"העבודה המיוחדת" שהזמין קפלן מדוד ספקטור בהדסה

בין שלל סעיפי תביעת הענק על 69 מיליון שקל שהגישו שניים מבכירי הדסה לשעבר נגד בית החולים מסתתר סעיף מסתורי בשם "עבודה מיוחדת". אחרי שאתמול חשף "כלכליסט" את התביעה שהגישו דוד ספקטור ורחלי גולדבלט - ששימשו יועץ להנהלת הדסה ודוברת בית החולים בהתאמה מאמצע 2013 עד נובמבר 2014 - עתה נחשף סעיף עמום שעשוי להעלות שאלות בנוגע לאופי העבודות שביצעו השניים בעבור בית החולים.

הסעיף מופיע בתביעה של ספקטור וגולדבלט בשם חברת העולם החופשי שבבעלותם, נגד הדסה, על 69,184,162 שקל. ספקטור שימש בין השאר נציג ארגון נשות הדסה, ומאוחר יותר נציג בית החולים עצמו במשא ומתן מול המדינה על הסכם ההבראה, עוד לפני הקפאת ההליכים בפברואר 2014. גולדבלט שימשה דוברת בית החולים, אחראית על קשרי החוץ ועוד. את התביעה הגישו לפני שנה במסגרת בוררות נגד בית החולים שעדיין נידונה, ובד בבד בשבוע שעבר הגישו לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה לעיקול זמני של חלק מנכסי בית החולים.

מנכ"ל הדסה לשעבר אביגדור קפלן צילום: הילה ספאק

בית המשפט דחה את הבקשה והטיל על השניים הוצאות של עשרת אלפים שקל לאחר שכינה את התביעה, ובה גם דרישה לבונוס של 50 מיליון שקל על ניסוח הסכם ההבראה, "תמוהה שבתמוהות".

מלחמת קפלן בוועדים

הרישום המסתורי מצוין בסעיף 76 בבקשת העיקול כ"החזר הוצאות בגין עבודה מיוחדת שהזמין מנכ"ל בית החולים אז ויו"ר רבוע כחול היום אביגדור קפלן במסגרת סיוע שביקש מהמבקשת במסגרת המו"מ שניהל עם המדינה, ואשר אושרה אישית על ידו", בסכום של 206,500 שקל. רמז אפשרי לאופייה של אותה עבודה מיוחדת אפשר למצוא בסעיף אחר בבקשת העיקול, שלפיו חלק מהעבודות שהתבקשו השניים לבצע ותמורתם לא שולם להם, כללו גם "סוגיות משפטיות הקשורות בפעילות הוועדים כנגד אביגדור קפלן, לרבות ההסתה והוצאות לשון הרע".

אין זה סוד שבתקופתו כמנכ"ל היו לקפלן יחסים עכורים עם ראשי ועדי העובדים של הדסה. במקרה של יו"ר ועד עובדי המשק והמינהל בבית החולים אמנון ברוכיאן, היחסים כללו גם התבטאויות פומביות קשות.

ברוכיאן טען כי קפלן נהנה משכר גבוה של 170 אלף שקל בחודש, ובד בבד קורא לפיטורים, וקפלן השיב לו במכתב לעובדים כי "נמנעתי עד כה מלהגיב על השמצותיו ושקריו הבוטים של יו"ר ועד העובדים ברוכיאן, אך הפעם הוא עבר כל גבול", ותיקן כי שכרו עומד על 99 אלף שקל לחודש ברוטו. גם יחסיו של קפלן עם ראשי ועדי הרופאים ידעו עליות ומורדות עד התפטרותו ביוני 2014.

יו"ר ועד עובדי המשק והמינהל בהדסה אמנון ברוכיאן. יחסים קשים עם קפלן צילום: אריאל שרוסטר

"קפלן אישר אישית"

אותו סעיף 76 מסתורי מעלה תהיות מכמה סיבות. הראשונה היא שלא מצוין מהי אותה עבודה מיוחדת. כלומר, הסעיף הזה בולט במיוחד משום שאין בו פירוט של סוג ההתקשרות ומבנה החוב של בית החולים לשניים. בסעיפים אחרים ספקטור וגולדבלט דווקא מפרטים את היקף השעות הנוספות שביצעו לטענתם, וגם את העבודות שביצעו שלא בהסכם - כמו למשל הבקשה מגולדבלט להחליף את דוברת בית החולים, להיות אחראית על מערך הפרסום, תיירות המרפא ועוד. במקומות אחרים מפורטים הסכומים שלטענת השניים מגיעים להם מבית החולים כפיצוי על הפסקת ההסכם איתם, כולל הפנייה לסעיפים הרלבנטיים בהסכמים של העולם החופשי מול הדסה וכדומה.

גם הדרישה לתשלום של 50 מיליון שקל נסמכת על מקור ברור - ההצלחה בניסוח הסכם ההבראה של בית החולים מול המדינה - שלטענת השניים היה להם חלק גדול אם לא הכרחי בו. הם אף מבססים את התביעה בין השאר על שורה של עדויות מצד בכירים בבית החולים בתקופת הסכם ההבראה, כמו יו"ר ארגון נשות הדסה מרסי נתן וממלא מקום יו"ר הדירקטוריון אבי בלשניקוב, שלפיהן היה לשניים חלק חשוב בגיבוש הסכם ההבראה עם המדינה.

לא כך במקרה של אותה עבודה מיוחדת. בבקשה מביהמ"ש המחוזי נכתב רק כי מדובר בעבודה שקפלן ביקש מהם לבצע בקשר למו"מ מול המדינה - ניסוח רחב מאוד, שכן כמעט כל מה שבית החולים עשה באותה תקופה היה קשור לטיפול בחולים שהגיעו אליו או למשא ומתן מול המדינה - ו"אושרה אישית על ידו". נוסף על כך, הסעיף הזה מוגדר כהחזר הוצאות ולא כתשלום על עבודה נוספת.

הסיבה השנייה היא שזו הפעם היחידה בכל פירוט סעיפי הכספים שלטענת השניים הדסה חייבת להם, שבה מוזכר במפורש שמו של קפלן כמי שנתן את ההוראה לבצע את העבודה במקום אזכור כללי של בית החולים. לכך צריך להוסיף גם

כי בתצהיר שהגיש קפלן לבית המשפט מוצא המנכ"ל לשעבר לנכון לעסוק באופן מפורש באותו סעיף של עבודה מיוחדת וכותב כי "מעולם לא נתתי אישור כי הדסה תשלם בגין עבודה זו, לא טרם ביצוע העבודה ולא בדיעבד". כלומר גם קפלן עצמו מודה כי עבודה כזו בוצעה. הוא גם לא מכחיש במפורש שהיא בוצעה לבקשתו, אלא רק טוען כפי הנראה שעבודה כזו בוצעה במסגרת הסכמי התשלום הכלליים בין הדסה וארגון נשות הדסה לבין חברת העולם החופשי.

ספקטור היה בעברו בעל חברת אבטחה ותקשורת בשם ספקיוריטי, ולאחר מכן שימש יועץ לרה"מ לשעבר אריאל שרון כשהתמודד על ראשות הליכוד בפריימריז של 1999. הוא ליווה אותו עוד שנים אחדות, ושמו נקשר בין היתר בפרשת האי היווני, שבמסגרתה נחשד שרון בשחיתות, אך לא הוגש נגדו כתב אישום. בהמשך הסתכסך ספקטור עם משפחת שרון וחשף הקלטות של שיחות שלו עם שרון ועם בניו גלעד ועמרי סביב הפרשה, אך אלו לא הובילו להעמדה לדין.

מהדסה נמסר: "הדסה מחויבת לשמירת סודיות הליך הבוררות. המחלוקת תידון בביהמ"ש". מספקטור וגולדבלט וקפלן לא נמסרו תגובות.