יורה נבוכים

במלחמה על הפרטיות שלנו וכהגנה מפני פריצות והתקפות, מכשירים סלולריים ומחשבים, מכוניות ודלתות כניסה למשרדים ולבתים כבר מאובזרים בכלים שמאפשרים שימוש רק למי שהורשה לכך. טביעות אצבע, למשל, מזהות את האדם הנכון, כדי לוודא שאף אחד לא משחק לנו בסמארטפון בלי רשות, ואפליקציות שונות מוצאות טלפון שאבד או נגנב. אמצעי האבטחה האלה הולכים ומשתכללים, והפוטנציאל שלהם אדיר לא רק בכל הנוגע לפרטיות והגנה, אלא גם כאמצעי בטיחות. גם הבית הלבן חושב ככה.

"אם יש כבר טכנולוגיה שמונעת מפושעים להשתמש בסמארטפון שלכם, אנחנו צריכים להיות מסוגלים גם למנוע מהאדם הלא נכון ללחוץ על הדק האקדח", כתב נשיא ארצות הברית ברק אובמה בפוסט שפרסם בפייסבוק בסוף אפריל. הבית הלבן לא הסתפק בהצהרה הזאת, ופרסם תוכנית באורך 16 עמודים לקידום טכנולוגיות בתחום הנשק החכם, שמגבילות את השימוש רק ליורים מורשים וגם מאפשרות איתור נשק שאבד או נגנב. בין השאר יעביר הממשל כסף לחברות שיפתחו אקדחים ורובים כאלה, ויפעל עם גופי אכיפת חוק במדינות השונות כדי שהשוטרים יאמצו אותם.

במבט ראשון קשה לחשוב על סיבות להתנגד ליוזמה (שאפשר לקרוא במלואה כאן: tinyurl.com/gunreport2016). מספר האמריקאים שמתו כתוצאה מירי מתחילת השנה כבר מתקרב ל־5,000, לפי נתוני אתר המעקב Gun Violence Archive. אקדחים ורובים חכמים היו יכולים למנוע חלק מהמקרים האלה, ולהבטיח שגם אם ילד שנשאר ללא השגחה ימצא במגירה את האקדח של אביו — זה לא ייגמר באסון. שוטרים ומאבטחים לא יצטרכו לדאוג שמישהו יחטוף להם את הנשק וישתמש בו נגדם, ומספר תאונות הירי יוכל להצטמצם, אולי אפילו להצטמצם באופן משמעותי. הדברים נכונים כמובן לא רק לארצות הברית אלא גם למדינות אחרות שמשופעות ברובים ובאקדחים, כולל ישראל.

אלא שעיון נוסף בהצהרת אובמה מעלה שאלה מטרידה. אם נשק חכם לשימוש אישי טומן בחובו כל כך הרבה פוטנציאל, למה הבית הלבן בכלל צריך לתמרץ את התעשייה הזאת? איך זה שיצרניות נשק, חברות טכנולוגיה ויזמים לא הסתערו מרצונם על החזון הזה, שהפוליטיקאים משמיעים זה שני עשורים לפחות? אחרי הכל, ההייטק כבר הצליח להפוך על ראשן שורה ארוכה של תעשיות מסורתיות. הדרכים שבהן אנחנו מתקשרים זה עם זה, מזמינים אוכל, עושים שופינג, תופסים מונית, מתכננים חופשה — כולן השתנו באופן דרמטי בשנים האחרונות בהשפעת מכשירים חדשים, אתרים ואפליקציות. איך זה שדווקא תעשיית הנשק נשארה מאחור, למרות ההשלכות הקטלניות?

צילום: Armatix

מעטים מדי, מסורבלים מדי, יקרים מדי

"גייסנו 0.00 דולרים ממשקיעים", התלונן בדצמבר ג'ונתן מוסברג. מאז 1999 מפתח מוסברג את ה־Gun, רובה שפועל רק כשהוא נמצא בסמוך לטבעת מיוחדת שהיורה אמור לענוד. "אני לא מאמין שלא קיבלתי שיחות טלפון", אמר מוסברג לאתר הטכנולוגיה Mashable, "אני פשוט לא מעכל את זה". מפתחים עצמאיים אחרים הצליחו לגייס מימון, אבל בסכומים נמוכים למדי.

בשנים האחרונות מוסברג ועמיתיו פועלים כדי להפוך את חזון הנשק החכם למציאות, ומנסים לעניין בפיתוחיהם את בעלי הממון ואת מחזיקי הנשק הביתי. אלא שלפי שעה אקדחים חכמים בקושי נמכרים בשוק האמריקאי, שלא לדבר על הצלחה מסחרית, התעניינות יוצאת דופן או פריצה לשוק הבינלאומי. התוכנית של הממשל תצטרך להתמודד עם רשימה ארוכה של מכשולים כדי לשנות זאת; בהנחה כמובן שהיא לא תסורס או תיגנז לגמרי אם לבית הלבן ייכנס נשיא רפובליקני.

עומר קוצר מ־Clipfort, שפיתחה מחסנית ביומטרית לנשק קיים. "מנסים לספק פתרון פרגמטי ופשוט, אביזר בטיחות" צילום: ג'ואי כהן

המכשול הראשון הוא טכנולוגי. אם איתור אקדח מרחוק, בסגנון "מצא את האייפון שלי", הוא עניין פשוט יחסית, הדברים מתחילים להסתבך באמת כשלוחצים על ההדק. עד כה רוב פיתוחי הנשק החכם בחרו באחד משני פתרונות כדי לזהות את היורה: הראשון שבהם מתבסס על חיבור של הנשק לחפץ אלקטרוני באמצעות גלי רדיו (RFID). כך פועל iGun וגם האקדח iP1 של ארמטיקס הגרמנית, מהיחידים שכבר נמצאים בשימוש מסחרי: אפשר לירות באמצעותו רק כשהוא נמצא בסמוך לשעון ייעודי שעונד המשתמש. הפתרון הזה סובל מכמה מגבלות מובהקות. בדיוק כמו הנשק עצמו, גם הטבעת והשעון עלולים ללכת לאיבוד או להיגנב, ולהגיע לידיים הלא נכונות. נוסף על כך, שימוש בנשק חם הוא בדרך כלל לא פעולה מתוכננת. ואדם שקונה אקדח למטרות הגנה עצמית לא רוצה לגלות שברגע האמת הוא לא יכול לירות רק כי לפני השינה הוא הסיר בטעות את השעון מהיד.

האלטרנטיבה האלגנטית יותר מתבססת על קורא טביעות אצבע שמשולב באקדח, מהסוג שקיים באייפון או בגלקסי. אבות־טיפוס של כלי נשק כאלה מפותחים כבר עשור לפחות. מאחורי האחרון שבהם עומד קאי קופפלר, בן 18 מקולורדו למודת תקריות הירי, שפיתח אקדח הכולל מעין מאגר ביומטרי לזיהוי יורים מורשים, ומחפש כיום משקיעים שיהפכו אותו למוצר מסחרי. זה נשמע טוב, עד שנזכרים איך זה עובד באייפון או בגלקסי. לכלוך, מים, כפפות — כל אלה עלולים למנוע או לעכב את הזיהוי, והתוצאה עלולה להיות קטלנית.

צילום: clipfort

וזה עוד בלי לדבר על האפשרות לתקלה טכנית, שקיימת בכל פתרון אלקטרוני, או על החשש מפריצה למכשירים בידי האקרים, או פשוט על האפשרות שהסוללה תיגמר בדיוק בזמן הלא נכון. "למה שמישהו שנושא אקדח להגנה עצמית ירצה להכניס את חוסר הוודאות שבסוללה לתוך מערכת מכנית כמעט מושלמת?", תהה בלגלוג מאמר באתר של NRA, איגוד הרובאים הלאומי, אחד הגופים המשפיעים ביותר בפוליטיקה האמריקאית. גם בוועידה שנערכה בפברואר ואיגדה את יצרני הנשק החכם הודו המשתתפים שבקצב הנוכחי ייקח לפחות שנתיים עד שהטכנולוגיה תהיה בשלה באמת, לפי הדיווח באתר חדשות הטכנולוגיה גיזמודו.

כשיימצאו הפתרונות לבעיות הטכניות, כלי הנשק המשוכללים יצטרכו להיות לא רק אמינים במיוחד, אלא גם זולים בהרבה מכפי שהם כיום. הארמטיקס iP1, למשל, עולה לא פחות מ־1,800 דולר — פי יותר משלושה מאקדח סטנדרטי מסוגו.

התוצאה היא מלכוד: עד שהמחיר לא יירד ואמינות כלי הנשק לא תובטח בתנאי שטח, מעטים יקנו אותם. וכל עוד מעטים יקנו אותם, יהיה קשה להוכיח למשקיעים שמדובר בשוק בעל פוטנציאל אמיתי שכדאי לסבסד — ואז מחיר כלי הנשק יישאר גבוה, ויהיה קשה לשכנע את הקונים באמינותם.

זו הסיבה שתוכנית הבית הלבן מציעה מענקים כספיים לחברות המפתחות כלי נשק חכמים, וקוראת לרשויות במדינות ובערים בארצות הברית לסייע בהפחתת העלויות. במקום להילחם על לבו הספקני של הצרכן, התוכנית מתמקדת בעבודה צמודה מול השוטרים הפדרליים והמקומיים, מתוך כוונה שאלה יבחנו את האקדחים החכמים, יסייעו בשיפורם ולבסוף גם יאמצו אותם וייהפכו לחיל החלוץ של מהפכת הנשק הבטוח. ואולם, אף על פי שבממשל אובמה הבהירו שרק שוטרים שיתנדבו ישתתפו בפיילוט, הכוונה הזאת כבר גרמה לארגון FOP, המאגד יותר מ־325 אלף שוטרים, להגיב בכעס: "אין לבקש משוטרים לשמש שפני ניסיון בפיתוח נשק שאף אחד עדיין לא ראה".

מי ישלוט בנשק מרחוק, ומי יגביל את המבחר בחנויות

לצד הדאגות האמיתיות בנוגע לאמינות האקדחים החכמים, מדובר כמובן בקרב פוליטי מאוד. אחרי הכל, אם יש משהו ששורף לימין האמריקאי את הפיוזים זה יוזמות להגביל מכירת כלי נשק. מבחינתם כל עיסוק בתחום חשוד בפגיעה בזכות יסוד שמעוגנת בתיקון השני לחוקה, והם חושדים שמקדמי הנשק החכם הם בסך הכל ליברלים שמבקשים לפקח עליהם במסווה הייטקי.

שוחרי הנשק מקפידים לכנות את הפיתוחים החדשים בשמות גנאי, כגון "נשק 'חכם'", במרכאות כפולות ומכופלות, או "הנשק החכם כביכול". הם מקפידים להבהיר בפומבי שאין להם התנגדות לפיתוח האקדחים והרובים האלה, או לכך שאמריקאים יקנו אותם, ואולם הם ממהרים להוסיף שהם מודאגים מהאפשרות שכניסת הנשק החכם לשוק תוביל לאיסור על מכירת אקדחים ורובים רגילים, וכן מהאפשרות שיצרניות הנשק החכם יתקינו "דלתות אחוריות" שיאפשרו לממשל להשבית את מוצריהן מרחוק. "נתנגד לכל חקיקה שתגרום לכך", מתייחס לנושא האתר של איגוד הרובאים.

אפשר לפטור את הטיעונים האלה כעמדה פרנואידית של חובבי נשק החוששים מפני הקִדמה, אך שני החששות נראים מבוססים למדי. אחרי הכל, מסמכי סנודן כבר הוכיחו עד כמה חברות הטכנולוגיה, ובהן גוגל, מיקרוסופט ואפל, מוכנות להרחיק לכת בשיתוף הפעולה עם הממשל. גם אם השבתת אקדחים מרחוק נראית כתרחיש קיצוני, הרי ש"דלתות אחוריות" שהעניקו לסוכנות לביטחון לאומי (NSA) יכולות מעקב כבר שולבו בציוד תקשורת, דוגמת נתבים. איזו סיבה יש להניח שהתרחיש הזה לא יחזור על עצמו?

וגם אם החשש הזה הוא עדיין בגדר תיאוריה בעלת מרכיבים קונספירטיביים, הרי שלחקיקה שמבקשת להוריד את הנשק הרגיל מהמדפים יש תקדים. ניו ג'רזי העבירה עוד ב־2002 חוק שלפיו מרגע שבמדינה כלשהי בארצות הברית יימכר נשק חכם, כל חנויות הנשק במדינה יחויבו להתיישר לפי הסטנדרט החדש בתוך שנתיים וחצי. זו הסיבה לכך שכשאנדי ריימונד, בעל חנות נשק ממרילנד, ביקש למכור בחנותו ב־2014 את הארמטיקס iP1, התגובות היו סוערות. גולשים בפייסבוק איימו לירות בו, בבת זוגו ובכלב שלו, רק כי הוא היה עלול להפעיל ללא ידיעתו את שעון העצר הרגולטורי.

ריימונד ההמום נסוג מכוונתו, והבעיה נפתרה רק לאחר שהתברר כי החוק בניו ג'רזי אינו מסווג את האקדח המדובר כנשק חכם, כיוון שהוא נעזר במכשיר חיצוני (שעון) כדי לזהות את היורה. לא במקרה כלי הנשק שעורר את הסערה לא היה מתוצרת אמריקאית: חברות הנשק המקומיות יודעות היטב מה יהיה גורלן אם ייצאו נגד ה־NRA. חברת סמית אנד ווסון קיבלה מהממשל יותר מ־3 מיליון דולר כדי לפתח נשק חכם עוד בתחילת העשור הקודם, אך התנגדות ארגון הרובאים ואיומים בחרם הביאו אותה לגנוז את היוזמה. מתחרותיה אפילו לא ניסו, והשאירו את הבמה ליזמים עצמאיים ומנוסים פחות. גם ענקיות טכנולוגיה כמו אפל ופייסבוק, שלא חוששות לנקוט עמדה בנושאים מעוררי מחלוקת כמו זכויות גאים, נמנעות מלעסוק בפומבי בוויכוח סביב הנשק החכם, שלא לדבר על מימון הפיתוחים.

הביומטריים. כלי נשק שנעזרים בזיהוי טביעות אצבע כדי לוודא שהיורה מורשה להשתמש בהם. למשל זה של קאי קופפלר בן ה־18, שפיתח אבטיפוס של אקדח הכולל מאגר טביעות אצבע המאפשר לכמה משתמשים מורשים (למשל כמה שוטרים בתחנה) לירות בו; הוא עדיין מחפש משקיעים.

אלא שהבעיה עמוקה יותר מהתמודדות עם לובי אימתני. אף שלפי סקר שעשתה בתחילת השנה אוניברסיטת ג'ונס הופקינס ממרילנד רוב האמריקאים תומכים בנשק חכם, השוק שאליו פונים המוצרים הללו שמרני בהרבה, וקרוב הרבה יותר בעמדותיו ל־NRA. "האנשים שרוצים לקדם אקדחים חכמים אינם אלה שקונים אקדחים", ניסח זאת בפשטות פרופ' אדם ווינקלר, מחבר הספר "Gunfight: The Battle over the Right to Bear Arms in America". בהתחשב בעובדה שאמריקה היא השוק הגדול בעולם לכלי נשק פרטיים, מי שמבקשים להפוך אותם לבטוחים יותר אינם יכולים גם לסמוך על לקוחות במדינות אחרות. הסיכוי היחיד שלהם הוא לרכוש את אמונם של אותם אנשים שחוששים מהם ומנסים להצר את צעדיהם.

ואולי עדיף לשפר את האקדחים הקיימים

בבית הלבן מודעים, מן הסתם, לכישלון שנחלו עד כה המאמצים להפוך את הנשק החכם לסטנדרט. לכן התוכנית החדשה מזכירה אפשרות נוספת: שילוב של רכיבי בטיחות חכמים בכלי נשק קיימים. מבחינה טכנית האפשרות הזאת לא היתה קיימת עד לאחרונה, אך נראה שהמצב הזה עומד להשתנות.

צילום: Identilock

"בבתים בארצות הברית יש כיום 310 מיליון כלי נשק. צריך למצוא להם פתרון", אומר ל"מוסף כלכליסט" עומר קוצר, ממייסדי חברת Clipfort מכפר סבא. Clipfort מפתחת מחסנית ביומטרית הפועלת באופן דומה לאקדח הביומטרי – רכיב אלקטרוני שסורק את טביעת האצבע של המשתמש המורשה ומאפשר רק לו להפעיל את האקדח — ותושק באופן מסחרי בתחילת השנה הבאה. היא יכולה להשתלב באקדחים של חברות מוכרות (גלוק, רוגר, סמית אנד ווסון) וכן ברובי M16. בחודש שעבר הודיעה החברה על מכירתה לאזונטו האוסטרלית תמורת 22 מיליון דולר, פי 11 מהסכום שהושקע בה.

"האקדחים החכמים הם פתרון של 'בואו נתקדם', ולא מנסים להתאים עצמם למצב הנוכחי", אומר קוצר. "אבל יש כאן ועכשיו צורך אמיתי, בממדים עצומים, למנוע תאונות וירי לא מכוון. זו הסיבה שאנחנו מנסים לספק פתרון פרגמטי ופשוט, שמתאים לדרך המחשבה האמריקאית ולא עומד בסתירה לתיקון השני לחוקה. גם ה־NRA לא יצאו נגדנו, כי מבחינתם אנחנו בסך הכל מספקים אביזר בטיחות".

פתרון אחר לאקדחים רגילים שהוצג השנה ב־CES, תערוכת האלקטרוניקה הגדולה בעולם שמתקיימת בלאס וגאס, נקרא Identilock. המכשיר, שעולה 180 דולר ומפותח בדטרויט, מתלבש על נצרת האקדח ומתבסס גם הוא על קורא טביעות אצבע, שלדברי מפתחיו מזהה את המשתמש בתוך פחות משנייה. כשהמשתמש רוצה לירות, המכשיר בוחן את טביעת האצבע; אם היורה הנכון זוהה, המכשיר פשוט נופל לקרקע בלי להינזק, והנצרה פנויה ללחיצה. שני הפיתוחים, הישראלי והאמריקאי, אינם נותנים מענה מלא לחשש שהזיהוי הביומטרי ייכשל או יעכב את הירי. ואולם שניהם מתמודדים עם בעיית העלויות, ומאפשרים למחזיקי הנשק להמשיך להשתמש באקדחים שהם רגילים אליהם ובוטחים באמינותם.

אך גם תומכיהם הנלהבים ביותר של הפיתוחים האלה, ושל כלי הנשק החכמים, יודעים שמדובר במענה חלקי בלבד למגיפת הירי בארצות הברית ובמקומות אחרים בעולם. טכנולוגיות הזיהוי והאיתור יכולות אמנם לצמצם את תאונות הירי, אך הן אינן יכולות למנוע מעשה מכוון של אדם המחזיק ברישיון לנשק ומחליט יום אחד לרצוח את חבריו לעבודה. כדי לעשות זאת יצטרכו הרשויות להחליט אם ואיך להחמיר את הרישוי, מה שמבטיח שעם או בלי תחכום טכנולוגי — סוגיית מכירת הנשק תישאר נפיצה.