מהגניוס היהודי לסטארט־אפ ניישן?

אנחנו סטארט־אפ ניישן, אומה שהצלחותיה בשדה הטכנולוגיה נערצות בכל העולם. יותר פטנטים נרשמים על ידי חוקרים ישראלים, יותר אקזיטים. הכלכלה שלנו חסינה בפני תהפוכות העוברות על מדינות אחרות. אין עלינו. או כך לפחות זה נראה בעיני מעריצי הנס הכלכלי הישראלי.

פעם אנחנו הערצנו את האמריקאים, את האירים, את הכלכלה הסינית הדוהרת, ועכשיו, כשזוהרם של כל אחד מאלה הועם בתורו, מועצמת עוד יותר שאלת מקורות החדשנות הישראלית. מה מסביר את ההצלחה החידתית שלנו? לכבוד חג הפסח, אפשר לשאול אם הכל קשור להיותנו עם בחירה, האם שורש ההצלחה בגניוס היהודי, או שזאת החוצפה הצברית, תחושת האין ברירה שמקורה במלחמות ישראל?

משתתפי "תגלית" בביקור בישראל צילום: דן בלילטי

לפני כשנתיים התעניינו רבים (גם כאן בטור הזה) בתשובה שנתנו לשאלת ההצלחה זוג פרופסורים מאוניברסיטת ייל, איימי צ'ואה וג'ד רובנפלד. ספרם "החבילה המשולשת" טען כי קבוצות אתניות ומיעוטים דתיים מסוימים - ובהם אמריקאים יוצאי קובה, קבוצות מסוימות של מהגרים מהודו, מורמונים ויהודים - מגיעים להישגים יוצאי דופן בגלל הרכב תכונות מיוחד שיש להם.

על פי צ'ואה ורובנפלד, שזהו כבר רב־מכר שנוי במחלוקת שני שמביא אותם לכותרות, מה שמשותף לקבוצות המצליחניות האלה הוא שימת דגש על איפוק ודחיית סיפוקים, חוסר ביטחון ברמה האישית, לצד אמונה עמוקה בעליונות של הקבוצה התרבותית או האתנית. הביטו בראי. זהו (לפחות חלקית) תיאור נאמן שלנו. ולמרות החשד לגזענות, קשה להכחיש שיש הבדלים ברמות ההצלחה של קבוצות אתניות שונות. לכן הפיתוי לקבל את ההסברים שבספר הוא רב.

אלא שעכשיו יצא לאור מחקר שמעמיד את התיאוריה לבחינה מדעית, והתוצאות אינן מחמיאות לחוקרים. בכתב העת היוקרתי "Personality and Individual Differences" מדווחים הפסיכולוגים ג'ושוע הארט וכריסטופר שבריס על העמדת תיאוריית החבילה המשולשת למבחן מדעי, שבו היא נכשלת (את המסמך המלא אפשר לקרוא בתשלום כאן).

במחקר, שבו השתתפו 1,258 נבדקים, לא נמצאה שום עדות שתומכת בטיעוני התיאוריה הפופולרית. אמנם היכולת לדחות סיפוקים (תכונה שאנו הישראלים לא כל כך מצטיינים בה) נמצאה גם במחקר הזה כמנבאת הצלחה, אבל הממדים האחרים שמרכיבים את משולש הניבוי של צ'ואה ורובנפלד לא הוכיחו את עצמם.

במחקר המבוקר, אלה שזכו בניקוד גבוה בשלושת הממדים (דחיית סיפוקים, תחושת עליונות, וחשש אישי) לא היו דווקא המצליחנים בשום צורת מדידה. יש כאן לא רק מכה מביכה למחברי הספר רב־המכר, אלא בעיקר שלילה מדעית של גישת "אתה בחרתנו", ותזכורת שהחריצות, ההשקעה, והמחויבות האישית הן הגורמים להצלחה הרבה יותר מהשתייכות לקבוצה כזאת או אחרת.

מעבר לכך יש כאן מסר חשוב לגבי תיאוריות פופולריות: גם כאשר הן זוכות לכיסוי נרחב בתקשורת, וגם אם חתומים עליהן דמויות בולטות מן האקדמיה, כמו זוג פרופסורים מאוניברסיטת יוקרה, כדאי לבקש גם תימוכין אמפיריים. איימי צ'ואה, שכבר הצליחה לעורר סערות עם ספרה הקודם על האמא הנמרה והרגלי הורות, חייבת להפנים את המסר. לא מספיק להיות שנוי במחלוקת. צריך להיות גם צודק.

פרופ' רפאלי הוא ראש המרכז לחקר האינטרנט באוניברסיטת חיפה rafaeli.net