כשמדובר בהישרדות פוליטית, הכל אישי

צריך לומר את הדברים בצורה ברורה: שר האוצר משה כחלון יכול לשלוח מכתבי תמיכה לדירקטורים מהנבחרת של רשות החברות הממשלתיות, להסביר שאין לו שום בעיה עם הנבחרת ולומר שהוא תומך רק בשינוי קריטריונים. זה לא ישנה את העובדה שכל המהלכים של השבועות האחרונים הם כרטיס נסיעה בכיוון אחד ל"מאמן" של הנבחרת, יו"ר רשות החברות אורי יוגב.

בשבוע הבא יביא כחלון לממשלה את הצעת ההחלטה ולפיה יינטלו מוועדת טירקל סמכויות ההדחה של בכירים במגזר הציבורי - סמכויות שהשופט יעקב טירקל בכלל לא ידע שנמצאות בידיו עד לשיחה עם "כלכליסט" - שתועברנה לידיה של ועדה בנציבות שירות המדינה.

מימין: אורי יוגב ומשה כחלון צילום: אוראל כהן , אלכס קולומויסקי

כחלון בחזית

מאחורי ההצעה, כך נטען, עומדת גם שרת המשפטים איילת שקד שהכחישה כל קשר. אף אחד מהפוליטיקאים שחושקים בהחלשתו של יוגב לא רוצה לקבל את הקרדיט על מהלך שייתפס כשלילי בקרב הציבור. לא רק שקד, גם שר התחבורה ישראל כץ - שדיבר מבוקר עד ערב נגד נבחרת הדירקטורים שמקשה עליו למנות מקורבים לתפקידי מפתח - מיהר להוציא שלשום הבהרה ולפיה אין גם לו קשר להצעת ההחלטה שכחלון מקדם. הדבר נכון גם לגבי שר החינוך נפתלי בנט. ובכלל, הוועדה שבודקת את שינוי הקריטריונים שיאפשרו כניסה לנבחרת הדירקטורים משווקת כוועדה של ש"ס, כי סגן שר האוצר מש"ס יצחק כהן עומד בראשה.

וכך, לצד שר הרווחה חיים כץ שמנהל זה זמן מאבק מר ואישי מול יוגב, כחלון מוצא את עצמו - בניגוד לאופיו - מנהל קרב פומבי מול הפקיד הכוחני שבמשרדו.

מחיר העצמאות

הרבה דם רע עבר בין הלשכות של שר האוצר ויו״ר רשות החברות הממשלתיות. הסיפור הוא קודם כל אישי. כחלון נתקל בפקיד בכיר ודעתן שמנהל סדר יום משלו. יוגב מחזיק באג׳נדה ברורה והוא לא אוהב להיות יס מן של מי שמעליו. לו רק יוגב היה מבין את נפשו של כחלון, שהמשיל בצחוק פעם את עצמו לבעל ״מנטליות בדואית״ - כזו שמעריכה כבוד ולארג׳יות, ולא מעריכה משחקי כוח מחוסרי תחכום; אם הוא רק היה יודע להיות חכם ולא רק צודק, הוא לא היה מקים עליו את השר החדש. לפיד נתן ליוגב לרוץ על ״פרויקט חייו״ - נבחרת הדירקטורים. אבל כחלון זה לא לפיד והראייה הפוליטית שלו שונה.

קו אחד מחבר שורה של תהליכים שמקדמת המערכת הפוליטית בחודשים האחרונים. הכל נעשה בשם השרידות הפוליטית. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר מבינים פוליטיקה היטב, וכעת הם זקוקים לשרי הממשלה: נתניהו בשל שיקולים פנים־מפלגתיים; וכחלון בשל מהלכים שונים שהוא רוצה לקדם - למשל בקבינט הדיור שבו הוא זקוק לאצבעותיהם, שיתרוממו בקלות רבה יותר אם יהיה להם פשוט יותר למנות את אנשי שלומם לכל מיני תפקידים כמו דירקטורים בחברות הממשלתיות.

רבים היו מעדיפים להבין את הרמז, לקום וללכת אם הבוס לא מעוניין. ההערכה היא שיוגב לא ייתן לכחלון את ההנאה הזו ויחזיר פייט עד הסוף. אלא שבלי מטריית ההגנה של נתניהו, שממנה נהנה עד היום ואותה איבד לאחרונה, קשה לראות כיצד הוא ינצח בקרב הזה.