המדינה לבג"ץ: העתירות נגד מתווה הגז ישאירו אותנו עם מונופול רב עוצמה

"ניסיונן של העותרות לשוות מלאכותיות לשיקולי החוץ והביטחון – הוא ניסיון נואל", טוענת המדינה בתשובתה לעתירות נגד מתווה הגז.

עורכי הדין ענר הלמן רן רוזנברג מפרטים על פני כ-150 עמודים את טיעוני המדינה ובמרכזן המסר לשופטי בג"ץ כי מדובר בתחום שהוא "צומת מובהק הוא של מדיניות מדינית-ביטחונית, כלכלית וחברתית, ובמסגרתו שמור לממשלה שיקול דעת רחב ביותר. כידוע, ועל פי ההלכה הפסוקה, רק במקרים נדירים שבנדירים ימצא בית המשפט הנכבד להתערב בהחלטות מדיניות בנושאים שכאלה. המקרה שלפנינו, אינו בא בקהלם של מקרים נדירים אלו".

לטענת המדינה, הולכים העותרים בדרך של "ייקוב הדין את ההר" והם מעדיפים "את אכיפת דיני ההגבלים העסקיים באופן דווקני מתוך אמונה כי יהיה בכך כדי להבטיח קיומו של משק גז טבעי תחרותי בישראל. כל זאת, בבחינת 'ייקוב הדין את ההר' לשם פירוק מיידי של ההסדר הכובל בו מצויים בעלי החזקות בשדה 'לוויתן' לכלל מרכיביו". המטרה של פיתוח משק הגז משותפת למדינה ולעותרים גם יחד והמחלוקת היא הדרך הנכונה להגשימו. בעניין זה, סבורה המדינה, דרכה עדיפה על פני העותרים שגישתם ספקולטיבית, מערימה קשיים ונזקה הוא "שהיא אף עלולה להותיר את משק הגז הטבעי בישראל עם מאגר מפותח אחד בלבד, 'תמר', כמונופול רב-עוצמה".

בפרק שמוקדש להפעלת סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים, טוענת המדינה שבחינת האפשרות להפעיל את הסמכות לפי סעיף 52 הועלתה זמן רב לפני כינוס ועדת שרים לביטחון לאומי ביום 25.6.15, במהלכו נדונו מכלול שיקולי הביטחון ויחסי החוץ. המדינה עומדת הן על "שיקולים כבדי משקל בתחום הביטחון ויחסי החוץ של מדינת ישראל" שחלקם עדיין בחוות דעת ובהחלטות קבינט מסווגות (חוות דעת שהוכנו בצה"ל ובמשרד הביטחון, בנוסף לחוו"ד גלויה של המל"ל). אלה יחשפו במעמד צד אחד אם בית המשפט ימצא לנכון. בנוסף, נטען, שהליך הפעלת הסעיף כמו הליך קבלת ההחלטות בכללו היה ללא רבב וכלל שימוע ציבורי, היוועצות עם ועדת הכלכלה של הכנסת כנדרש. מבחינה משפטית, מנתחת המדינה את סעיף 52 בניגוד מוחלט לניתוח שמציעים העותרים. בעיניה מדובר בנוסחת איזון ייחודית בין שיקולי חוץ וביטחון לבין שיקולי תחרות, והאיזון נמסר לשר הכלכלה. זאת בניגוד לנטען בעתירות שרק בעתות חירום ומשבר ניתן להפעיל את הסמכות, או שניתן להפעילה רק לאחר מיצוי סמכויות האכיפה של הממונה על ההגבלים.

המדינה מגמדת במשמעות התנגדותו של הממונה על ההגבלים דיויד גילה. גילה סירב לחתום על הצו המוסכם אך במכתב פרישתו הדגיש: "מדובר בנושא שעלולות להיות לו השלכות מרחיקות לכת שאינן קשורות לתחרות, כגון יחסי חוץ וביטחון ועצמאות אנרגטית... אינני חושב שראוי ונכון שרגולטור שמופקד על התחרות יבצע צעדים חד צדדיים אל מול התנגדות גורפת של משרדי הממשלה האחרים, וללא כל גיבוי מצידם". גם לסירובו של שר הכלכלה היוצא מייחסת המדינה בתגובתה משקל נמוך "...שר הכלכלה היוצא מר אריה מכלוף דרעי, נמנה עם חברי הקבינט המדיני-ביטחוני, אשר שוכנעו בדבר קיומם של שיקולי חוץ וביטחון העלולים להיפגע באופן משמעותי אם יחול עיכוב בפיתוח שדות הגז".

פרק מעניין מיוחד ליציבות הרגולטורית שהבטיחה המדינה לחברות. לטענת העותרות מדובר בכבילה בלתי סבירה ומידתית של הממשלות והכנסות הבאות עד לתקופה של עשר שנים. "הממשלה מוסמכת לקבל החלטות ארוכות טווח שמשכן חוצה את תקופת כהונתה של ממשלה פלונית", נכתב בעתיר. מדובר ב"הבטחה מינהלית" שניתן להשתחרר ממנה בשני תנאים – שינוי נסיבות ואינטרס ציבורי. בכל מקרה, לפי המדינה היא הייתה מוסמכת להבטיח לחברות את היציבות בחוזה ולכן הייתה מוסמכת לעגנה בהחלטת ממשלה. לגופו של עניין, נטען, שהיציבות משרתת את המדינה במאמציה להבטיח את השקעות העתק הנדרשות לפיתוח חלוויתן ותמר.

רה"מ בנימין נתניהו בדיון על מתווה הגז בוועדת הכלכלה	צילום: עומר מסינגר

ובנוסף טוענת המדינה כי במדדים הבינלאומיים מצויה ישראל במקומות נמוכים ביותר בפרמטרים של סיכון גיאו-פוליטי, קדושת החוזה, נטל רגולטורי ותנודתיות של מדיניות ממשלתית. בשקלול כל אלה ישראל במקום ה-45 בעולם. "אל מול מוניטין שלילי זה פסקת היציבות הרגולטורית מבקשת להתמודד", נטען. ישראל מדורגת כבעלת פוטנציאל גבוה לחיפושי נפט וגז, אולם באותה עת "זוכה המדינה לדירוג שמקביל לדירוגן של מדינות העולם השלישי בכל הקשור לאי-יציבות רגולטורית, הרחק הרחק מן הדירוג של כל אחת ממדינות אירופה או המדינות החברות ב-OECD."

לפיכך, טוענת המדינה יש לדחות את העתירות על כל מרכיביהן: חוסר סמכות, חוסר סבירות, כבילת שיקול הדעת לשנים הבאות. זאת, מכיוון שהחלופות שמציעות העותרות גרועות הרבה יותר, שיקולי החוץ והביטחון חזקים ביותר, מדובר בהחלטה שהתקבלה כדין, ובתחומים שאין לבית המשפט כלים לבחון וולהתערב.