כך היה עוקב ביל גייטס אחרי עובדי מיקרוסופט
מסתבר שלא צריך טכנולוגיה מתוחכמות כדי לעקוב אחר העובדים וליצור תרבות ארגונית שמעודדת שעות עבודה מרובות וחוסר איזון
"הכרתי את לוחיות הרישוי של כל העובדים כך שיכולתי להסתכל החוצה אל מגרש החניה ולראות מתי אנשים הגיעו ומתי הם הלכו הבייתה", כך סיפר ביל גייטס על ימיו הראשונים במיקרוסופט בראיון לרדיו BBC. לאחר שהחברה גדלה הוא נאלץ "להשתחרר", הוא אמר, אך הודה שהוא 'מכור לעבודה' (וורקוהוליק).
מעקב אחר עובדים, היום הדרכים מתוחכמות יותר צילום: שאטרסטוק
"הייתי די פנאטי לגבי העבודה... עבדתי בסופי שבוע, לא ממש יצאתי לחופשות. הייתי צריך להיות מעט זהיר לא להחיל את הסטנדרטים שלי על דרך העבודה של העובדים", הוא סיפר.
בחברות רבות מקובל לעקוב אחר שעות העבודה של העובדים, וזה לא חייב להיות באמצעות כרטיסי נוכחות. בחברות הייטק בישראל, במשרדי עורכי דין ופירמות רואי חשבון התרבות היא שהעובדים נשארים עד מאוחר ויתרה מכך, העובדים שנשארים עד השעות המאוחרות של הערב הם גם אלה שנחשבים העובדים הטובים והמסורים. המעקב של גייטס אחר העובדים יצר במיקרוסופט ארגון של 'מכורים לעבודה', תרבות ארגונית שקיימת בחברות הייטק רבות גם היום. שנים רבות לאחר שהחברה גדלה הגיע אליה בוב הרולד שעבד לפני כן בפרוקטור אנד גמבל, כותב ג'ורג' ברדט בפורבס. הוא פגש את המזכירה ב-7:30 בבוקר ושאל מתי מגיעים העובדים בדרך כלל. "הם מגיעים בסביבות 10-10:30, וחלקם מאוחר יותר", היא ענתה. הרולד היה בשוק. במקום העבודה הקודם שלו כולם הגיעו למשרד עד השעה 8:30 בבוקר. ההסבר לא איחר להגיע "אתה לא מבין, הם כולם וורקוהולים. אלה שמגיעים מאוחר עבדו עד 5 בבוקר והלכו הביתה לתנומה קצרה ומקלחת", הסבירה לו המזכירה.
מעקב אחר העובדים אינו הדרך היחידה לגרום להם לוותר על חייהם הפרטיים לטובת המשרד.
ישנם מקומות עבודה שמעודדים את העובדים לשהות שעות רבות במקום העבודה באמצעות הטבות. למשל, תשלום על ארוחת ערב למי שנשאר אחרי שעה מסוימת במשרד, או סבסוד מונית הביתה בשעות המאוחרות של הערב. החברות שמציעות חדר כושר במקום, מיטות בהן אפשר לנמנם וחדרי אוכל שפועלים בכל שעות היום גם כן מעודדות את העובדים 'לעבור לגור' במשרד.
מעקב אחר עובדים, היום הדרכים מתוחכמות יותר צילום: שאטרסטוק כך לדוגמא, ברדט מספר על תרבות העבודה בקוקה קולה ביפן. "אף עובד מעולם לא הלך הבייתה לפני הבוס שלו. מערכת התמריצים לעובדים למעשה עודדה אותם להישאר בעבודה עד 23:00. כך, החברה מימנה ארוחת ערב לכל מי שנשאר לעבוד אחרי השעה 21:00 ומימנה מוניות הבייתה אחרי 23:00. מדיניות דומה נהוגה במשרדי עורכי דין רבים בישראל. כך, נוצר מצב שעובדים מגיעים מאוחר לעבודה, והם גם אינם פרודוקטיביים במהלך היום כפי שהיו אם היו יכולים לנוח ולהתנתק מהעבודה בשעות הערב. מנהלים צריכים לשאול את עצמם האם מספר השעות שבהן העובד נמצא בעבודה הוא מדד טוב ליעילות או פרודוקטיביות? האם הם באמת רוצים לעודד את העובדים להישאר שעות רבות על חשבון חייהם הפרטיים. יכול להיות שמדדים טובים יותר הם מעורבות, מחויבות או ביצועים.
מאז מעקב לוחיות הרישוי של גייטס הטכנולוגיה התפתחה וקיימות היום שלל אפשרויות מתוחכמות עבור מעסיקים כדי לעקוב אחר העובדים. ישנם כאלה שמנטרים את פעילות העובד במהלך יום העבודה באמצעות תוכנות מעקב, אחרים עוקבים אחר הטלפונים הניידים שהם מספקים לעובדים ואף באמצעות מצלמות. מלבד שאלת החוקיות של מעקב כזה, כדאי גם לשאול מה מנסה הארגון לעודד באמצעות המעקב. אם המטרה היא לגרום לעובדים לעשות עבודה טובה, להזדהות עם מטרות הארגון ולתרום כמה שיותר לקידומו – כנראה שמעקב, או תמריצים שמעודדים שעות עבודה מרובות, לא ישיגו זאת.
