קרנות האג"ח הישראליות - לא לבעלי לב חלש

מנהלי קרנות הנאמנות מתוסכלים מאוד מהמשקיע הישראלי ומיועצי הבנקים שנמנעים מ"לרסן" את התנהגותו הקפריזית לכאורה. אם היה הציבור קצת סבלן יותר ונמנע מלמשוך את כספו עם כל איתות מבהיל בשווקים, הוא יכול היה לדלג מעל ההפסדים קצרי הטווח, ומנהלי הקרנות היו יכולים להמשיך לגבות את דמי הניהול שלהם ולא להיאלץ לבצע פדיונות עתק.

המנהלים אף מאשימים את השיטה שבבסיס פעילות הקרנות, היעדר עמלות קנייה ומכירה בניגוד לנייר ערך רגיל. באופן זה, בניגוד לתעודת סל, מניה או אג"ח בודדת, החוסך לא חושב פעמיים על עמלת המכירה שיצטרך לשלם, וידו קלה על הדק משיכת הכספים.

אלא שהפעם, בניגוד לעבר, נראה שיש טעם במהלכי המשקיע הישראלי, הנשענים כמובן על מערך הייעוץ הבנקאי. מרבית תעשיית הקרנות, למעשה מעל 80% ממנה, מורכבת מקרנות אג"ח, שכן ציבור המשקיעים בקרנות הוא סולידי באופיו, ואת החשיפה המנייתית שלו הוא מעדיף לעשות דרך תעודות הסל והקרנות המחקות. שוק האג"ח מציע לאחר הורדת הריבית האחרונה תשואה אפסית, שאחרי דמי ניהול לא בהכרח מצדיקה את הסיכון הגלום בו.

משקיעים שונאי סיכון, שמשקיעים רק באג"ח ממשלתיות ובאג"ח מדורגות, יזכו לתשואה אפסית אחרי דמי הניהול, וכדי לקבל תשואה עודפת על הפיקדון בבנק, יידרשו להאריך את מח"מ ההשקעה, להיחשף לאג"ח לא מדורגות ולהסתכן בהפסדים שהם לא בהכרח מוכנים להם, במיוחד על רקע הפרשות האחרונות — אורבנקורפ, הסדר החוב באפריקה והירידות החדות באג"ח של אקסטל. ייתכן שעדיף להם כבר להסתכן בשוק המניות. לא בכדי מנהלי הקרנות נוהגים לדחוף בתקופות כאלה קרנות מעורבות עם חשיפה לאג"ח מתובלות בחשיפה מנייתית של 10%–20%. לא מן הנמנע שעדיף למשקיע לשבת על מזומן באותם 80%–90% ולהיחשף ביתרה לשוק המניות.

בשורה התחתונה, יש הרבה מן ההיגיון בתגובה התזזיתית של המשקיעים לתנודתיות בשווקים. עד שהריבית לא תעלה, ספק אם יש הצדקה לבעלי לב חלש להשקיע בקרנות האג"ח בישראל.

חדר מסחר צילום: תומי הרפז