פרשת מני נפתלי: גם המדינה מערערת על הפיצוי שנפסק לו

שבועיים לאחר שרעיית ראש הממשלה, שרה נתניהו, ביקשה לערער על פסק הדין שניתן בנוגע לאב הבית מני נפתלי, מערערת גם המדינה על הפיצוי שנפסק וטוענת כי הקביעות בנוגע להעסקה פוגענית הן בעלות השלכות מרחיקות לכת בפסיקה.

את הערעור הגישה היום (ה') פרקליטות המדינה, באמצעות עו"ד מיכל לייסר, לבית הדין הארצי לעבודה בהליך נפרד מזה שהגישה רעיית ראש הממשלה.

צילום: יובל חן

בחודש שעבר הכריע בית הדין האזורי לעבודה בירושלים בסכסוך שבין אב הבית לשעבר מני נפתלי לבין מעון ראש הממשלה, ובעלי תפקידים בו וקיבל באופן חלקי את תביעתו של נפתלי. נפתלי טען בתביעתו כי ניתנה לו הבטחה על ידי איש הכספים במעון ראש הממשלה, עזרא סיידוף, לקבל תקן קבוע בתפקיד אך הדבר לא קרה. בנוסף נטען עוד כי יחסי העבודה בין רעיית ראש הממשלה לעובדים שהועסקו במעון, והוא בכללם, היו בלתי נסבלים ומשפילים ועלו למדרגה של העסקה פוגענית.

השופטת דיתה פרוז'ינין פסקה לנפתלי 170 אלף שקל תוך שהיא מותחת ביקורת חריפה על ההתנהלות במעון ראש הממשלה ובעיקר באשר להתנהגותה בבית של רעיית ראש הממשלה.

"טעויות משפטיות מהותיות"

לפני כשבועיים הגישה נתניהו ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, אף שאינה צד בתיק, בטענה כי הקביעות בפסק הדין מופרכות וכי לא ניתנה לה האפשרות להתגונן במסגרת ההליך. בית הדין טרם הכריע אם לאפשר לה לנהל את הערעור.

"נקדים ונבאר בקול ברור", כך נפתח הערעור, "את מה שהינו בבחינת מובן מאליו, כי כל עובדת ועובד זכאים כי ינהגו כלפיהם במקום עבודתם בדרך ארץ, בכבוד, ועל פי כל דין". לפי הפרקליטות, בימים אלו שוקד בית המחוקקים הישראלי על הצעת חוק למניעת התעמרות בעבודה "והמלאכה רבה, סבוכה ומורכבת".

ערעור הפרקליטות נחלק לשתי טענות מרכזיות – הקביעות בנוגע להבטחה שניתנה לנפתלי לתקן קבוע והקביעות בנוגע להעסקה הפוגענית. לשיטת המדינה, בפסק הדין שניתן בבית הדין לעבודה "נפלו טעויות משפטיות מהותיות שיש צורך והצדקה, בכלל, ונוכח השלכותיהם על אינטרס הציבור, על משפט העבודה ויחסי העבודה, בפרט - להביאם לבחינה בפני ערכאת הערעור".

באשר לאותה הבטחה לכאורה שניתנה לנפתלי, נטען כי בית הדין פסק לבסוף לנפתלי פיצוי על השלכות אי קיומה של "הבטחה" זו. זאת, טוענים בפרקליטות, תוך השמטת הרציונל שביסוד ההלכה המשפטית הנוגעת להבטחה שלטונית, יכולת אכיפתה והנסיבות החריגות שבהן היא עשויה להצמיח זכות לפיצוי.

עוד נטען כי אין גורם במדינה שיכול לתת לנפתלי הבטחה לכתב מינוי וכי המדינה סבורה, כי "אכיפה של הבטחה כזו וחיוב הרשות הציבורית בפיצוי בגין אי אכיפתה, חותרים תחת עיקרון חוקיות המינהל ומעמידים את הקופה הציבורית בפני סיכון שהיקפו רב כמספר הגורמים אשר חלילה 'יטעו' ויתנו 'הבטחות' ממין אלו". כך מפורט כי את הפיצוי העניק בית הדין בשל "הטעיה" לכאורה, אלא שהמדינה טוענת שבית הדין שגה הן בעצם הקביעה שהיתה הטעיה, הן כאשר הרחיב את חזית הטיעון, והן כאשר העלה טיעון שהתובע נפתלי עצמו לא העלה בסיכומיו כטיעון משפטי שלמדינה היתה הזדמנות להתגונן בפניו.

באשר לקביעות בנוגע להעסקה הפוגענית, טוענים בפרקליטות כי בית הדין כונן, הלכה למעשה, עילת תביעה עצמאית בדבר העסקה פוגענית, אותה ביסס על הצעת חוק שעברה קריאה טרומית בלבד, ובאותו עניין הוסיף ופסק פיצוי לאור העקרונות אשר מעוגנים בהצעת החוק האמורה. המדינה מפרטת בערעור את הטעויות שנפלו לטענתה, הן בדרך המשפטית בה בחר בית הדין לפסוע בהכריעו בעניין זה, והן ביישומה על המקרה שבא בפניו.

המדינה סבורה כי בית הדין טעה שעה שמיסד עילת תביעה טרם חקיקת חוק, כאשר היא סבורה שיש השלכות מרחיקות לכת להכרה בעילת תביעה כאמור כעומדת בפני עצמה, בהיעדר חוק מסדיר, וכאשר עוסקים בהטלת אחריות על מעסיק בגין מי שהינם עובדיו, או כאלה שאינם עובדיו. בערעור אף מועלה חשש שבית הדין פסק את הפיצוי לנפתלי על יסוד אירועים בהם כלל לא היה מעורב.

המדינה מציינת כי ביום בו ניתן פסק הדין בעניין נפתלי, בו מוסדה עילת התביעה של העסקה פוגענית כעומדת לעצמה, ניתן פסק דין בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת, שראה כי אין מקום להכריע בנסיבות שהובאו בפניו בשאלת קיומה של עילת תביעה כללית ועצמאית בדמות התעמרות תעסוקתית ובשאלות האחרות המתעוררות בהקשר זה, כשהוא מזכיר גם את הצעת החוק שאושרה בקריאה טרומית.