בלעדי לכלכליסט
הסעיף הנסתר שיעלה את גיל הפרישה לנשים
ב־2012 ניסה שטייניץ להשוות את גיל הפרישה של נשים לגברים ולהעמידו על 67. הצעת החוק עוררה התנגדות עזה ונפלה, אך הכנסת קבעה שאם עד אמצע 2016 לא תוקם ועדה שתמליץ אחרת, יעלה גיל הפרישה לנשים ל־64. עכשיו הכל תלוי בשר האוצר
גבירותיי, ההיסטוריה חוזרת. גיל הפרישה לנשים צפוי לעלות אוטומטית לגיל 64 מהשנה הבאה, אלא אם יזדרז שר האוצר משה כחלון ויקים ועדה ציבורית שתמליץ אחרת בנושא. לפי חוק גיל הפרישה, גיל הפרישה לנשים, שעומד על 62 כיום, היה אמור להתחיל לעלות ל־64 באופן אוטומטי כבר ב־2012, אלא שאז, ברגע האחרון ובעקבות חשיפת "כלכליסט", הקים שר האוצר אז יובל שטייניץ ועדה ציבורית בראשות ראש אגף התקציבים אז אודי ניסן, והיא המליצה להשוות את גיל הפרישה לנשים לזה של גברים — 67. התגייסות חוצה מפלגות נגד המלצות הוועדה גרמה לכך שהכנסת פסלה את ההצעה של שר האוצר, ולמעשה דחתה את העלאת גיל הפרישה בחמש שנים.
- העלאת גיל הפרישה מחייבת היערכות
- פלוג: צריך להתחיל להיערך להעלאת גיל הפרישה לנשים
- האם ראשי המפלגות תומכים בהעלאת גיל הפרישה?
פרק הזמן הזה צפוי להסתיים בקרוב. חוק גיל הפרישה החדש קובע כי על כחלון להקים ועדה ציבורית שתגיש לו את המלצותיה לגבי גיל פרישה לנשים עד סוף יוני. לאחר מכן החוק קובע כי על שר האוצר לגבש את החלטתו בעניין ולהגישה לוועדת הכספים, שצריכה להתייחס לנושא עד סוף השנה. אם כל התהליך הזה לא יקרה, מינואר הקרוב יעלה גיל הפרישה אוטומטית לנשים שנולדו ב־1955 ואילך. כלומר, אם כחלון חפץ לשנות את המצב הזה, עומד לרשותו זמן קצר לעשות כן.
ממשרד האוצר נמסר כי "הוועדה טרם הוקמה. המשרד בוחן את הנושא".
סוגיה נפיצה
גיל הפרישה לנשים הוא מהסוגיות הכלכליות־חברתיות הנפיצות ביותר מבחינה פוליטית. מאז 2011 תכנן אגף התקציבים באוצר לנצל את חוק ההסדרים כדי להעלות את גיל הפרישה לנשים, אולם נתקל בהתנגדות מצד הדרג הפוליטי. כך למשל, בתקופתו כשר אוצר חשב יאיר לפיד שיש להעלות את גיל הפרישה לנשים, אולם הבין כי חוק ההסדרים אינו הדרך הנכונה לעשות זאת, ובכלל שמדובר במוקש פוליטי שעדיף שלא לדרוך עליו אם לא חייבים.
העובדה כי גיל הפרישה של נשים נמוך מזה של גברים, בצירוף העובדה כי תוחלת החיים לנשים גבוהה מזו של גברים, יוצרת תנועת מלקחיים שמקצצת את הפנסיה של הנשים במידה ניכרת לעומת הגברים. גברים יצטרכו לממן לעצמם תקופת פנסיה ממוצעת של 17 שנה, ואילו נשים יצטרכו לממן תקופת פנסיה של כ־24 שנה, ולכן הפנסיה שלהן תהיה קטנה יותר.
לדוגמה, אישה וגבר שמשתכרים 10,000 שקל בחודש יקבלו פנסיה שונה. אם שניהם ייכנסו לשוק העבודה בגיל 30 ויעבדו ברציפות עד גיל הפרישה, תעמוד הקצבה החודשית של האישה על כ־5,500 שקל בחודש, ושל הגבר על כ־7,600 שקל בחודש. לכן, לפחות תיאורטית, העלאת גיל הפרישה לנשים אמורה להגדיל את הפנסיה החודשית שלהן בכ־5% בשנה.
אחד הגורמים שדוחפים להעלות את גיל הפרישה לנשים הוא בנק ישראל, ובייחוד הנגידה קרנית פלוג. פלוג היתה חברה בוועדה הציבורית הקודמת להעלאת גיל הפרישה לנשים וסבורה כי הוא צריך לעלות במידה ניכרת. לפי מחקר שערך בנק ישראל, העלאת גיל הפרישה לנשים ב־2004 (בתקופת בנימין נתניהו כשר אוצר), שיפרה את שיעורי התעסוקה של נשים. לפי נתוני בנק ישראל, העלאת גיל הפרישה לנשים מ־60 ל־62 הכפילה את שיעור התעסוקה של נשים בנות 60 ומעלה מרמה של 25% ב־2004 לרמה של 49% ב־2013.
הסכנה: עוני
גם בבנק ישראל יודעים ש"העלאת גיל הפרישה" היא לשון מכובסת ל"דחיית הגיל שבו ביטוח לאומי מתחיל לשלם את קצבת הזקנה". או במילים אחרות, העלאת גיל הפרישה לנשים תקטין את ההוצאות השנתיות של ביטוח לאומי. כבר עתה קצבת הזקנה היא בעלת העלות הגבוהה מבין כל קצבאות ביטוח לאומי (יותר מ־23 מיליארד שקל ב־2014, כ־38% מההוצאה של ביטוח לאומי על קצבאות; והמספר הזה יגדל במהירות בשנים הקרובות בגלל הזדקנות של האוכלוסייה). לכן, גם בבנק ישראל יודעים כי העלאת גיל הפרישה לנשים חייבת להיות מלווה בצעדים משלימים כדי שלא להפקיר חלק מהנשים לגורלן ולכמה שנים של עוני.
נכון שחלק ניכר מהנשים עשויות להרוויח מהמהלך במידה רבה, אולם חלקים לא מבוטלים של הנשים ייפגעו ממנו. למשל, כ־10% מהנשים מקבלות קצבת השלמת הכנסה מביטוח לאומי כיום. השלמת ההכנסה הזאת גדלה כשהנשים מגיעות לגיל הפרישה. לכן, דחיית גיל הפרישה תרע את מצבן של הנשים האלה. כדי להתמודד עם כך המדינה יכולה, למשל, להציע להגדיל לנשים אלה את הקצבה הזאת. נוסף על כך, כמו שגם בנק ישראל מציע, אפשר להאריך את תקופת דמי האבטלה לעובדות מבוגרות כדי שלא להפקיר נשים בגיל 60 ומעלה שמתקשות למצוא עבודה. ולבסוף, הנשים העוסקות במקצועות שוחקים — בייחוד בתחומי החינוך — ראויות לפתרון משלהן. כיום מרבית הנשים האלה עדיין נמצאות במסלול של פנסיה תקציבית. כלומר, המדינה מאפשרת להן לפרוש בגיל מוקדם יותר, בסוף שנות החמישים לחייהן, ומציעה להן פנסיית גישור שמתקבלת מיום פרישתן, על חשבון המדינה, ולא רק מגיל 62.
אם ינצל כחלון את החודשים הקרובים כדי לגבש פתרונות אמיתיים לאוכלוסייה זו, ייתכן שלא ייתקל באופוזיציה מוחצת להעלאת גיל הפרישה. אך אם הוא יגיש הצעה רזה של העלאת גיל הפרישה ללא פתרונות משלימים, קרוב לוודאי שהמהלך לא ייצא לפועל כשם שלא יצא בעבר, והמשק כולו, ובעיקר הנשים, ייצאו מופסדות.