פרשנות
הארכת הכהונה של האוזר: דיל מסריח
האוזר התאים את הפרטת הבורסה למידותיו של כחלון, ויתר על קרדיט ועל סמכויות — והכל בשביל עוד קצת זמן על הכיסא. בשורה זו לא
בשבועות האחרונים קובי כחלון, אחיו של שר האוצר, היה עסוק בבחינת מועמדים לתפקיד יו"ר רשות ניירות ערך. לא באופן פורמלי ולא במשרה מלאה, אך הוא מצא את עצמו מקבל את פניהם של אלו שחפצו בתפקיד או בשולחיהם. יו"ר הרשות הנוכחי שמואל האוזר עמד לסיים קדנציה בת חמש שנים ולא הסתיר את רצונו לזכות בהארכה של שלוש שנים. האוזר ידע היטב שאין לו הרבה קבלות להציג עם תום הקדנציה הנוכחית. התוכנית האסטרטגית הרב־שנתית שהציג בסוף 2012 תחת הכותרת המבטיחה "מפת הדרכים לקידום שוק ההון" נשארה ברובה על הנייר, והמהלך שבמסגרתו הדיח את הנהלת הבורסה והביא אחת אחרת במקומה התברר ככישלון צורב.
- אם הבנקים ישחקו הוגן, אפקט הקרנות הזרות יהיה מוגבל
- האוזר מזהיר את הבנקים משיווק הקרנות הזרות שהוא מקדם
- רשות ניירות ערך תעשה "שיימינג" לקרנות שיעלו דמי ניהול
באוצר לא רק שלא ממש גילו עניין בנעשה בבורסה המקומית, אלא גם לא ממש גילו עניין בתפקודו של האוזר לאורך הקדנציה הראשונה שלו, והוא לא ממש עסק בפוליטיקה או בביסוס קשריו עם שר האוצר משה כחלון - מה שפגע ביכולת שלו לקדם רפורמות שדרשו הליכי חקיקה. עד לפני כמה שבועות באוצר לא דיברו בטובתו של האוזר, וחזרו ואמרו שלא לציטוט שאין כל סיבה להאריך את כהונתו. אז למה החליט שר האוצר להאריך את כהונתו של היו"ר? יכול להיות שהשאלה היא בכלל איך הצליח האוזר לשכנע את קובי כחלון שהדבר הנכון ביותר הוא לתת לו להישאר בתפקידו עוד שלוש שנים.
חפשו מתחת לפנס
בפוליטיקה התשובות נמצאות מתחת לפנס. ההודעה המשותפת שהוציאו אתמול האוצר ורשות ני"ע מספקת את ההסבר: האוזר הודה בדבריו לכחלון על האמון שנתן בו וציין כי הוא "שותף לחזון של שר האוצר בהובלת רפורמה בשוק ההון, הכוללת סוף לשליטת הבנקים בבורסה".
האוזר מנסה כבר יותר משנתיים להוביל מהלך של הפרטת הבורסה, ללא הצלחה. הוא בעצם כל הזמן קידם את החזון - לא שלו, אלא של כחלון. השר. איך לפתע הפכה הרפורמה של האוזר לחזון של כחלון? הסיבות גם הן נמצאות ממש מתחת לפנס - כחלון זיהה את הפוטנציאל, לקח את התוכנית של האוזר, הידק אותה קצת פה וקצת שם, ויצר "מהלך" שיביא אותנו ל"עידן" של "תחרות־תחרות־תחרות" וגם "הפחתת רגולציה", וזאת כמובן "פקה פקה... בשורה אמיתית".
האוזר מצדו היה מוכן להתאים את תוכניתו למידותיו של כחלון ואפילו לוותר לו על הקרדיט, ולו כדי לקבל קדנציה של שלוש שנים. זה אולי מסביר גם את העובדה שהאוזר החליט לוותר על חלק לא מבוטל מסמכויותיו השבוע, כשהוחלט להעביר את הפיקוח על בתי ההשקעות לאגף שוק ההון באוצר. רמיסת הרשות בדרך לרמיסת הבנקים, אליה מכוון כחלון, היא מחיר יקר לשלם עבור דיל.
בשורה רעה לציבור
סמיכות האירועים אינה נראית מקרית והיא מדאיגה. הציבור עומד לקבל רגולטור שסיים קדנציה לא מוצלחת, שמוכן לוותר על כוחו ומעמדו עבור עוד זמן על הכיסא. הדיל שנרקם בין שר האוצר ליו"ר רשות ני"ע, גם אם לא נהגה במפורש, הוא בשורה רעה.
רגולטור חלש הוא בשורה רעה לצרכנים. וכאשר מדובר ברגולטור שאחראי לבורסה לניירות ערך בתל אביב, שכבר שנים מתנשמת בכבדות ומאבדת כיוון, המכה שהציבור עשוי לספוג עלולה להיות קטלנית.