נציבות שירות המדינה: גזבר חריש-קציר אישר תשלומים פיקטיביים לעובדים
בית הדין של עובדי שירות המדינה בחיפה, שהרשיע את משה לבקוביץ בשתי עבירות משמעת, גזר עליו עונש של נזיפה, פיטורים והגבלת כהונה. על פי גזר הדין, לבקוביץ אישר תשלום שכר לעובדת על משרה פיקטיבית, וכן תשלום אחזקת רכב שלא כדין לעובד נוסף
בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בחיפה גזר שלשום (א') עונש של נזיפה, פיטורים ופסילה מלשמש בכל תפקיד במועצה המקומית חריש-קציר, על המזכיר והגזבר לשעבר משה לבקוביץ. זאת לאחר שהורשע לפני כחודשיים בעבירות משמעת בגין תשלום שכר ואחזקת רכב לשני עובדים שלא כדין. "חומרת המעשים מתחדדת", נכתב בגזר הדין, "בשל תפקידו הבכיר במועצה כגזבר, שהיה אחראי על אישור תוספות שכר ודרגה לכלל עובדי המועצה, ולמתן הנחיות לחשבת השכר".
לבקוביץ, שכיהן בתפקיד כעשר שנים (מדצמבר 2005 ועד יולי 2014), עתר היום לבית המשפט המחוזי בחיפה לעכב את ביצוע גזר הדין שלדבריו יגרום לו נזק כלכלי בלתי הפיך. על פי האישום הראשון שבו הורשע, לבקוביץ נתן אישור לתשלום שכר מלא לעובדת במועצה, הגם שידע כי אינה מועסקת ב-100% משרה, והדיווח בעניין אופי והיקף העסקתה היה פיקטיבי. בית הדין קבע שבכך הורה לבקוביץ להנהיג שינויים או הטבות בניגוד לחוק שירות המדינה.
"מחומר הראיות עולה בבירור כי העובדת קיבלה הטבות שכר חריגות ללא אישור הממונה על השכר באוצר", נכתב בגזר הדין. "הנאשם הורה לחשבת השכר להוסיף אחוזי משרה באופן פיקטיבי, 70% משרה בתפקיד סייעת בגנים, אף שלא הועסקה בגנים בתקופה הרלבנטית". עם זאת, על פי גזר הדין התביעה לא הוכיחה מה כלל הכספים ששולמו לה ביתר.
באישום השני שבו הורשע בעבירת משמעת מכוח אחריותו כממונה, נקבע כי לא עקב אחר תיקון הליקויים עליהם הצביע קודמו בתפקיד בדו"ח חריגות שהגיש. הדו"ח כלל התייחסות לתשלומים חריגים של הוצאות רכב שעובדי המועצה מקבלים. בעקבות הדו"ח שלח לבקוביץ מכתב לעובד במועצה לקבלת מסמכים הדרושים לקבלת תשלום אחזקת רכב. העובד לא ביצע את המבוקש ממנו, וחרף זאת המשיך לבקוביץ בין השנים 2006-2009 לאשר לשלם לו אחזקת רכב בשיעור כולל של כ-88 אלף שקל. "הוכח שהנאשם עצם עיניו ביחס לתשלומים וגרם נזק לקופה הציבורית", נכתב בגזר הדין.
"הנאשם ניסה לאורך כל שלבי הדיון להשליך מאחריותו על גרומים אחרים במועצה, כגון החשב וראש המועצה", נכתב בנוסף בגזר הדין. "אני שבים ומדגישים שאף אם נפל פגם, והדברים לא הוכחו כלל ועיקר, גם בהתנהגותם של אחרים – אין הנאשם יכול להיתלות בכך על מנת להפחית מעוצמת כישלונו שלו".