תקועים בעולם הישן
במערב כבר מבינים שהטבות המס לחברות הענק לא עובדות, רק בישראל ממשיכים אף שכבר שנים לא באה לכאן שום חברה גלובלית
ב־2010 חשפנו כאן ב"כלכליסט" שעבודת מחקר שהכשירה מענק שניתן לחברת אינטל בעצם מומנה בידי אינטל עצמה. מאותו רגע הוציא משרד הכלכלה את כל המחקר הנוגע להטבות שמקבלות חברות הענק מידי חברות הייעוץ החיצוניות והעביר אותו לצוותים פנימיים שלו ושל משרד האוצר.
מאותו רגע הניתוחים המלאים העומדים בבסיס ההטבות גם לא פורסמו במלואם. שלוש שנים לאחר מכן ניסתה מנכ"לית האוצר דאז יעל אנדורן להוביל החלטה שתקשור באופן הדוק יותר בין ההטבות לחברות לבין התרומה החוזרת למדינה, אבל הצעד הזה זכה להתנגדות גורפת במשרדי הכלכלה וראש הממשלה ולבסוף נותר על הנייר.
אם מצרפים את שני האירועים הללו למסלולי הטבות המס ההיסטוריים שאפשרו לחברות כמו טבע לשלם 0% מס בלי לבקש אישור ובלי לעמוד בדרישות מינימליות — למשל בתחום התעסוקה — מגיעים לתמונה העולה מהנתונים שנחשפים כאן כעת. החברות הגדולות מקבלות הטבות במיליארדים אף שהתרומה שלהן למדינה בירידה.
מה עם האלטרנטיבה
לא היה קל להשיג את הנתונים האלה. השנה שמתנוססת עליהם, 2013, אינה מקרית. זו השנה האחרונה שלגביה קיימים ניתוחים בנושא. גם חלקיות הנתונים לא מקרית: למשל העובדה המטלטלת שלפיה שתיים מארבע הענקיות — טבע, אינטל, צ'ק פוינט וכיל — מקבלות מהמדינה יותר משהן מחזירות לה, אך לא צוין מיהן השתיים.
בעשור האחרון המדינה חילקה הטבות במיליארדים לחברות הענק ויצרה פערי מיסוי אדירים מול חברות קטנות, וכל זאת בלי לבחון כמה ההטבות הללו מחזירות את עצמן. וחמור מכך, בלי לבדוק מה היתה מניבה השקעה אלטרנטיבית, למשל מתן הטבות בהיקף דומה לעשרות או למאות חברות קטנות יותר במקום רק לארבע הגדולות.
מפעל אינטל בקרית גת צילום: מאיר אזולאי מפגרים אחרי העולם
אי אפשר לבטל לחלוטין את ההיגיון שבבסיס בניית מסלולי מס מיוחדים לחברות גדולות. לגיטימי לשאוף למשוך לכאן חברות גלובליות, וכל מדינה חפצת חיים היתה מנסה לייצר סביבה אטרקטיבית עבורן. אבל בואו נודה על האמת, המסלולים האטרקטיביים הללו לא עובדים. בחמש השנים האחרונות לא נכנסה לישראל אפילו חברה רב לאומית אחת, לא בזכות סביבת המס הנדיבה ולא בכלל.
במקביל הטון בעולם דווקא החל להשתנות. באיחוד האירופי וב־OECD מדברים היום בגנות הטבות המס, לא מוכנים לאפשר יותר התחמקות מתשלום ומנסים לצמצם את פערי המיסוי בין מדינות מתוך הבנה שכל עוד הם קיימים החברות פשוט יעבירו את פעילותן לאן שנוח להן.
ואצלנו? הנתונים הכי עדכניים הם בני שלוש שנים וגם הם לא מלאים ולא חשופים לציבור. חברות גדולות לא בדיוק מתדפקות על שערי ישראל ואף אחת לא ממש מתחננת להשקיע כאן. ובינתיים מסלולים היסטוריים כופים מציאות מס מפלה נגד חברות קטנות מבלי שאיש במשרדים הכלכליים נותן על כך את הדעת.