שאלה של יציבות

ראשית, התזמון. למה הם העלו עניין כה מהותי רק בסיום הדיון השני? אם נושא היציבות - בהחלטת ממשלה או בחקיקה - הוא כה מרכזי, היה עליהם לפנות לב"כ המדינה וללבן את הנושא כבר בתחילת הדיון הראשון. שנית, אם זה הנושא שכל כך מטריד אותם, למה הטריחו לאולם את ראש הממשלה, שיספר להם שאנחנו כבר בדקה ה־90 מבחינת מתווה הגז, רק כדי להבהיר לו שתהיה הארכה ואולי אפילו משחק חוזר? ושלישית, מה בעצם כל כך מטריד אותם בסעיף היציבות?

הרכב השופטים הדן במתווה הגז. (מימין): המשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין, נעם סולברג, אסתר חיות, עוזי פוגלמן וסלים ג'ובראן

אלא שהמדינה משוכנעת שעשתה הכל כדי להימנע ממלכודת החקיקה. לשיטתה, היא התחייבה לשני עניינים בלבד. הראשון - לא ליזום מהלכים בתחומי היציבות המובטחת. השני - ליזום חקיקה נגדית אם תעבור הצעת חוק פרטית שסותרת אותם. "הממשלה תימנע מביצוע שינויים מהותיים בשלושת התחומים שפורטו לעיל, ותתנגד להצעות חוק פרטיות שיבקשו לקדם שינויים מהותיים". מתוך הרגישות לנושא המיסוי נטען כי "הממשלה מבהירה כי העמדה אינה מתייחסת לשינויים במשטר הפיסאקלי, שתכליתם להגשים את העקרונות שבבסיס חוק מיסוי רווחי נפט וחוק הנפט, וכן בשינויים שתכליתם הגנה על חלקו הראוי של הציבור כפי שהוא מעוגן כיום בחוקים אלה. בהמשך לכך, העמדה בעניין היציבות אינה חלה על סגירת פרצות מס והבהרת הדין הקיים". המדינה גם הבהירה לבג"ץ כיצד נציגי חברות הגז כמעט פוצצו את המתווה, לאחר שסורבה דרישתם לכלול בסעיף היציבות הוראה מפורשת שתחייב את הכנסת להבטיח שלא לשנות את הסביבה הרגולטורית.

תמצית הטענה של המדינה היא שהבטחות הממשלה אינן חורגות מהמקובל בפרויקטים תשתיתיים עתירי הון וסיכון כמו מתווה הגז. השקט התעשייתי נחוץ לא רק לחברות כתנאי לגיוס ההון הדורש לפיתוח המאגרים, אלא גם למדינה - כדי להביא לכאן משקיעים בלי לבדוק בכל בוקר על איזה צד התעורר כל רגולטור, או איזה ניגוד עניינים יש לשר כזה או אחר. אבל הסימטריה הזו פועלת גם לטובת הצד השני. ככל שמפליג נתניהו בחשיבות המתווה, כך מותר לעותרים לתהות: אנחנו מבינים כמה זה חשוב לחברות, לבנקים, למלך עבדאללה, לג'ו ביידן, אבל מה איתנו, הציבור והדמוקרטיה בישראל?

ולכן, טוען עו"ד אפי מיכאלי, ב"כ המרכז למשפט ועסקים: "לא ניתן לכבול את שיקול הדעת של הממשלה, ובעקיפין של הכנסת. לכן, ההבטחה השלטונית ניתנה שלא בסמכות. לפנינו חוזה בתחפושת של הבטחה מנהלית שכובל שיקול דעת לעשר שנים. את זה אפשר לעשות בחוק, ואולי רק בחוק יסוד".

המדינה לא מבינה מה היא פספסה

משפטני המדינה לא מבינים מה פספסו כאן. המתווה אושר בכנסת, ומה שהובטח בו, לטעמם, הוא בסמכות הממשלה. האם בג"ץ רוצה לשרטט לממשלה גבולות של מותר ואסור בהתחייבויותיה? האם סביב כל התחייבות ייווצר מעתה ספק שמא צריך היה ללכת לחקיקה? האם הכנסת תחליף מעתה את הממשלה? את התשובות יצטרכו לספק השופטים, אם הפוליטיקאים יסרבו להמלצתם ללכת לחקיקה.

נתניהו עוד עלול לגלות שבמקום לדבר לחמישה שופטים, עיתונאים ומאזינים בקהל, הוא דיבר אל הקירות. וזה עלול לקרות לו גם אם ינסה לגייס רוב בכנסת. מה זה אומר על ראש ממשלה שנכשל גם בבית משפט וגם בכנסת? טוב, תמיד אפשר לתרגל משילות על איזה רגולטור או חבר כנסת ערבי.