דלק לחוצה, ישראמקו אדישה, וכולן מסתכלות על נובל אנרג'י

שניה אחרי שהתקבלה פסיקת בג"ץ על מתווה הגז התפנו חברות הגז לספור את הז'יטונים שנשארו להם מההימור שנגררו אליו - יחד עם ממשלת ישראל - להטיל את כל כובד משק האנרגיה על חמישה שופטים שיחליטו על גורל חוזי הגז מול ממשלות זרות, פיתוח משק החשמל או הכנסות ממיסוי.

צילום: אלבטרוס

נובל אנרג'י: על פרשת דרכים

למעשה, הכדור חוזר שוב לידי נובל אנרג'י האמריקאית, המחזיקה 40% במאגר לווייתן. זו הציבה את פסקת היציבות כתנאי מקדים לשבת ולדבר על מתווה כזה או אחר, והיא קיבלה הסכמה בעל פה ואחר כך בכתב שלא ייגעו במה שכבר הוסכם – מכסות ייצוא גז, מיסוי ואחזקות על מאגרים. פסילת פסקת היציבות על ידי שופטי בג"ץ מעמידה את נובל בפני צומת קריטית. אפשרות אחת היא להתבצר בעמדתה ולומר שעד שמישהו לא מבטיח לה יציבות רגולטורית היא לא זזה, קל וחומר משקיעה במאגר שנמצא 140 ק"מ מהחוף ובעומק 6 ק"מ מתחת לפני הים. נובל, שסיימה את 2015 עם הפסד של כ־2.44 מיליארד דולר, ראתה עצמה צונחת במיקומה בשרשרת המזון של חברות האנרגיה בעולם, אם מוסיפים לכך את צניחת מחירי האנרגיה יש שאומרים שנובל תמנף את פסיקת בג"ץ כדי לא לעשות כלום, לחכות שמחירי הנפט יעלו ואחר כך להחליט. הצד החיובי, מזכירים באוצר, הוא בעצם אותו צד. נובל לא מחויבת לכלום – לא לפיתוח לווייתן ולא למכירת כריש ותנין. לעומתה, ממשלת ישראל, שאישרה את המתווה בקבינט, בממשלה ובכנסת, מחויבת עד קצה ההבטחות שלה לממש את הכל.

קידוח לווייתן צילום: אלבטרוס צילומי אוויר

אפשרות אחרת שעומדת בפני נובל היא לוותר על פיסקת היציבות ולהתייחס אליה כאל "עז" שהושחלה לשם מלכתחילה. בסביבת חברות הגז אומרים שייתכן שנובל תוותר על פסקת היציבות, תסתפק במשהו יותר אמורפי ואז המתווה יחזור לחיים.

אפשרות שלישית שיש היא שנובל תחליט "לשרוף את המועדון" וללכת לערכאות משפטיות בינלאומיות. מדובר באפשרות לא ריאלית במיוחד משום שברגע שזה קורה יש שני מפסידים - מדינת ישראל ונובל, שאף אחת מהן לא תוכל לעשות כלום עד שהבוררות תסתיים.

דלק ורציו: ללחוץ על נובל

דלק ורציו היו הראשונים להתאושש. מבחינת שתי שותפויות הגז המתווה אושר פרט לעניין היציבות, מה גם ששופטי בג"ץ לא הוציאו צו מניעה מקידומו ברמה כזו או אחרת. יתרה מכך – בסביבת שותפויות הגז הרבה יותר גמישים מנובל, ואף אחד לא לחוץ שם על פסקת יציבות כזו או אחרת. ככה זה בישראל, יציבות של עשר שנים נראית פתאום כמו משהו שלקוח מעולם האגדות הלא אפשרי. ולכן, בדלק ורציו ינסו ללחוץ על נובל להגיע להסכמה. בלי נובל אין לווייתן, אבל בלי רציו ובטח דלק התוצאה זהה. אז מה שנותר הוא להגיע להסכמה עם משרדי הממשלה, ואחר כך לשכנע את נובל שהכל בסדר. ולכן,

מנעד האפשרויות משולש. ראשית אפשר לגבש בהסכמה חוק שיאגד את כל הפרויקטים הלאומיים השונים, החל בגז, דרך מתקני התפלה וכבישים וכלה בקידוחי נפט. בסביבת שותפויות הגז מספרים שהנושא עלה לפני כמה שבועות כשמנכ"ל נובל דיוויד סטובר ביקר בארץ, לכן, דווקא בגלל יוקרתו של נתניהו, זה הכיוון המסתמן.

אפשרות אחרת היא לעגן את הפסיקה בחקיקה ראשית, משימה שנראית קשה מתמיד ולו בשל הקואליציה הצרה של נתניהו והעובדה ששני חברי כנסת – יואב גלנט וחיים כץ - מנועים מלהצביע בשל ניגוד עניינים.

ישראמקו: כמעט באדישות