"כל הזמן שואלים אם אנו מכירים מתכנתים ערבים"

עבודה בענף ההייטק מבטיחה לרוב הכנסה מעל הממוצע ושלל אפשרויות לצמיחה וקידום, אך על פי רוב היא נחשבת למועדון סגור, המאויש בעיקר על ידי גברים, שחלקם הגדול עבר במסננת החברתית הנכונה כגון יחידת 8200. על רקע זאת אחד הגופים המעניינים כיום בענף הוא חברת זייתון ונצ'רס (Zaitoun Ventures), שהוקמה לפני כשנתיים כשיתוף פעולה בין היזם היהודי עמי דרור והיזם הערבי פורסאן חוסיין במטרה להשקיע בהעסקת אוכלוסיות מודרות ולעודד דו־קיום ישראלי־פלסטיני. החברה משקיעה בהקמת חברות סטארט־אפ, ודורשת מהן להגיע בתוך שלוש שנים למצב שבו לפחות 30% מעובדיהן נמנים עם אחת האוכלוסיות הסובלות מתת־ייצוג בשוק העבודה, כלומר נשים, ערבים ישראלים, חרדים, אנשים עם מוגבלות, יוצאי אתיופיה ובני 45 פלוס — וגם פלסטינים.

את הפעילות הזאת מקיימים השניים במימון אנשי עסקים סינים. החברה מנהלת השקעות בהיקף 17 מיליון דולר, כ־80% מהם הגיעו מחמישה משקיעים סינים פרטיים גדולים, שניים מהם נמנים עם מייסדי ענקית הסחר האלקטרוני הסינית עליבאבא, שנסחרת בבורסת ניו יורק לפי שווי של 207 מיליארד דולר.

מימין: היזמים דרור וחוסיין. הסינים עוזרים להגיע לאוכלוסיות מודרות צילום: עמית שעל

שונות כמנוע לחדשנות

את זייתון הקימו השניים כחברת השקעות ולא כקרן הון סיכון. "רצינו גמישות מוחלטת", מספר דרור. קרן הון סיכון היא גוף בעל אורך חיים מוגבל, שבע עד עשר שנים, ולקראת סוף חייה היא מחויבת למכור את החברות שבהן היא השקיעה. לעומת זאת, חברת השקעות אינה מוגבלת בזמן.

חוסיין: "רצינו לבנות חברות טכנולוגיה בשיתוף של יזמים ערבים ויהודים. אחד המודלים שלנו היה לבנות חברות בבעלותנו, ואחרי רבעון או שניים, כשאנחנו יודעים אם יש סיכוי שנצליח, עושים לה ספין אוף (יצירת חברה נפרדת — ג"ק). מסלול שני זה לבחון חברות קיימות ולהשקיע בהן".

איך אתם בודקים שהחברות באמת עומדות ביעד של 30% עובדים מאוכלוסיות מודרות?

דרור: "אנחנו לא כופים את זה. אנחנו אומרים לחברות: 'כמו שאנחנו מצפים להשיג מכירות, אנחנו מצפים גם להישגים חברתיים. ואם לא עשית זאת, זה כמו שלא עמדת בתחזית המכירות. אבל זה לא אומר שנעשה לך סנקציות'".

חוסיין: "יש משהו בזה שערבי ויהודי בונים משהו יחד. רצינו ליישם את המודל הזה על כל מה שאנחנו עושים. שנינו מאמינים שהשונות היא מנוע לחדשנות וליצירתיות. אחד הדברים שתמיד שמתי לב אליהם בשנים שהתגוררתי בארה"ב זה שהמודל האמריקאי של שונות עובד. הוא לא מושלם אבל הוא עובד. ישראל היא אחת המדינות המגוונות ביותר מבחינת אוכלוסייה, אבל לא ייצרנו ערך מהשונות שיש לנו. אז במקום כל הזמן להתמקד בדברים שליליים, בואו נעבוד על דברים חיוביים, על מודל שעובד. כשיזמים באים אלינו בבקשה שנשקיע בהם, הם מבינים שיש שני יעדים: כלכלי וחברתי. בשיחות עם אנשים וחברות שואלים אותנו כל הזמן: 'אתם מכירים מתכנת ערבי?'".

דרור: "כל הזמן שואלים אותנו אם אנחנו מכירים מתכנתים ברמאללה".

איך מתמודדים עם המתח הישראלי בין יהודים לערבים כשצריכים לעבוד יחד?

דרור: "ב־ The Comic Genome Project, חברת הייטק שהקמנו עם עמרי מרכוס (שהתחיל ככותב ב"ארץ נהדרת" והפך לאיש תוכן עם פרויקטים בכל העולם — ג"ק), כמעט כל המתכנתים הם פלסטינים. אז זה לא תמיד פשוט לקיים פגישות עבודה בגלל בעיות ניידות, אבל הם מגיעים לפה כל הזמן. יש אישורים. לפעמים אנחנו נוסעים לשם ונאלצים לעבור על החוק, אבל נפגשים. גם במהלך צוק איתן — ואתה לא יכול לחשוב על תקופה יותר מתוחה — היו פגישות בתל אביב".

יחסי אמון עם סין

פרט לחברה המשותפת עם מרכוס, זייתון הקימה חברה מצליחה נוספת וארבע חברות שנגנזו. החברה הנוספת שמתפקדת היום כחברה עצמאית היא Sidis Labs, שפיתחה מכשיר להתמודדות עם בחילות בטיסות או בנסיעות. דרור: "הרעיון נבע ממשהו שעשיתי בעבר, בתלת־ממד תחושת הבחילה היא בעיה קשה. מצאנו פתרון שפותח על ידי נאס"א, ולקחנו את כל הרעיון הזה למוצר שהוא יושב על הצוואר ונותן פולסים על שני עצבים שעולים למוח ומכניס אותך למצב של רגיעה. הביקורות עליו מעולות, והתחלנו מאוד במפתיע לקבל פידבקים מאנשים שמטפלים בכימותרפיה, שלמטופלים שלהם יש הרבה בחילות, שזה עזר להם".

באילו חברות בחרתם להשקיע?

חוסיין: "פרט לשתי החברות שהקמנו בתוך זייתון, יש לנו שבע השקעות. לפני כמה ימים החלטנו להשקיע בחברת פינטק. אחת ההשקעות שלנו היא חברת ניני ספיץ', שמפתחת אפליקציה שאמורה לעזור למגמגמים. חברה אחרת בשם Mind Lift. החברה הוקמה על ידי שני חבר'ה ערבים ישראלים שהחלו לפעול בעולם הפרעות הקשב. דרך גלי מוח נותנת לילדים הזדמנות ללמד את המוח שלהם להתרכז. המטרה היא להחליף טיפול תרופתי".

דרור: "אנחנו משקיעים בטרהמאונט. שני דוקטורים לפיזיקה מהאוניברסיטה העברית, ערבי ויהודי, פיתחו רכיב אלקטרוני שמחבר בין צ'יפים מבוססי חשמל ומבוססי אור. אנחנו משקיעים גם בגאלא פרומפטר, אפליקציה שמעלה על המסך שלך את המילים ששרים מולך בהצגות, באופרה ובהופעות. החברה עושה היום עבודה טובה בברודוויי".

אז מה השלב הבא?

דרור: "הפעילות הכי טובה שאנחנו עושים היא הקמת חברות, וזה בזכות היכולת שלנו לבחון את הרעיון אחרי ארבעה חודשים, ואם הוא לא עובד — לסגור. היכולת להיכשל היא הגדולה שלנו. זה הוביל אותנו לשני דברים שאנחנו עושים עכשיו. אני עובר לסין, לשנגחאי, במטרה להקים בסין חברה שלנו בתחום החינוך. החברה הזאת תקבל את כל הפוקוס שלנו, אני הולך לנהל אותה. את הפעילות השנייה חוסיין מוביל — אנחנו הולכים להקים קרן אמיתית, שתעשה את ההשקעות שאנחנו עושים היום במבנה נוח למשקיעים. המבנה הנוכחי מתאים למשקיעים עם כסף פרטי, אבל גוף מוסדי לא יכול להשקיע ככה".

חוסיין: "ננסה לגייס 30–20 מיליון דולר".

הרבה חברות ניסו ונכשלו בסין. למה שאתם תצליחו?

חוסיין: "עשינו כבר כמה דברים עם סין. הבנו שסין זה סיפור של אמון. צריך אמון וצריך סוכני אמון כמוני וכמו דרור, שנעים כל הזמן בין סין לישראל ומנסים לבנות משהו. מה שיש לנו זה מערכות יחסים עמוקות גם כאן וגם בסין, ואולי זה היתרון התחרותי היחיד שיש לנו".

דרור: "זה לא משהו קצר. זה לא שצריכים לעשות רווח מהיר על הסינים. אני יכול לתת כל כך הרבה דוגמאות לאנשים שרימו, פשוט רימו, אנשים מסין. וזה מחריד בעיניי. אם אנחנו חפצי חיים במזרח התיכון, כדאי לנו להסתכל בכבוד רב על השכנים שלנו. זה כל כך בדנ"א של זייתון להסתכל על כל אדם באשר הוא, וזה מה שהסינים אוהבים אצלנו".

המאמץ שלכם לשיפור חברתי מסייע לעסקים?

דרור: "כשיש ערך חברתי, אנשים מוכנים ללכת את האקסטרה מייל. הם מאמינים בזה, זה החוזק של ההשקעה. יאיר שפירא, למשל, הקים את ניני ספיץ' כי הבן שלו מגמגם. בן אדם עם דרייב כזה יגרום לחברה להצליח בכל מקרה — אין דרך לעצור אנשים כאלה. גם אם הוא צריך לעוף לחלל, זה יצליח".

חוסיין הגיע לחברה מרקע של עשייה חברתית בארגוני דו־קיום. "נולדתי וגדלתי בכפר שעב באזור משגב", הוא מספר. "כמו הרבה ערבים ישראלים, גדלתי על הנרטיב החד־צדדי הפלסטיני, אבל גיליתי בגיל צעיר נרטיב אחר, והבנתי שבעצם האמת הרבה יותר מסובכת מסיפור כזה או אחר. גיליתי את השכנים היהודים ממושב שורשים כשהייתי בן עשר. מאז אני פעיל בעמותה שמקדמת דו־קיום בין שעב לשורשים".

חוסיין המשיך בפעילות בארגוני דו־קיום, וקיבל מילגה ללימודים באוניברסיטת ברנדייס בבוסטון. מארה"ב חזר חוסיין עם תואר שני ביחסים בינלאומיים מג'ון הופקינס ו־MBA מהרווארד. לאחר מכן עסק בייעוץ השקעות בארה"ב, וחזר לישראל כדי לנהל את פעילות ימק"א בירושלים. אחרי חמש שנים וחצי הכיר את דרור דרך חבר משותף, והשניים הקימו את זייתון.

דרור גדל הרחק מהרעיון של דו־קיום. "גדלתי במשפחה דתית באשקלון, אבא שלי היה ממייסדי גוש אמונים", הוא מספר, "אבל אני חושב שמה שמשותף לי ולחוסיין זה ששנינו גדלנו במשפחות צנועות, שהבינו שחינוך זה הדבר הכי חשוב. אמא שלי שמעה שיש דבר כזה מחשבים. היא לקחה הלוואה כדי לקנות לי מחשב, ולמדתי לתכנת מגיל צעיר לבד".

אחרי שסיים שירות קרבי נכנס דרור לקורס של אבטחת מטוסים. הקורס הזה הביא אותו להצטרף ליחידה לאבטחת אישים. "רבין היה אז ראש הממשלה. חזרתי לארץ כדי להתחיל לעבוד ביום ראשון, וביום שבת הוא נרצח. הגעתי ביום ראשון למשרדי השב"כ, ונכנסתי לקבוצה שבנתה מחדש את היחידה". דרור המשיך לאחר מכן לתפקידים דיפלומטיים באירלנד ובצרפת, וכשחזר לארץ וחיפש עבודה הגיע לחברה שרצתה לעשות פעילות חינוכית בבתי קולנוע.

"עלה לי הרעיון של בתי קולנוע בתלת־ממד", מספר דרור כיצד הגיע להקמת חברת התלת־ממד XPAND. "התחלנו בסינמה סיטי, ופתאום התחלנו לקבל שיחות מהוליווד, שרוצים שנעשה קולנוע תלת־ממד בכל מיני מקומות בארה"ב. מאוד מהר עברנו מחברה של שני אנשים ואפס הכנסות לחברה שמגלגלת 200 מיליון דולר, ונמצאת בלב תעשיית הבידור העולמית". לאחר מכן הקים חברה משותפת של פנסוניק, סמסונג וסוני לפיתוח טלוויזיות בתלת־ממד. "XPAND הגיעה לשווי של 5 מיליארד דולר, אבל אז השוק הגיע לרוויה והחברה צללה בצלילה חופשית. לא הנפקנו, לא היה אקזיט, אבל זה היה בית ספר לחיים", הוא אומר.