בג"ץ שכר הבכירים: כשקטנוניות וחמדנות נפגשו

שר האוצר משה כחלון סידר לעצמו גול עצמי כשלא הצליח להביא את המשנה ליועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט לייצר חוות דעת כתובה שתניח את דעתם של הבנקאים לגבי זכויות הפנסיה הצבורות. למרות קונצנזוס מקיר לקיר ובכלל זה של כחלון עצמו ואפילו של ח"כ שלי יחימוביץ', מיוזמות החוק האגרסיביות ביותר ומי שחתומה על היחס של פי 35, לפיו החוק לא התכוון לפגוע בזכויות הפנסיוניות הצבורות, כחלון לא הצליח לסדר לבנקאים נייר כתוב בנושא שימנע את החשש מתביעה שתוגש נגדם לאחר שישלמו לבכירים שלהם את הסכומים שצברו עד כניסת החוק. לו היה עושה עוד מאמץ קטן שכזה, למשל דרך בקשה מיו"ר ועדת הכספים משה גפני לכנס את הוועדה להוסיף הבהרה לחוק, הוא היה חוסך לעצמו את כאב הראש של בג"ץ הבנקאים וככל הנראה גם את בג"ץ חברות הביטוח.

לפי הערכות, באיגוד חברות הביטוח חיכו לראות מה יעשו הבנקים. החברות לא רצו להיתפש ציבורית כתאוות בצע בעוד הבנקאים יוותרו על הקרב ולא בכדי חיכו לראות מה יעשו בבנקים עד שהגישו בעצמם את הבג"ץ.

כעת, גורל החוק, במתכונת רחבה הרבה יותר מסוגיית הפנסיה שאינה שנויה במחלוקת, מגיע לידיים של שופטי בית המשפט העליון על כל המשתמע בכך. התקדימיות של החוק תגיע למבחן בג"ץ שיצטרך לבחון את סבירותו מול עקרונות חופש העיסוק למשל והשפעותיו הרוחביות על כלל המשק וחברות נוספות שלא נכללות בענף הפיננסים.

איגוד הבנקים פעל בצורה הרבה יותר נקייה ואלגנטית מזו של איגוד חברות הביטוח. לא רק שהאיגוד שקל לסגת לחלוטין מהבג"ץ, גם לאחר שהוחלט בלית ברירה ממש להגישו הם ידעו לבחור את המלחמות שלהם והתמקדו בסוגיות האקוטיות.

איגוד חברות הביטוח בחר להתקטנן על תחולתו של החוק על הסכמי שכר קיימים תוך שהוא יוצא להגנת מנהלים ספציפיים בענף הביטוח שנהנים היום משכר בעלות גבוהה מ־2.5 מיליון שקל דוגמת מישל סיבוני מנכ"ל הראל; איזי כהן מנכ"ל כלל ביטוח; מוטי רוזן מנכ"ל מנורה ואייל לפידות, מנכ"ל הפניקס. לעומת זאת, מנהלי הבנקים הסכימו לחתוך בשכרם ולוותר על הטיעון הזה. הבנקאים גם לא דרשו מבגץ לדון בסוגית "הקנס" המיסויי על שכר עודף מעל 2.5 מיליון שקל.

הרחבת היריעה על ידי איגוד חברות הביטוח עלולה להיתפש כקנטרנית, קטנונית וחמדנית ולפגוע באופן ששופטי בג"ץ יבחנו את הטיעונים.