"רופא כאן עובד 26 שעות ברצף? לא הייתי רוצה להיות המטופל שלו"
מארק בריטנל, ראש תחום הבריאות בפירמת רוה"ח KPMG, מותח ביקורת על התפוסה הגבוהה בבתי החולים בישראל: "זה יכול להוביל לאובדן חיים". הוא מציע לאמץ מודל בריטי לקיצור תורים שהוביל לזמן המתנה של 18 שבועות במקום 18 חודשים
"רופא צעיר בישראל עובד במשמרות של 26 שעות כחלק מסידור העבודה הרגיל? אתם בטוחים? אני חייב לומר שזה לא מאפשר טיפול רפואי נאות וזה לא מקובל בעולם. הרי ממש עכשיו בבריטניה הרופאים שובתים כי הם רוצים להגביל את המשמרות, והיום זה עומד שם על 12 שעות לכל היותר. העבדות כבר בוטלה. הייתם מוכנים להיות המטופלים של רופא שזו השעה ה־26 שלו? אני לא. זו לא צריכה להיות המציאות. יש דרכים הומניות יותר לעשות סידורי עבודה". כך אומר ל"כלכליסט" מארק בריטנל (Britnell), ראש תחום הבריאות בפירמת רואי החשבון הבינלאומית KPMG. במסגרת תפקידו הוא ייעץ לבכירים במערכות הבריאות ביותר מ־60 מדינות, מה שהביא אותו לאחרונה גם לביקור בישראל.
"97% תפוסה במקום 85%"
בריטנל, בעברו חבר במועצת המנהלים של שירות הבריאות הבריטי, סיכם לאחרונה את התובנות שצבר במסעותיו בעולם בספרו "חיפוש אחר מערכת הבריאות המושלמת". הוא לא מהסס להצביע על נקודות החולשה של מערכת הבריאות הישראלית: "הלחץ שבתי החולים שלכם נמצאים בו, הגירעונות שלהם, חוסר השקיפות הפיננסית וגם היעדר שקיפות מספקת לגבי התוצאות הקליניות שלהם. בנוסף, לא ברור לי לאורך כמה זמן תוכלו לשמור את ההוצאה הציבורית על בריאות ברמה כה נמוכה יחסית לעולם. מעבר לכך, בתי החולים בישראל זקוקים לקצת יותר קיבולת, ושיעורי התפוסה שלהם גבוהים מדי: 97%. שיעורי תפוסה כאלה יכולים להביא לבעיות. אבל בלי מידע קליני שקוף, מי יודע?".
מארק בריטנל צילום: עמית שעל
בוא נתעכב על בתי החולים. מה הבעיה במצב הנוכחי?
"העבודה שעשינו בפירמה, בשיתוף פעולה עם הרבה מערכות בריאות בעולם, וגם ממצאים נוספים, מראים שהתפוסה האופטימלית היא 85%. בתי חולים צריכים גמישות. כשאתה פועל ב־97% תפוסה באופן קבוע נוצר יותר לחץ על המערכת, מה שיכול לפגוע בבטיחות החולים וגם בטיפול הרפואי. תפוסה גבוהה מדי יכולה להוביל לשחרור מוקדם של חולים, לזיהומים, לטעויות בתרופות. ואלה עשויים להוביל לאובדן חיים".
גם אמרת שייתכן כי רמת ההוצאה הציבורית הנוכחית על בריאות לא בת־קיימא. למה?
"משתי סיבות. הראשונה היא שהאוכלוסייה שלכם מזדקנת, ואין מדינה בעולם שבה ההוצאה על בריאות לא עולה כשהאוכלוסייה מזדקנת. הסיבה השנייה היא שקופות החולים שלכם נמצאות בגירעון. ייתכן שאם הייתם מחשיבים את הגירעונות האלה, זה היה דוחף את שיעור ההוצאה על הבריאות כלפי מעלה. לכן אני תוהה אם הממשלה שלכם מציגה באופן ריאלי לציבור את הבחירות שתיאלצו לעשות בעתיד למימון ההוצאות שיתווספו".
"קופות חולים ברמה עולמית"
מה ישראל יכולה ללמוד ממערכות בריאות אחרות בעולם?
"למשל נושא קיצור התורים. רשימות ההמתנה שלכם לניתוחים אלקטיביים (ניתוחים שאינם דחופים) ארוכה יותר מאשר בהרבה מדינות OECD. והשאלה האם אתם רוצים שרשימות ההמתנה האלה יקוצרו או לא היא שאלה פוליטית". כיצד לקצר את רשימות ההמתנה? בריטנל מציע את הדוגמה של מולדתו: בתקופת כהונתו של טוני בלייר כראש הממשלה, בריטניה קיצרה את זמני ההמתנה לניתוח מ־18 חודשים ל־18 שבועות. "מה שעשינו הוא לתת לחולה לבחור אם הוא יעבור את הניתוח בבית חולים פרטי או בבית חולים ציבורי (אבל לא לבחור את הרופא), כאשר הממשלה משלמת על הטיפול בכל מקרה. זמני ההמתנה בכל בתי החולים פורסמו ויכולת לבחור לאן ללכת. כתוצאה, זמני ההמתנה צנחו".
עם זאת ישראל זוכה ממנו גם למחמאות מפתיעות. הוא אפילו מכתיר את הפרק המוקדש לה בספרו בכותרת "הסוד השמור ביותר בתחום הבריאות בעולם". לדבריו, "יש לי גם הרבה כבוד למערכת הבריאות שלכם. כל מדינה היתה רוצה מערכת בריאות שמובלת על ידי רפואת הקהילה. הוצאה ציבורית של 7.7% מהתמ"ג בלבד על בריאות, עם תוחלת חיים של 83 שנה, זה הישג מרשים. יותר אנשים צריכים לבוא למדינת ישראל ללמוד את קופות החולים: אני חושב בכנות שמכבי והכללית הן ברמה עולמית".
