דו"ח המבקר
המדינה מתנה את פיתוח היישובים הבדואים בפשרה בסוגיית הקרקעות
לפי מבקר המדינה, הרשות להסדרת התיישבות הבדואים ניצלה רק כשליש מהתקציב שהיה לה לפיתוח תשתיות ולתכנון; "יש לפעול בדחיפות כדי להסדיר את התיישבות האוכלוסייה הבדואית"
דו"ח המבקר מצביע על רמת החיים הירודה של הבדואים החיים בפזורה ובישובים מוכרים בנגב. על פי הדו"ח, הסיבה המרכזית למצב הוא כישלון במדיניות לפתרון המחלוקת בין המדינה לבדואים על הזכויות במקרקעין.
- ועדת שרים אישרה: סיוע לרשויות הבדואיות בצפון ב-900 מיליון שקל
- פזורת העומר
- המועצה הארצית המליצה על הקמת שני יישובים חדשים: בדואי בנגב ודרוזי בגליל
המבקר מסביר כי הליכי חקיקה שהתגבשו ב-2013, אך הופסקו בשל לחצים פוליטיים מימין ומשמאל, הותירו מצב של חוסר ודאות. "נוכח הקפאת הליכי החקיקה ובהיעדר מדיניות אחרת ליישום, נבלם התהליך שהיה אמור להסדיר את תביעות הבעלות ולחלץ את הקרקעות השנויות במחלוקת כדי שניתן יהיה להכשירן - לפחות את אלה שביישובים בדואיים מוכרים - להקמת בתי מגורים לתושבים, לפיתוח תשתיות ולהכשרת פתרונות מגורים עבור תושבי הפזורה הבדואית בנגב", כותב המבקר. הטענה היא כי היעדרו של הסדר לא מאפשר למדינה לשווק מגרשים לבנייה, שכן בדואי יסרב לבנות בית על קרקע שאחר תובע בעלות עליה.
על פי הדו"ח, הרשות להסדרת ההתיישבות מסרה למבקר כי היא פועלת בשיטה שלפיה "קידום של עבודות פיתוח (נעשה) רק כנגד הצטרפות תושבים לתהליך ההסדרה". הרשות מנמקת את מדיניותה בכך שבעבר פיתחה מגרשים שלא אוכלסו וכך נגרם לה הפסד כספי רב. כלומר, המדינה מסרבת לפתח שכונות מגורים חדשות עד הסדרת הסוגיה הקניינית, כתוצאה מכך יש מחסור בפתרונות מגורים, הגוררים בנייה בלתי חוקית.
מנתונים שמציג המבקר עולה כי הרשות להסדרת התיישבות הבדואים ניצלה ב-2014 ו-2013 רק 40%-30% מהתקציב שהיה לה לפיתוח תשתיות ולתכנון. כך ב-2013 היה לה תקציב של 161 מיליון שקל לתכנון ופיתוח תשתיות אך היא השקיעה רק 52 מיליון, וב-2014 השקיעה רק 56 מיליון מתוך 136.
המבקר מצוטט את סגן מפקד מחוז דרום במשטרת ישראל הטוען כי מצב זה "מעורר בקרב האוכלוסייה הבדואית בנגב התמרמרות גוברת והולכת".
כמו כן, המבקר מצוטט את בית משפט השלום שאמר בהקשר דומה כי "אין זה סביר שמשפחה בפזורה, החיה זמן רב ביותר במבנה ארעי מתכלה (אף אם נבנה בניגוד לחוק) והיא מעוניינת בהסדרת מצבה, תמצא עצמה בלא פתרון זמני למצבה, ולו בדרך של אישור מוגבל לשפץ המבנה הארעי (בכפוף כמובן לצורך מידי) עד למציאת פתרון הקבע".
בשנות ה-70 יזמה המדינה הליך הסדרה של קרקעות עליהן ישבו בדואים, והוגשו כ-3,200 תביעות בעלות. על פי הדו"ח, מאז ועד 2015, המועד בו נערכה בדיקת המבקר, לא הוסדרו מרבית תביעות הבעלות. על פי הערכת המבקר, היקף השטח שעליו יש תביעות בעלות של בדואים הוא כ-590 אלף דונם, כלומר כ-590 קמ"ר. מכיוון ששטח הנגב הוא 13 מיליון דונם, השטח שבדואים תובעים עליו בעלות מהווה רק כ-4.5% מהנגב.
בינואר 2009 אימצה הממשלה את מסקנות ועדת גולדברג להסדרת הסוגיה, אלא שעל פי הדו"ח לא קרה מאז שום דבר משמעותי. מהדו"ח עולה כי מאז 2008 הצליחה המדינה להגיע להסדרים רק על 16 אלף דונם, שהם כ-3% מכלל השטחים במחלוקת. המבקר מסביר כי מרבית השטחים שהוסדרו הם מחוץ לישובים המוכרים, ולפיכך לא תרמו כלום לפתרון המצוקה של הבדואים. על פי הדו"ח, מאז 2008 הוסדרה התיישבותה של 3,400 בני אדם בלבד, המהווים רק 3% מתושבי הפזורה.
המבקר מציין גם כי מצבם הרעוע של היישובים המוכרים שבהם מותירה המדינה להקים בית, לא מהווה אלטרנטיבה אטרקטיבית למגורים לשטח שאינו מוסדר. על פי הדו"ח לא פותחו כבישים בתוך היישובים, הבתים לא מחוברים לחשמל ולמים ורק ביישוב אחד יש חיבור לביוב. בכמה יישובים, שהוכרו למעלה מעשר שנים לפני מועד סיום הביקורת, עדיין חסרות תוכניות מפורטות מאושרות למגורים עבור חלק מהשכונות בהם. "הליכי תכנון ממושכים יש בהם גם כדי להחמיר את התופעה של הבנייה הבלתי חוקית של בדואים בנגב" כותב המבקר.
המבקר מצביע גם על חיכוכים וחוסר תיאום בין שלושת הגופים שאמונים על הסדרת התיישבות הבדואים ושלושתם כפופים למשרד החקלאות - מטה היישום, שמטרתו לנהל את הטיפול בנושא; הרשות להסדרת התיישבות הבדואים; ורשות התכנון."התגלעו קשיים וחיכוכים בקשרי הגומלין בין הרשות להסדרה ובין מטה היישום; חיכוכים היו גם בין הרשות למשרד החקלאות לאחר שזה קיבל לידיו את הטיפול בנושא. בקשר לכך עלה שלעתים היה חוסר תיאום בין הגוף המבצע - הרשות להסדרה, ובין גוף המטה - מטה היישום ולאחר מכן רשות התכנון במשרד החקלאות - במגעיהם עם האוכלוסייה הבדואית בנגב".
על פי דו"ח המבקר, מצבה החברתי כלכלי של האוכלוסייה הבדואית בנגב, המונה כ-200 אלף איש, ירוד בהרבה בהשוואה לשאר תושבי המדינה. כך למשל העיירות המוכרות, שהוקמו על ידי המדינה, סובלות משיעורי אבטלה שמעל ל-30% לעומת כ-6% הממוצע הארצי. שיעור תמותת התינוקות גבוה בהרבה מאשר הממוצע בארץ, והנגישות לשירותי בריאות נמוכה מאוד. כמובן שיש מחוסר בכבישים, תשתיות חשמל וביוב. באופן כללי כל הישובים המוכרים מדורגים באשכולות 2-1 מתוך 10 במדד הסוציו אקונומי. לאור זאת קובע המבקר "כי יש צורך גובר והולך של המדינה לפעול בדחיפות כדי להסדיר את התיישבותה (של האוכלוסייה הבדואית, א"ג) ולפעול לשילובה הראוי בחברה ובתעסוקה".
בתגובה לדו"ח מסרו עמותת במקום, מתכננים למען זכויות תכנון והאגודה לזכויות האזרח: "כריכת הסדר התביעות בהסדרת ההתיישבות אינה מחויבת המציאות ולמעשה מטרפדת כל אפשרות פיתוח היישובים הקיימים. ניתן לפתח גם ללא הסדר בעלות. אחת ההשלכות של העדר פיתוח הוא פגיעה באפשרות לקבל היתר בנייה לבית המגורים. הדו"ח אינו מתייחס כלל לעובדה שלא ניתנים היתרי בנייה למגורים, גם כאשר התוכניות מאפשרות זאת".
ממשרד החקלאות נמסר בתגובה: "דו"ח המבקר מתייחס לשנים 2008-2014 כאשר משרד החקלאות קיבל לידיו את האחריות על הרשות לפיתוח ההתיישבות הבדואית בחודש ינואר 2014. עם כניסתו לתפקיד של ח"כ אורי אריאל במאי 2015, ובניגוד למה שהיה קודם, קידם השר אריאל את החקיקה להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב ובעיקר את סוגיית תביעות הבעלות והקרקעות. אולם עם הגשת ההצעה לוועדת השרים לחקיקה, הממשלה החליטה לדחות את קידומה.
"משרד החקלאות מסכים עם עמדת המבקר שהתוכנית הכלכלית לפיתוח כלכלי בקרב החברה הבדואית בנגב שהיקפה 1.263 מיליארד שקל (בחמש שנים) הינו פרוייקט דגל שרבים רואים בו הצלחה ושנדרש להאריכו בשינויים המתאימים בעוד חמש שנים לפחות.
לאחרונה הוצג הדוח המסכם לשנת 2015 בפני נציגים של החברה הבדואית במפגש בו השתתפו למעלה משישים מובילי שינוי בחברה הבדואית בנגב ובהם כל תשעת ראשי הרשויות.
"אכן, מצב האוכלוסיה הבדואית בנגב בנושא הדיור דרוש שינוי משמעותי ולשם כך נדרשת חקיקה,שינוי נהלים, תקציבים ויכולות ביצוע לא שגרתיות, להצעה זו שותפים משרדים רבים וביניהם משרד האוצר ומשרד ראש הממשלה והנושאים יוצגו בקרוב בפני שר האוצר. משרד החקלאות מצפה כי עם חילופי הגברי ברשות וכניסתו לתפקיד של יאיר מעיין כמנהל הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב, ילמדו הערות המבקר ויופקו הלקחים הדרושים".
יו״ר הרשימה המשותפת, ח״כ איימן עודה, מסר בתגובה לממצאי מבקר המדינה בנוגע להסדרת הכפרים הלא מוכרים בנגב: ״את הקיפוח והאפליה הנוראית של תושבי הנגב הערבים, שהדוח מציג, ניתן לראות פשוט על ידי ביקור באותם כפרים אשר אינם מחוברים כלל לתשתיות, ללא מערכת חינוך או רפואה. על המדינה לשנות כיוון ולהבין שפתרון הסוגיה אפשרי רק ע״י עבודה בשיתוף פעולה עם האזרחים עצמם, תושבי הכפרים הלא מוכרים. לפני למעלה משנה הנחנו על שולחן נשיא המדינה תוכנית אב כוללת להכרה בכפרים הלא מוכרים, תוכנית שנכתבה על ידי מיטב המומחים בתחום ועלותה נמוכה יותר מכל התוכניות הממשלתיות בנושא. על פי סקר שפורסם רק אתמול ע״י ארגון רבנים לזכויות אדם, 58% מהאזרחים היהודים במדינה תומכים בהכרה בכפרים. רוב האזרחים כבר מבינים שכל עוד אחוז גבוה כל כך מתושבי הנגב חיים בכפרים לא מוכרים לא תהיה כל אפשרות לפיתוח וצמיחה של הנגב, רק הכרה בכפרים תבטיח את עתידם של כלל ילדי הנגב.״