הממשלה רצתה לשנות את המתווה, שותפויות הגז סירבו

בכירים במשרדי הממשלה ניסו לגשש בשבוע האחרון מול שותפויות הגז אפשרות לשנות את פסקת היציבות במתווה הגז הממשלתי שאושר באמצע דצמבר, כך נודע ל"כלכליסט". הבדיקה המקדמית מול השותפויות לא היתה רשמית ונועדה רק לסמן כיוון הן למשרדי הממשלה והן לצוות המשפטי שמגן על עמדת המדינה, אם יש בכלל סיכוי להיעתר לבקשה שעלתה מצד חמשת שופטי בג"ץ בסוף הדיון האחרון בנושא.

כצפוי, שותפויות הגז ענו ש"אין בכלל מה לדבר", מה שלא מותיר בידי הממשלה ברירה אלא לחזור היום לבג"ץ עם התשובה שממשלת ישראל נצמדת למתווה הגז הממשלתי כפי שאושר בשלוש ערכאות (קבינט, ממשלה וכנסת). כל שנותר לה הוא לנמק מדוע היא מתעקשת לקיימו כלשונו וככתבו למרות התחושה הלא נוחה שהיתה לחלק מהשופטים בדבר הענקת "חסינות רגולטורית" לחברות הגז לתקופה של עשר שנים מיום פיתוח מאגר הגז לווייתן, כלומר עד 2029–2030.

למרות ניסיונות הגישוש, קשה לומר שמישהו במשרדי הממשלה הופתע מהתשובה שקיבל בדבר חוסר רצון לשנות את פסקת היציבות במתווה. נובל אנרג'י האמריקאית, השותפה העיקרית במאגרי הגז (39.66% במאגר לווייתן, 36% במאגר תמר), הציבה כתנאי מקדמי לגיבוש כל מתווה גז שלא תהיה הצבה של פסקת יציבות רגולטורית לעשר שנים.

למעשה, עיון קצר בחומרים שהגישה נובל אנרג'י לממשלת ישראל בשנה שעברה מעלה כמה אמירות קשות מצד האמריקאים על הדרך שבה הפקידות והשרים שינו את מסגרת כללי המשחק שלוש פעמים בחמש שנים: ועדת ששינסקי להעלאת המיסוי (2011), ועדת צמח להגבלת מכסת יצוא הגז (2012) ועתה מתווה הגז שגובש בשנה האחרונה.

בחומרים ששלחה נובל לממשלה במסגרת תשובתה לעתירות הגז היא הצהירה ש"הגענו למצב הזה כי מערכת הרגולציה בישראל שבורה. המצב הזה גרם לבעלי נובל אנרג'י, מחזיקי המניות שלה והמנהלים שלה לאבד אמון בממשלת ישראל ובהצהרותיה. הצהרה זו נאמרת בכאב רב". בהמשך תקפה נובל גם את הממונה על הגבלים עסקיים לשעבר דיויד גילה, וטענה שמי שטוען שנובל קיבלה שלא בזכות, או בניגוד לחוק, את רישיונות הקידוח שיהפכו ברבות הימים למאגר לווייתן הוא אדם שמנסה לעקם את המציאות: "לדעת את העובדות ועדיין להגיע למסקנה כאילו עבדנו בניגוד לחוק מחייב השעיה של כל היגיון מחשבתי. אנחנו מזכירים לכם שההאשמות הלא נכונות הללו נולדו רק אחרי שמאגר לווייתן התגלה".

נתניהו בבג"ץ צילום: ליאור גוטמן

לבסוף, הנושא היחיד שנובל התייחסה אליו, שכן הוא הוצב על ידה כתנאי לקיום השיחות על המתווה מלכתחילה, הוא פסקת היציבות. לעניין זה נובל הצהירה שבלעדיו אין הסכם, ולכן זהו "העוגן לפיתוח מאגרי הגז מול חופי ישראל".

כעת צפויה ממשלת ישראל להשיב לשופטי בג"ץ כי אין ולא יהיה ניסיון לקדם חקיקה, ולכן המתווה "זה מה שיש". בין הנימוקים העיקריים ליישומו ללא שינויים אפשר לציין את הטענה שחקיקה ראשית שעניינה רק יציבות, צפויה לסנדל את הממשלה מול חברות הגז הרבה יותר מהבטחה שלטונית אמורפית שלא לגעת במיסוי על הגז או במכסת היצוא.

הנימוק השני נגד העברת מתווה הגז בחקיקה בכנסת הוא בהילות המצב: נתניהו אמר לשופטים ש"אנחנו בדקה ה־90" ולכן, כך תטען הממשלה, כתיבת חוק והעברתו בשלוש קריאות ובוועדות הכנסת היא פעולה שתארך חודשים רבים, מה שיעכב לכאורה את פיתוח המאגרים, יבריח משקיעים ויגרור אובדן חוזי יצוא גז למשק. הממשלה אף תציין את החוזה שנרקם מול ירדן, שרק לפני כמה ימים הוציאה הבהרה שלטונית רשמית ולפיה חוזה הגז מול ישראל לא נעלם ונמצא בבחינה של מחירים וכמויות.

הנימוק השלישי, שהוא יותר פוליטי, נוגע למאזן הכוחות בקואליציה הנוכחית של נתניהו. מאחר ששר הבינוי יואב גלנט ושר הרווחה חיים כץ מנועים מלהצביע בנושא, נתניהו תקוע עם תיקו של 59:59 בניסיון לאשר כל שינוי במתווה. לפיכך, כדי להעביר בו תיקונים כלשהם הוא יזדקק לעזרת האופוזיציה, שלא בטוח כלל שתגיע. מצב זה עלול לקבור את המתווה סופית.

במשרד האנרגיה סרבו להתייחס לידיעה.