"הומוספיינס הוא חיה אגרסיבית. זה אתגר האבטחה שלנו"

אני לא אוהב את הביטוי יזם סדרתי כי זה מזכיר לי רוצח סדרתי", אומר בחיוך היזם ומשקיע ההייטק שלמה קרמר (49), "אבל כן, באופי שלי אני יזם סדרתי. השקעתי כעשר שנים בכל אחת מהחברות שהקמתי. יזם צריך ליזום עד שחברה מגיעה לגודל מסוים, ואז לפרוש. לא הייתי מוצא את עצמי בחברה של 1,500 איש, כי כשהארגון גדול מדי הוא נהיה פחות יצירתי, פחות מהיר ודינמי ממה שאני מחפש, הכל נהיה יותר תהליכי וכבד. 800–1,000 איש זה המקסימום בשבילי. אחר כך זה כבר מעבר ליכולת שלי לתרום, ואז מגיע הזמן עבורי לבנות משהו חדש".

קרמר, שקנה את תהילת העולם שלו בצ'ק פוינט, אותה ייסד עם גיל שוויד ומריוס נכט, היה יכול לנוח על זרי הדפנה כבר כשפרש ממנה בשלהי שנות התשעים, אבל מנוחה לא מעניינת אותו. את העשור שאחרי צ'ק פוינט הקדיש בעיקר להקמה וניהול של אימפרבה, שסיפקה פתרונות לאבטחת בסיסי נתונים של ארגונים, ולצורך ניהולה אף נדד עם משפחתו לעמק הסיליקון. במקביל השקיע, בהצלחה רבה, בחברות וסטארט־אפים של אחרים. אבל גם היום, כשהונו מוערך במיליארד דולר, הרעב היזמי שלו לא נרגע. כשהוא מספר בראיון במשרדיו בשדרות רוטשילד בתל אביב על הבייבי החדש שלו Cato Networks — חברת אבטחת המידע שהקים עם שותפו גור שץ, ושלדבריו מהווה את הדור הבא של פתרונות אבטחת מידע לארגונים — עיניו נוצצות. ניכר בו שהוא נהנה לא רק משליטתו בטכנולוגיות אבטחת המידע אלא גם מהקלות שבה הוא יודע לעשות כסף.

עם כל ההון שצברת, ואחרי צ'ק פוינט ואימפרבה, לא הגיע הזמן לנוח וליהנות מהכסף?

שלמה קרמר במשרדי קאטו נטוורקס בתל אביב. "מעבר למזל, הדבר החשוב ביותר הוא לדעת למצב את עצמך במקום שבו דברים יכולים לקרות - כמו רכז בכדורסל" צילום: עמית שעל

"אחרי אימפרבה היתה לי אופציה להתמקד בהשקעות, להיות משקיע הון סיכון, סופר אנג'ל — פעילות שמנהל הכספים שלי מאוד מרוצה ממנה בסך הכל. אבל רציתי לעשות עוד סטארט־אפ ולקחת עוד תפקיד אופרטיבי, משהו שיהיה שלי. אני גם עוזר ליזמים צעירים כמשקיע, אבל אני לא בשל עדיין לתלות את הנעליים ולעבור לצד השני של הקווים.

"מישהו אמר לי: 'את צ'ק פוינט אני מבין למה הקמת: הייתם תמימים, נאיביים, עשיתם את זה בפעם הראשונה. את אימפרבה אני גם מבין, רצית להוכיח שאתה יודע להוביל, להיות מנכ"ל, להראות שמה שקרה בצ'ק פוינט לא היה עניין מקרי של פעם אחת. אבל למה פעם שלישית?'. והתשובה היא שאני פשוט אוהב לעשות את זה. גם בצ'ק פוינט ובאימפרבה אף פעם לא הרגשתי שאני עושה את זה כעבודה.

"גרתי עם המשפחה בארצות הברית במשך כמה שנים לטובת אימפרבה, וחזרנו לארץ לפני שנתיים וחצי. היום אני גר בנווה צדק, סביבה תוססת עבור סטארט־אפים, ואולי גם מקום מעורר השראה. חלק מהעובדים מגיעים מחוץ לעיר, וחלקם התלוננו שיהיה קשה לזחול לכאן מרעננה ומהרצליה, אבל איכשהו הקשיים נעלמו. אנשים נהנים להסתובב פה. כנראה שהאווירה שווה את המאמץ, וגם מתברר שהמאמץ לא הרבה יותר גדול מלהגיע למשרדים על האיילון".

אולי הם פשוט נהנים לעבוד אצל שלמה קרמר בעל מגע הזהב?

"אני חושב שזה יותר נהנים לשבת במסעדה למטה", קרמר צוחק, ואז מוסיף ברצינות: "אני מאמין שהעובדה שגור שץ ואני באמת אוהבים את מה שאנחנו עושים ורוצים לבנות משהו חדש זה משהו שאנשים מרגישים ומתחברים אליו".

קרמר צולל באיים המלדיביים. "החיים רגילים לגמרי. כשיוצאים לנופש המלון מפואר יותר אבל זה הכל. לא פיתחתי אוסף של מכוניות ספורט ולא רכשתי מטוס קרב רוסי. אני חובב צלילה, אבל זה נופל תחת הסטנדרטי"

וודי אלן אומר שכשהוא מסיים לצלם סרט כבר יש לו את התסריט הבא בראש. גם אתה כזה?

"זו פחות או יותר דרך הפעולה שאני מאמין בה, כן. צ'ק פוינט היה תהליך של 10 שנים, אימפרבה היה תהליך של 12 שנה, וגם בקאטו נטוורקס אני מחויב לטווח הארוך. יש לי סידור עבודה לעוד עשר שנים בערך, אחרי זה אצטרך לחשוב על עוד רעיון".

אתה יכול לעבוד בלבזבז את הכסף שלך עד שארית ימיך.

"לא, אני ממש חייב לעבוד. אחרת אני לא מאושר".

תם עידן הקופסאות

אושר הוא מדד סובייקטיבי וזה של קרמר עשה דרך ייחודית. ב־1993 עזב עבודה מכניסה ונוחה באלגוטק, סטארט־אפ בתחום הדימות הרפואי, לטובת עבודה עם שוויד ונכט בדירת סבתו ברמת גן, שם פיתחו השלושה את הפיירוול שהפך את צ'ק פוינט לסיפור הצלחה בינלאומי ("בניגוד למיתולוגיות אחרות, הדירה של סבתא ברמת גן זה סיפור אמיתי לגמרי. פיתחנו את התוכנה בסלון שלה בין הפורצלן לשנדלייר מאוסטריה"). שש שנים הוא כיהן בתפקיד אופרטיבי בצ'ק פוינט עד שעזב והקים ב־2002 את אימפרבה, שהונפקה ב־2011, ונסחרת כיום בנאסד"ק ב־1.13 מיליארד דולר. בין לבין הוא זוהה עם אקזיטי ענק בחברות שונות שבהן השקיע, בין השאר טראסטיר, שנמכרה ליבמ ב־2013 תמורת יותר מ־800 מיליון דולר. קאטו נטוורקס, הוא מאמין, תהיה ההצלחה הגדולה הבאה שלו.

לאחר שבשנת פעילותה הראשונה מומנה קאטו על ידי המייסדים, באוקטובר 2015 היא השלימה סבב גיוס ראשון של 20 מיליון דולר מקרנות ההון סיכון האמריקאיות USVP ו־Aspect Ventures ("גייסנו מספיק כסף לכמה שנים טובות"). כעת היא נערכת לגיוס ולקידום פיילוטים עם לקוחות.

קאטו היא בעצם גרסה מודרנית של צ'ק פוינט?

"יש בעצם שני סוגי סטארט־אפים: הסוג הראשון הוא כאלה שיש להם רעיון למוצר שעוד אין לו ביקוש, אין לו שוק, אבל מאמינים שיהיה כזה בתום הפיתוח — כזו היא לדוגמה אינדגי, חברה שהשקעתי בה ועושה אבטחה לתשתיות של חברות תעשייתיות. הסוג השני הוא חברות שבאות ואומרות שיש שוק קיים אבל צריך לעדכן אותו כי דברים השתנו והתפתחו. קאטו היא מאוד כזאת. היא נכנסת לשוק של אבטחת רשתות —שוק קיים של 50 מיליארד דולר, אבל צריך לשנות אותו, לגשת אליו אחרת, בארכיטקטורה חדשה".

ביל גייטס. "מעניין אותי לעשות טוב לעולם כמו שהוא עושה, אבל זה לא תחום העניין שלי בחיים. העניין שלי בחיים הוא טכנולוגיה, מה לעשות" צילום: איי פי

מה קאטו עושה ששונה מחברות אבטחת המידע הקיימות?

"אם מסתכלים על ההיסטוריה של אבטחת רשתות, האבטחה הוגשה עד היום ללקוח בצורה של קופסאות: שמים את הקופסה בכניסה לארגון, בחיבור שלו לאינטרנט, והיא מגינה על הארגון. אבל קופסאות זה עולם שמאוד קשור למקום, ועולם העסקים המודרני הפסיק להיות קשור למקום, הוא קורה בכל מקום ובכל זמן. זה אומר שהאפליקציות שאת משתמשת בהן, את לא בהכרח ניגשת אליהן מהמשרד. את יכולה לגשת אליהן מהמובייל הפרטי שלך בחדר מלון בהונג קונג בנסיעת עסקים, והאפליקציה עצמה נמצאת בכלל בענן באמאזון. כשאין יותר מושג של פנים וחוץ ומקום פיזי — ההגשה של הסקיוריטי כקופסה היא בעייתית מאוד. אז אנחנו באים לתת אבטחת רשתות לעולם החדש הזה בתור שירות ענן שאפשר להתחבר אליו מכל מקום בעולם. למה זה דומה? פעם ראית סרטים בדי.וי.די, והיום את צופה בנטפליקס, שירות ענן שנותן לך את זה. כבר לא משנה איפה הדי.וי.די נמצא. הענן של קאטו בונה מחדש את גבולות הרשת בענן. הוא הרבה מעבר למוצר — הוא מספק ארכיטקטורה וגישה חדשה לגמרי לפתרון הבעיה".

איך השינוי ישליך על הענף ועל העלות הסופית של המוצר שלכם?

"אנחנו מסוגלים בעצם לתת שירות שהוא הרבה יותר זול לארגונים מאשר האופציות היום. בסך הכל מדובר פה במודל כלכלי שיתופי בענן במקום המודל הישן של קופסאות, חיבורים יקרים וכו'. אם להסתכל עליו מבחינה כלכלית, שירות הענן הוא כוח הורס לשוק כי הוא מקטין את הגודל שלו. אם פעם EMC מכרו קופסאות אחסון לשוק בגודל מסוים, היום שוק האחסון הזה הולך וקטן כי אפשר לקבל פתרונות אחסון הרבה יותר זולים בענן. וגם האבטחה בענן תהיה זולה יותר".

מי הלקוחות הפוטנציאליים שלכם?

"אנחנו מתחילים מארגונים קטנים ובינוניים של 200–2,000 עובדים, שם אנחנו חושבים שטכנולוגיית ענן היא שימושית במיוחד ואנחנו יכולים להביא הרבה ערך כרגע, או ארגונים מאוד מבוזרים. תחשבי על קמעונאי: יש לו מאות חנויות, ואם הוא צריך לשים את כל קופסאות אבטחת המידע בכל אחת מהחנויות זה אתגר מאוד מסובך. בתור שירות ענן אנחנו יכולים להציע לו פתרון טוב".

מה עם ארגונים כמו בנקים וארגוני ביטחון למיניהם? רגישות המידע שלהם לא מאפשרת להניח אותו בקלות בענן. אתם יכולים להציע להם משהו?

"החזון שלי לעוד עשר שנים הוא שיותר מ־50% מהארגונים בעולם, מהבנקים הגדולים ועד לארגונים הקטנים, יממשו את הצרכים שלהם בעזרת שירותי ענן ולא קופסאות. זה מסוג הדברים שאני מרגיש חזק שהם נכונים וזו ההבטחה של קאטו, אבל ייקח זמן עד שנגיע לשם. אנחנו בשלבים הראשונים של התהליך, והמקום להתחיל בו הוא ארגונים בינוניים ומבוזרים. כולם כבר שמים מידע בענן, אבל הארגונים הגדולים עדיין יכולים להרשות לעצמם לקנות הרבה מאוד פלסטרים, לשים הרבה מאוד כוח אדם כדי לגרום לכל העסק הזה לעבוד בשיטות האבטחה המסורתיות. ארגונים קטנים כבר לא יכולים".

מהם תרחישי האימה העתידיים בתחום אבטחת המידע, אלה שיעסיקו אותנו בעוד 20–30 שנה?

"ההומוספיינס הוא כידוע חיה אגרסיבית שמחפשת דרכים לבטא את התוקפנות שלה, וככל שהטכנולוגיה הופכת לחלק אינטגרטיבי בקיום שלנו, הטכנולוגיה הופכת כלי לביטוי התוקפנות הזאת. זה האתגר של האבטחה, היא בעצם שכבה עוטפת של הטכנולוגיה. בכל מקום שיש טכנולוגיה צריך אבטחה.

"האתגר החדש של הענף ב־20 השנים הקרובות יהיה להתמודד עם כך שהטכנולוגיה הופכת אישית יותר באופן משמעותי. למשל, קוצב לב שיישלט מרחוק על ידי הרופא מעורר סכנה שיעצרו לך את קוצב הלב בהתקפה — זה אתגר אבטחה מעולם האינטרנט. אם הרופא שלך יכול להתחבר אל קוצב הלב כדי לנהל אותו, לשנות פרמטרים — אז אפשר גם לעשות לו האקינג. עוד דוגמה היא התקפת הסייבר על רשת החשמל באוקראינה בדצמבר. זה סוג חדש של התקפות. או שפורסמה כתבה על גיק שהצליח דרך מערכת הבידור של המטוס להשתחל למערכת השליטה של המטוס. תיאורטית אפשר ככה גם להפיל מטוס או להטיס אותו למקום אחר".

הקולנוענית דורית חכים, אשתו של קרמר. "לעשות סרט זה תהליך שמאוד מזכיר סטארט־אפ, רק הסייקל קצר יותר ואינטנסיבי יותר" צילום: שרון ברקת

איך לגדל יזם

קרמר נולד בתל אביב וגדל ברמת גן. סבו היה יזם שהקים טחנות קמח ("היתה בזה הרבה חדשנות טכנולוגית"), ואביו עבד כמנהל טכנולוגי של אחת הטחנות עד שנפטר כשקרמר היה בן 18. אמו היתה גננת, שוויתרה על עבודתה לטובת גידול קרמר ושני אחיו.

בתום לימודים בבית הספר להנדסאים ברמת אביב (“הייתי סוג של גיק. בגיל 12 הלכתי לחוגי נוער שוחר מדע ולחוגים למחוננים של אריקה לנדאו”) יצא לעתודה, וביחידת 8200 של חיל המודיעין פגש את גיל שוויד. כיום הוא אב לחמישה ילדים — שניים גדולים מנישואיו הראשונים, ותאומים בני 11 ובן תשע מנישואיו לשחקנית ולאשת הקולנוע דורית חכים.

לא כל גיק נהפך למייסד צ'ק פוינט. מה סייע לך להגיע לנקודה הזאת?

"מעבר למזל, הדבר החשוב ביותר הוא לדעת למצב את עצמך במקום שבו דברים יכולים לקרות ולהביא את עצמך להתמודד עם אתגר — כמו הרכז בכדורסל. זה נשמע פשוט, אבל זה די קשה, ונראה לי שזאת המיומנות העיקרית שנחוצה — למקם את עצמך נכון ברחבה".

איך זה בא לידי ביטוי בחיים שלך? באיזה נקודות מיקמת את עצמך נכון ברחבה?

"היו כמה כאלה. היתה נקודה בתיכון שבה הרגשתי שלא מספיק לי ללמוד, אז התחלתי גם לעבוד במחשבים. זה חשף אותי כבר כתלמיד למונח סטארט־אפ, לרעיון של למכור דברים. כשהשתחררתי מהצבא הייתי אב טרי, די חסר אמצעים, בלי כסף בבנק ובלי דירה אבל עם עבודה טובה בהייטק. ניהלתי, הרווחתי כסף, והדבר הטבעי היה לא להתמודד, אבל בחרתי להציב את עצמי ברחבה. ככה הגעתי לבית של סבתא שלי עם עוד שני ילדים שאף אחד לא האמין בהם".

משרד החינוך החל במימון "כיתות סייבר" בבתי הספר, שבוגריהן מיועדים ל־8200. איך מנצלים את נקודת הפתיחה הזאת כדי לגדל יזם שיצליח?

"כדי להקים סטארט־אפ טוב אתה חייב להסתמך על המערכת, לעבוד בה כדי ללמוד ולהבין אותה, אבל באיזשהו שלב אתה חייב לצאת ממנה. יש חשיבות גדולה בלהיות חלק ממערכת, אבל העזיבה שלה היא לא פחות חשובה. במערכת אין מקום למשהו יוצא דופן וייחודי. כדי ללכת על משהו שאף אחד אחר לא מאמין בו, אתה חייב ללכת לבד, עם האמונה שלך. בקיצור, העסק של סטארט־אפים הוא סטארט־אפ בעצמו".

מימין: מייסדי צ'ק פוינט גיל שוויד, מריוס נכט וקרמר לפני כמה חודשים. "יש לי פינה חמה בלב לצ'ק פוינט, אבל עברו כבר המון שנים" צילום: דורית חכים קרמר

אתה חושב שבעקבות הכיתות האלה נוצף בשלישיות מיתולוגיות כמו זו שהיית בה?

"לא אתפלא אם בעוד 30 שנה מה שאנחנו עשינו ייראה לצעירים בכיתות האלה כמו טחנות הקמח של סבא שלי".

אחרי שעזבת את צ'ק פוינט במשך שנים היו הרבה שמועות על יחסים עכורים בינך לבין שוויד.

"היחסים בינינו טובים וחבריים. לפעמים לאורך השנים מתרחקים או מתקרבים, אבל אף פעם לא היו יחסים לא טובים. ובכל מקרה אין לזה שום קשר לפעילות העסקית".

לא אמרת פעם שאין לך פיירוול של צ'ק פוינט?

"בכל 20 השנה מאז שעזבתי לא הרגשתי או אמרתי משהו שלילי כלפי צ'ק פוינט. היתה פעם אחת שנשאלתי באיזה פיירוול אני משתמש — והסברתי שבזה של פאלו אלטו נטוורקס בגלל טכנולוגיה מסוימת. זה הוצג באור שלילי אף שלא נאמר באור שלילי, ולקחתי את זה לא טוב".

השנה נמכרו ארבע חברות שהשקעת בהן — שתיים לבלקבארי ולמיקרוסופט ושתיים לצ'ק פוינט. זה נותן תחושת סיפוק מיוחדת?

"יש לי פינה חמה בלב לצ'ק פוינט, ואני מאוד גאה במה שעשיתי שם אבל עברו כבר המון שנים, כך שהיום זה לא טעון מבחינתי. עסקים זה עסקים. כל הרכישות שהתרחשו השנה התנהלו בצורה דומה. לא היה הבדל מבחינתי בין צ'ק פוינט למיקרוסופט ובלקבארי. מבחינת המשא ומתן העסקי, סקיוראיילנדס, לדוגמה, נמכרה למיקרוסופט בדיוק באותה צורה שנמכרו הסטארט־אפים לגיל שוויד. אין הבדל".

הטכנולוג כאמן צעיר

לא הגיע הזמן לעצור ולהשקיע בלעשות טוב לעולם, משהו בסגנון ביל גייטס?

"זה מעניין אותי, אבל זה לא תחום העניין שלי בחיים. העניין שלי בחיים הוא טכנולוגיה, מה לעשות. זאת שאלה מעניינת, אם אנחנו יכולים לבחור את מה שמעניין אותנו. האם מה שנכון, טוב ומוסרי בהכרח חייב להיות מה שמעניין אותי. אני לא יכול להחליט פתאום שמה שמעניין אותי זה לעשות שינוי דרך פוליטיקה, כמו שאני לא יכול להחליט שמה שמעניין אותי זה לעשות עסקים בנדל"ן. זה לא מעניין אותי. אני חושב שתמיד אסתובב באזורי הטכנולוגיה. אני רוצה לצטט את השותף הראשון שלי, עופר שם טוב, שאיתו עבדתי כשהייתי בן 17. כשהוא קיבל את העבודה הראשונה שלו אמר לי: 'איזה מזל שהם לא יודעים שהייתי עושה את זה גם בלי כסף'. זה מה שאני מרגיש. אם כסף היה המניע שלי, יכולתי לפרוש בשלהי שנות התשעים, כבר אז היה לי מספיק ממנו".

גם אשתך כמובן לא צריכה לעשות סרטים בשביל הכסף אבל היא עדיין יוצרת.

"היא בדיוק סיימה פיצ'ר באורך מלא, דרמה משפחתית בשם 'ירח בבית 12'. סרט מדהים שיופץ בקרוב בבתי הקולנוע. להיות במאי קולנוע זה סוג של יזמות ולעשות סרט זה תהליך שמאוד מזכיר סטארט־אפ, רק הסייקל טיפה שונה — גם קצר יותר וגם אינטנסיבי יותר. לוקח שנתיים־שלוש להפיק סרט ולהפיץ אותו. אני ממש מעריץ את מה שהיא עשתה. בתור מי שמעריך יזמים, אני מעריך אותה כיזמית רצינית וכמי שלמדה להתנהל בפרויקט הזה, לקבל החלטות, לתקן החלטות שהיו לא נכונות — דברים שאתה רואה כשאתה מסתכל על מנהלים טובים".

אתה מצלם לא מעט, כפי שרואים גם באינסטגרם. אולי בתוך הטכנולוג מסתתר, בעצם, אמן?

"אני מצלם רגש שאני מרגיש והצילום הוא דרך לתת לו צורה. זה לאו דווקא צריך להיות יפה. לצלם זה קצת כמו סנוקר: אתה מסתכל על הכדור, וכשאתה מרגיש את הזווית שבה הוא הולך להיכנס אתה מביא את המכה. אני מצלם די באגביות, על הדרך, מין יומן מסע".

מהי "פילוסופיית החיים הטובים" שלך? איך נהנים מהחיים כשהמשאבים בלתי מוגבלים?

"התמזל מזלי והעבודה שלי היא התחביב שלי. מעבר לזה? החיים הם רגילים לגמרי. כשיוצאים לנופש אולי המלון מפואר יותר והתנאים טובים יותר, אבל עושים את אותם דברים שעשיתי כל הזמן. כסף תמיד נותן אפשרות להגיע למלון יפה יותר או לשמורה מפוארת יותר, אבל תכל'ס הפעילות שאנחנו עושים — אם זה ארוחת ערב עם חברים או חופשה עם המשפחה — הם אותם דברים. אולי בפורמט קצת אחר, נניח במקום לטוס לתאילנד, לטוס למלדיביים. זה המנעד. עושים את הדברים הרגילים אבל בגוון יותר עשיר. לא פיתחתי אוסף של מכוניות ספורט ולא רכשתי מטוס קרב רוסי. אני כן חובב צלילה, אבל גם זה נופל תחת הסטנדרטי".

אתה בסיבוב שני של אבהות. יש יתרון באבהות מאוחרת? עושים את זה טוב יותר בסיבוב השני?

"יהיה טיפשי שאגיד על עצמי שהשתפרתי, אני לא יכול להעיד על מה שאני נותן בהורות. אבל מבחינת מה שאני מקבל בהורות — אני חושב שאני מצליח לאזן היום טוב יותר את ההתלהבות היזמית שלי עם החיים האישיים. אני מרגיש שאני נמצא במקום טיפה יותר טוב מאשר לפני 20 שנה".

כי אתה פחות רעב יזמית?

"אני לא מרגיש שאני פחות רעב. אם הייתי פחות רעב זה היה רע מאוד. אני מאוד רעב".