כשראש הממשלה נפגש עם החיים עצמם

בדצמבר, כשהכלבה קאיה נשכה כמה מהאורחים של בני משפחת נתניהו, גילה ראש הממשלה שחוקי ההסגר בישראל לא מבטאים חמלה מספקת לבעלי החיים. בסוף השבוע, כשטס לדאבוס, הוא גילה את מה שכל מי שמתעניין בעניין יודע כבר שנה וחצי — ששר התחבורה ישראל כץ מעכב את כניסת אובר X לישראל, אולי מטעמים פוליטיים.

שני הסיפורים האלה מעידים עד כמה ראש הממשלה מנותק מההוויה הישראלית, ועד כמה הוא נחוש לשנות את הדברים שנראים לו מקולקלים, כשהוא אשכרה מגלה משהו על החיים עצמם. לכן, כל מה שאנחנו בעצם צריכים הוא שנתניהו יעזוב את מה שהוא עושה ויתנסה קצת בעצמו בחיים בישראל.

למשל, נשאר רק שנתניהו ינסה לחיות חודש אחד משכר המינימום, או מהשכר החציוני במשק, במקום שהשכר שלו יעלה באופן אוטומטי בכל ינואר, ולראות אם אפשר לכלכל כך משפחה של ארבע נפשות.

שר התחבורה ישראל כץ ורה"מ בנימין נתניהו צילום: אלכס קולומויסקי

ונשאר רק שנתניהו ינסה להזמין תור לניתוח פשוט במערכת הבריאות הציבורית ולהמתין חצי שנה לפחות במקום לקבל טיפול VIP. נשאר שהוא ינסה להשיג קוד סיעודי להורה שלו או של בת זוגו, ינסה לתפוס את מס הכנסה בטלפון כדי לשאול אם הפקס הגיע, לשרוף חצי שעה בטלפון עם חברת הביטוח רק כדי לברר איפה הכספים הפנסיוניים של סבתא, ינסה להגיע בתחבורה ציבורית מבית שמש להרצליה בפחות משלוש שעות, ינסה להשיג דירה בדיור הציבורי בלי למות מקור ברחוב בינתיים, ינסה להכניס את הבן שלו לבית הספר שהוא מעוניין בו בלי להפעיל פרוטקציה, או ינסה להשיג טופס 17 מקופת החולים לאיזו בדיקה שהקופה ממש ממש לא מעוניינת לממן.

ונשאר רק שנתניהו יעמוד קצת בפקקים בבוקר בדרך לעבודה, ובפקקים אחר הצהריים בדרך הביתה. נשאר רק שיעשה ג'אגלינג עם בת זוגו לגבי מי אוסף את הילד מהגן כי יש לו חום ושניכם בעבודה ולא יכולים לצאת. נשאר שינסה למצוא סידור לילדים לאוגוסט בפחות מ־5,000 שקל לילד, שיחכה שש שעות במיון כדי לפגוש את העיניים הטרוטות של המתמחה התורן שיגיד לו שהכל בראש שלו ואין לו שום דבר, שינסה להתמודד עם ועדה רפואית של הביטוח הלאומי, שינסה להבין למה אי אפשר לעשות תיאום מס באינטרנט יותר מפעם אחת וצריך לבזבז שנה בהליכה לסניף מס הכנסה, ושפעם אחת יממן בעצמו, מכיסו, את השיפוצים והתיקונים והנזילות בביתו.

אחרי כל אלה, תהיה לנו תקווה לחיים טובים יותר.