל, אוראל כהן, נמרוד גליקמן

טענות אחרות נוגעות למצבה הפיננסי של החברה: תעש מציגה הון עצמי שלילי של כ־250 מיליון שקל, אולם הרוכשים טוענים שלפי בדיקותיהם הבור הרבה יותר גדול, בעוד המדינה מסרבת לתת שיפוי. "לא מדובר בחברה בורסאית שמדווחת, ולכן איננו יודעים שהמספרים מוחלטים", אומר אחד המתמודדים. יוגב טוען כי דו"חות החברה הם לפי התקן המחמיר של IFRS ולא צפויות הפתעות.

מחלוקת אחרת נוגעת לטיפול בנזקי הזיהום בקרקע ברמת השרון. לפי המכרז, המדינה לוקחת על עצמה את הטיפול בנזקים שנגרמו בעשרות שנות הפעילות של תעש, עד חתימת החוזה ב־2016, ואילו והרוכשים יטפלו בנזקים שייגרמו אחרי כן. אולם המתמודדים חוששים שיישאו באחריות אזרחית, ואולי אף פלילית, גם לגבי חלק מזיהומי העבר. יוגב טוען שנושא הזיהום מטופל היטב במכרז, כך שהמדינה תהיה אחראית גם לזיהום מתמשך, ואילו הרוכש יהיה אחראי רק לזיהום חדש, כלומר כזה שלא ייגרם מקווי הייצור שירכוש.

סימני שאלה

עוד טוענים הרוכשים שהנתונים שמוצגים בפניהם חלקיים ביותר, וקשה להם להעריך את הסיכון ולקבוע את המחיר שעליהם לשלם עבור החברה. רשות החברות אינה חושפת למתמודדים את רשימת הלקוחות המלאה ואת היקף המכירות וההזמנות העתידיות של כל לקוח, כאשר לטענת המתמודדים מדובר עבורם בנתונים מהותיים. מנגד, יוגב מסביר שלא ניתן לחשוף את הנתונים המלאים מכיוון שמדובר במידע עסקי רגיש ואילו שתיים מהמתמודדות, אלביט והקבוצה של קצב, מתחרים בתעש בתחומים שונים.

עוד שתי מחלוקות הן הסכמים על חובות הארנונה, שלטענת המתמודדים לא נסגרו, בעוד יוגב טוען שהמדינה תהיה אחראית לכל חוב ישן, והפסדי המס הצבורים שהרוכשים מעוניינים לקבל לידיהם, ואילו יוגב מסרב לכך.

“לאור ההפרטות הקודמות שעברנו, התנאים שקבעה המדינה למכרז תעש הפתיעו אותי”, אומר קצב. “המכרז הזה שונה כי יש בו חוסר ודאות בכמה תחומים. הייתי מצפה שבמכירה של מערכת אסטרטגית חשובה כל כך למדינה, השקיפות תהיה הרבה יותר גדולה עבור מי שמתמודד, שיידע לפחות מה הוא קונה ואיך לנהל את זה”.

הוא הוסיף כי “יש סינרגיה מאוד גדולה בין מה שהחברות שבבעלותי עושות לבין מה שתעש עושה. אנחנו מתאימים לרכישה, והחלום שלי הוא ששמיר ואני נעשה בה את התהליך שביצעתי במכרזים קודמים (שבהם רכש חברות ביטחוניות מהמדינה — ג”ח). לקחנו מפעלים בעבר והעמדנו אותם על הרגליים”. אולם קצב ציין כי “העסקה לא פשוטה. זו חברה שהפסידה הרבה כסף ונדרשת השקעה גדולה הן בציוד והן בפיתוח מוצרים חדשים. אם אצלנו יש סימני שאלה לגבי המכרז — אז אני לא מקנא במתמודדים האחרים”.

קצב אישר כי אחד הקשיים הוא במחיר המינימום של 1.1 מיליארד שקל שקבעה המדינה. "מי קבע ואיך הוא קבע שזה הערך של החברה?", שאל. אם קצב ושמיר יחליטו שלא להשתתף, זו תהיה מכה כמעט אנושה למכרז לאחר הפרישה של פימי ורנרט, לשעבר מבעלי חברת AM General המייצרת את רכבי האמר האמריקאים לשעבר.

יוגב אומר בתגובה כי "המכרז הזה אכן שונה ממכרזים קודמים, בכך שהוא יותר מקצועי. בעבר רכש קצב חברות בסכומים נמוכים במיוחד, 100 מיליון שקל, ובניהול נכון עשה מהן הון תועפות. המכרז הזה ייצא לדרך. אם אלביט מערכות תזכה היא אכן תצטרך אישור של הממונה על הגבלים עסקיים. המתמודדים האחרים יודעים זאת, ולכן יש גם קרב על מספר שתיים".