עזבו אותם מאחריות חברתית
מספר החברות שפרסמו לראשונה דו"חות אחריות תאגידית צנח לאחת בלבד ב־2015. עושה רושם שההשפעות הסביבתיות והחברתיות לא מעניינות את החברות הישראליות, והנכונוּת לאמץ מדידה כמותית שקופה, שתאפשר לשפר ביצועים, פחתה מאוד. ככה זה כשאין רגולציה מחייבת
בהיסטוריה הקצרה של דיווחי האחריות התאגידית בישראל, 2015 היא המאכזבת ביותר. בשנה זו 19 חברות בלבד פרסמו דו"חות אחריות תאגידית, לעומת 27 בשנה שקדמה לה. אלא שהנתון הדרמטי נוגע למספר החברות שפרסמו דו"חות כאלה לראשונה בתולדותיהן: אם ב־2014 הצטרפו למגמת הדיווח שמונה חברות חדשות, ב־2015 צנח מספרן לאחת בלבד. דו"חות האחריות התאגידית מתפרסמים באיחור, ועל כן דו"חות שפורסמו ב־2015 מציגים את נתוני 2014.
מדובר בשפל חסר תקדים מאז החלו להתפרסם דיווחי אחריות תאגידית בישראל ב־2008, וללא מדווחות חדשות צפוי מספר החברות המדווחות לקפוא על קצת יותר מ־20, כמו ממוצע של 21 דו"חות בשנה בארבע השנים האחרונות. מדובר במספר זעום שמסביר את המיקום הנמוך של ישראל בסקלה העולמית של פרקטיקות דיווח.
ב־2015 פרסמו דו"חות אחריות תאגידית החברות הללו: אסם (דו"ח ראשון), בנק הפועלים, בנק לאומי, ביונד ביזנס, דלתא, ECI, אלביט מערכות, הבנק הבינלאומי, גזית גלוב, הראל, אינטל ישראל, כיל, מזרחי טפחות, נשר, פרטנר, רוש ישראל, שיכון ובינוי, שטראוס וטבע.
אחד ההסברים העיקריים לירידה בפרסום דו"חות הוא שבהיעדר רגולציה שמחייבת פרסום דו"חות אחריות תאגידית, חברות מעדיפות להימנע מפרסום נתונים שלא בהכרח מחמיאים להן.
פרסום דו"ח אחריות תאגידית נתפס אולי כפעולה טכנית בלבד, הדורשת מהארגון משאבים רבים ועלותה גבוהה, אולם מדובר באמצעי שבעזרתו הנהלת החברה יכולה להבין מהן ההשפעות החברתיות והסביבתיות שיש לפעילות החברה ולקבוע יעדים לשיפור: כשמתחילים למשל למדוד פערי שכר בין גברים לנשים, מתקבלים נתונים ואז אפשר לקבוע יעדים כמותיים בדרך להשגת שוויון; כך גם בתחומים נוספים כגון כמות הפסולת המיוצרת או אחוז המועסקים מעל גיל 45.
איור: יונתן וקסמן השקיפות של אותם פרמטרים, ובייחוד אם הם מוצגים באופן כמותי, היא בעלת חשיבות: צרכנים ומשקיעים יוכלו לערוך השוואות בין חברות ולהחליט על בסיס פרמטרים נוספים מלבד רווחיות או מחיר המוצר. כמו כן הדירקטוריון יוכל לדרוש מהחברה להתאים את נוסחאות חישוב הבונוסים למנהלים גם לפרמטרים כמו שילוב עובדים בעלי מוגבלות או הפחתת פליטות מזהמים לאוויר.
רק 12 חברות מדווחות בעקביות בכל שנה
"רק 12 חברות בישראל מפרסמות דו"ח אחריות תאגידית מלא כל שנה", אומרת איליין כהן, מנכ"לית חברת הייעוץ ביונד ביזנס. "שאר החברות מדווחות כל שנתיים או פרסמו רק דו"ח אחד שאין לו המשך. לכן ב־2015 ראינו ירידה בפרסום דו"חות מול 2014, אבל מספר דו"חות דומה ל־2013. גם אם ב־2016 אפשר לצפות לפרסום של קצת יותר דו"חות בישראל, כולל מחברות שפרסמו דו"חות ב־2014 ולא ב־2015, עדיין רמת הדיווח בישראל מאכזבת מאוד. חוסר המחויבות לשקיפות עסקית בישראל מדאיג ומגביל את העסקים בישראל מליהנות מכל היתרונות המוכחים של דיווח לשיפור ביצועי החברה לאורך זמן".
הפרסום של דו"ח אחריות תאגידית אמור להיות וולונטרי ולשקף את הרצון של החברה להגיע לשיפורים בתחומים שהם מעבר לדרישות הרגולציה. לכן מעט אירוני לגלות שאחד המנועים הגדולים לעלייה במספר הגופים המדווחים בישראל היה הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל, שחייב את כל הבנקים להצטרף למעגל הדיווחים. בעקבות ההנחיה הזאת של בנק ישראל הצטרפו לבנקים המדווחים אגוד, דיסקונט, מזרחי טפחות והבינלאומי. הפועלים ולאומי החלו לדווח עוד לפני דרישת הפיקוח.
האם הוולונטריות מתה? או לפחות הוכחה כלא רלוונטית בשוק הישראלי? מומו מהדב, מנכ"ל מעלה, אינו ממהר להספיד את הרצון הטוב: "לא הייתי מחבר באופן ישיר בין דו"ח אחריות תאגידית לבין וולונטריות או נכונות לפעול לשיפור הפעילות העסקית. הדו"ח הוא אחד הכלים של אחריות תאגידית, הוא כלי קריטי, אבל הוא עדיין כלי. אנחנו כן רואים העמקה של תחום האחריות התאגידית, אפילו העמקה משמעותית מאוד ב־2015. עם זאת, בשנה זו לא ראינו מספיק חברות שהחלו לטפל באחריות תאגידית, אבל מוכנות לעלות שלב ולהתחייב לכתיבה של דו"ח. יש לכך סיבות רבות, מקשיים עסקיים או סיבות אחרות. נצטרך להמשיך ולבחון אם המגמה הזאת נמשכת גם ב־2016".
עברי ורבין, מנכ"ל חברת הייעוץ לאחריות תאגידית Goodvision, דווקא רואה התעוררות בתחום, אך כזו שלא באה לידי ביטוי ב-2015. "בקרב החברות שעובדות איתנו יש שתיים שמדווחות פעם ראשונה אבל עדיין לא פרסמו את הדו"ח שלהן. לסיקור התקשורתי של דו"חות יש נטייה להתמקד בנושאים שהם פחות מחמיאים לחברה, ולכן יש חברות שמעדיפות להימנע מפרסום דו"ח כזה. זו הסיבה לקיומם של דו"חות פנימיים שאינם מפורסמים לציבור. זה תהליך ששואב הרבה זמן ומשאבים מארגון, ולא לכולם ברורה העלות מול התועלת. סיבה נוספת יכולה להיות הכניסה של התקנים החדשים של GRI (ארגון שמקדם מתודולוגיה אחידה לדו"חות אחריות תאגידית – ג"ק), שכן רבים נרתעים מאימוץ תקנים חדשים".
אין מנוס מחקיקה שתחייב פרסום דו"חות
ליעד אורתר, מנהל המרכז לאחריות תאגידית במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן, טוען כי אין מנוס מחקיקה שתחייב תאגידים לפרסם דו"חות. "הנתונים של 2015 מציגים תמונה עגומה ביותר לגבי מחויבות מוסרית של תאגידים בישראל. זה הסימפטום של המחלה. המחלה היא חוסר אכפתיות משוועת, והסימפטום הוא התנהלות עסקית אטומה לחלוטין. הנתון הזה מציב את המגזר העסקי בישראל עם הכלכלות הנחשלות והחשוכות בעולם וחייב לשמש קריאת השכמה לכל מי שעוסק בתחום. הצפי להתנהלות מוסרית וולונטרית מצדם של עסקים נשאר תלוי באוויר, אף שיש כמה מנהלי תאגידים ומסגרות עסקיות שכן מתנהגים באופן מוסרי וראוי, הם המיעוט שאינו מייצג את הכלל. המסקנה שאליה כבר הגיע הפרלמנט האירופי לפני שנה היא שאם ברצוננו לראות שקיפות חברתית סביבתית משמעותית בקרב עסקים, אין דרך לעשות זאת אלא באמצעות מנגנוני חקיקה ואכיפה מדינתיים. החקיקה מתגבשת בימים אלה בכל מדינות האיחוד האירופי, וגם בארצות הברית, וזה יגיע גם לפתחנו".
ניר קורן, מנהל הקבוצה לאחריות תאגידית וקיימות ב־BDO זיו האפט, נשמע אופטימי יותר: "הירידה בהיקף החברות המדווחות מעידה על הבנה של משמעות יישום הנושא". לדבריו, החברות מתחילות להבין כי הפוקוס אינו צריך להיות על הדו"ח, אלא על ניהול הפרמטרים החברתיים והסביבתיים מתוך הגעה לתוצאות ברורות של שיפור. עם זאת, הוא מוסיף: "תפקידו של הדו"ח הוולונטרי לא נעלם. הוא מעיד יותר מהכל על אופן היישום ומבחין בין חברות אחראיות ללא אחראיות. ככל הנראה חלק מהחברות עדיין לא מוכנות לאתגר, מה גם שהלקוחות עדיין לא יודעים להעדיף חברה אחראית".
לדעתה של שירלי קנטור, יועצת אחריות תאגידית ושיווק חברתי, דו"חות אחריות תאגידית פשוט לא הוכיחו את עצמם בישראל. "ארגוני חברה וסביבה לא משתמשים בדו"חות האלה. משקיעים פיננסיים לא משתמשים בהם. חברות לא מקבלות פידבקים על הדו"ח שלהן. הן משקיעות בו המון כסף וזמן, וזה לא מוכיח את עצמו".
