גרסטל לא באה להם טוב
הפרקליטות בתגובותיה מספקת את ההסבר הטוב ביותר לחיוניות הביקורת של גרסטל
בימים אלה טורחת שרת המשפטים איילת שקד על תזכיר חוק הנציבות ושוקלת בין היתר גם אפשרות פיצול והוצאת הביקורת המערכתית מידיה של השופטת בדימוס הילה גרסטל, ולהעבירה למשל למשרד המשפטים.
הנימוק האמיתי והמהותי נגד פיצול כזה טמון בהסבריה ובתגובותיה של הפרקליטות לדו"ח. זה מתחיל בדחיית ממצאיו על סמך תחושות והשערות. המספרים לא באים טוב לחבר'ה בסלאח א־דין, ולכן הם לא נכונים. ומה עם תשובה עניינית לעובדה שאין לפרקליטות מעקב אחרי נתון כה בסיסי כמו מספרי השימועים שנערכו או התקבלו?
הילה גרסטל צילום: אריאל בשור
זה נמשך בחזקת התקינות של הפרקליט. שוב חוזר הניגון של "עשינו אבל לא תיעדנו". בפרקליטות, אם צריך, ישפדו כל מי שהפר חובת דיווח - רופא, רו"ח, איש עסקים, בוודאי פוליטיקאי. אבל אם מדובר בפרקליט - חזקה עליו שפעל כשורה. למה בכלל צריך ביקורת כשהנחת העבודה היא שהכל תקין?
וזה נגמר בהפרת הוראה מפורשת של שרת המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה להמשך שיתוף פעולה עם הביקורת במתכונתה הנוכחית עד שינויה בחוק.
הדו"ח הנוכחי הוא תרומתה הצנועה של גרסטל לדיון. לאחר השגיאה שלה, שבדו"ח הראשון טיפלה באופן אישי באחת מעורכות הדין בפרקליטות. הדו"ח הזה, כמו קודמיו, הוא מופת של גישה עניינית, שקולה ושוחרת תיקון בצמתים פרוצדורליים ומהותיים. הנהלת הפרקליטות וארגון הפרקליטים מנהלים מלחמת חורמה כדי לעקור את הביקורת מידי גרסטל ולהעבירה אליהם, למשרד המשפטים. זה כמו לתת לחתולים לשמור על השמנת. אבל זו כמובן השוואה חצופה. חתולים, כידוע, אינם נהנים מחזקת התקינות.
