מנגנון התיקון לתקציב הדו-שנתי כולל אופציה להפלת הממשלה

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון סיכמו כיצד ייראה המנגנון לתיקון הטעויות בתקציב הדו־שנתי בין השנים 2017 ו־2018. חודש שלם לקח לשניים להגיע להסכמות לגבי המנגנון, שמטרתו לאפשר התאמות בתקציב במקרה שתחזיות ההכנסות וההוצאות של האוצר יתגלו בסוף 2017 כשגויות. במשרד האוצר חששו שסיפור התקציב הדו־שנתי של 2012 יחזור על עצמו — אז השנה נגמרה עם בור של 40 מיליארד שקל, בעוד הגירעון המתוכנן עמד על מחצית מכך - ולכן מלכתחילה התנגדו נחרצות לתקציב דו־שנתי. אבל מרגע שהתקבלה ההחלטה מגבוה, כל שנותר להם היה לדאוג למנגנון שיחייב את הממשלה לטפל בבעיה אם וכאשר תתעורר, כדי לא להגיע לאותו מצב עם עוד דו"ח חמור של מבקר המדינה.

התחזיות העדכניות של האוצר, למרות אומדני הצמיחה הנמוכים שהציגה הלמ"ס לרבעון הראשון של השנה, עומדות על 2.9% בשנה לשנתיים הבאות. תחזית הגירעון עומדת על 2.5% ב־2017 ועל 2.25% בלבד ב־2018.

המנגנון, שמכונה גם מנגנון נובמבר, קובע כי בנובמבר 2017 יעדכן האוצר את התחזיות שלו להכנסות ולהוצאות ב־2018 לאור השינויים שיתרחשו במהלך השנה. אם התחזית המעודכנת תהיה חיובית, ימשיכו עם תקציב 2018 כפי שאושר בתקציב הדו־שנתי, ואם התחזיות העדכניות יהיו נמוכות מהמקוריות — כלומר פחות הכנסות ויותר הוצאות — יופעל מנגנון של שלושה שלבים: בשלב הראשון ישתמשו באוצר ברזרבות תקציביות בהיקף של כ־3.5 מיליארד שקל שיישמרו בצד בדיוק למטרה זו, ויבואו על חשבון המשרדים החברתיים (תקציב הביטחון נעול לחמש שנים); בשלב השני, אם הראשון לא יספיק, יוכלו כחלון ונתניהו לסכם על קיצוץ רוחבי של מיליארדי שקלים, כפי שבתקציב האחרון קוצצו 4.5 מיליארד שקל כדי לממן את ההסכמים הקואליציוניים; ובשלב השלישי, אם יהיה בו צורך, יוכלו לקצץ בעודפים המחויבים, כלומר להשתמש בכספים שיועדו ל־2018 כבר ב־2017, כמו למשל למימון תוכניות ארוכות טווח.

בתקציב האחרון נעשה גם קיצוץ כזה, בשיעור של 5%. הצעדים הללו, אם להסתמך על הקיצוצים שנעשו בשנה שעברה ועל הרזרבות, יכולים בחישוב גס לסגור בור של כ־9 מיליארד שקל. הסכומים והמועדים הסופיים טרם סוכמו.

אם הבור התקציבי יהיה משמעותית גדול יותר והצעדים הללו לא יספיקו — אם כי מדובר בתרחיש קיצון בסבירות נמוכה — יהיה צורך בקיצוצים נוספים או לחלופין בהגדלת יעד הגירעון. אלה יצטרכו לקבל את אישור הכנסת, לאחר שב־2012 שר האוצר דאז יובל שטייניץ רק עדכן את בית הנבחרים בהעלאת יעד הגירעון מבלי לקבל את אישורם, והגירעון הסופי אף היה גדול מהעדכון. באוצר חששו שלממשלה לא יהיה תמריץ לתיקון התקציב אם חרב הבחירות לא תונח על צווארה.

בסופו של דבר, סוכם כי אם הכנסת לא תאשר קיצוצים נוספים או הגדלת הגירעון, הממשלה תתחיל את 2018 בשלושה חודשים של תקציב 1/12 שיהיה מבוסס על תקציב 2017 - מצב שמטרתו לתמרץ את השרים למצוא פתרון, שכן בתקציב של 1/12 נמנעות מהם תוספות התקציב שהיו אמורים לקבל ב־2018. אם בתוך שלושה חודשים לא יאושרו התיקונים הנדרשים, הממשלה תתפרק.

על ההפסד שייגרם כתוצאה מאובדן רפורמות שמחוברות לתקציב ומטרתן לייעל את המשק ולעודד צמיחה, בכל מקרה לא יהיה כל פיצוי.