מה מחפשת אייפקס ברנואר

בימים הקרובים, אם הכל יתנהל כשורה, עתידה להיחתם עסקת הרכישה שבמסגרתה תרכוש קרן אייפקס את רנואר. אם אכן תיחתם, תהווה העסקה תעודת הוקרה לבעלי רנואר, שהצליחו לבצע עסקה לפי שווי של 360 מיליון שקל, בתקופה שבה שוק האופנה עובר טלטלה והמכירות במגמת ירידה. לאייפקס אין יתרון בתחום האופנה, אבל היא ידועה כמי שנכנסת לעסקים ויודעת לחולל בהם שינויים. עבורה מדובר יהיה בהתמודדות קשה בשוק חבוט ומאתגר.

שוק האופנה בימים אלה הוא שוק ללא קונים, ותעיד על כך כמות העסקאות המועטה שנעשתה בו בשנים האחרונות. את העסקאות היחידות בשוק האופנה ביצעה בשנתיים האחרונות קבוצת פוקס בראשותו של הראל ויזל. וגם אלה היו עסקאות קטנות יחסית של עשרות מיליוני שקלים, כאשר החברה רכשה 50% מחנויות הבוטיק יאנגה, קנתה פעילות של חלק מזכייני נייקי ושילמה 35 מיליון שקל לאלביט הדמיה עבור המותג מנגו. לפני שלוש שנים ניהלה קסטרו מו"מ לרכוש את קבוצת קרולינה למקה לפי שווי של 100 מיליון שקל, עסקה שלא התרוממה, וג'ואי שוובל וחנן אליטוב חיפשו משקיע שירכוש 20% מהקבוצה, ללא הצלחה. בענף האופנה לא זכורה עסקה בסדר גודל של מאות מיליוני שקלים כמו זו שמתוכננת בין אייפקס לרנואר.

מה דעתך על מניית פוקס:

•  
•  
•  
•  
•  

קנייה חזקה

קנייה

המתן

מכירה

מכירה חזקה

שוק האופנה המקומי הוא שוק סגור. משקיעים מחו"ל חוששים לבצע בו עסקאות עם חברות מקומיות והנדל"ן בו רותח בלי היכרות עם המצב של השוכרות. מצד שני, גם כאשר חברות ישראליות שניסו את מזלן בחו"ל - כמו קסטרו, מתאים לי, ואחרות - הן כשלו וחזרו להתמקד בישראל. דבר זה מעיד על פוטנציאל ההתרחבות המוגבל של מותגים ישראליים מחוץ לגבולות המדינה.

אז מה בכל זאת מחפשת קרן אייפקס ברנואר ולמה דווקא רנואר ולא גולף או זארה? ראשית, לרכוש את זארה זה להשכיר מותג שלא בבעלות הרוכש אלא בבעלות קבוצה ספרדית, וה-20% ששוובל מציע, בלי יכולת השפעה בחברה, לא מעניינים משקיעים פיננסיים ובטח לא את זהבית כהן, שידועה כמי שמעורבת בחברות שבשליטתה. וגולף? באייפקס רוצים לרכוש עסק חי ולא חברה מדממת ומפסידה שכל הבכירים בה נטשו את הספינה בשנה האחרונה.

רנואר צילום: ישראל יוסף

רנואר היא כיום אחת מקבוצות האופנה הגדולות והצומחות בישראל. בענף הקניונים מתארים את החברה הפרטית כמי שמציגה את הגידולים המשמעותיים במכירות בשנים האחרונות, גם יותר מקסטרו. לקבוצה שתי רשתות, והצמיחה שלה היא ברשת רנואר ופחות ברשת הצעירות טוונטי פור סבן שמצליחה פחות ומתפתחת באיטיות.

הפלטפורמה של רנואר כבסיס תאפשר לאייפקס, אולי, לבצע התרחבות בשוק בישראל ולרכוש חברות נוספות ותשים את קרן ההשקעות בעמדה שבה היא הגוף היחיד שמסוגל כיום לבצע רכישות בענף הקמעונאות.

מה חושבת זהבית כהן?

באייפקס בונים על פוטנציאל הצמיחה של רנואר, שאם להודות, הוא די מוגבל. הרשת כבר הצהירה לפני שנים על כניסה לתחום הילדים, אך טרם ביצעה את המהלך, בעיקר משום שמדובר בקטגוריה רוויה ומלאה. רנואר יכולה להתפתח לתחום המכירות המקוונות, ואולי לנסות את מזלה בחו"ל, אך מה שבעיקר יכול לעניין מבחינתה של אייפקס, זה להפוך את רנואר לפלטפורמה של מיזוגים ורכישות של חברות נוספות.

איייפקס ניהלה בעבר מגעים ראשוניים בניסיון לרכוש את פוקס, אך ויזל לא היה מוכן להיפרד ממפעל חייו. ניתן להניח כי קרן ההשקעות תנסה להנפיק בעתיד את רנואר ותכוון להפוך אותה לקבוצה קמעונאית ציבורית וגדולה כמו פוקס. זהבית כהן בטוחה שברנואר הכסף נמצא על הרצפה והיא רק צריכה לבוא ולהרים אותו, ועם אמונה כזו היא רק צריכה להפוך אותה לחברה ציבורית, להעלות את שוויה, לחלק דיבידנדים ולמכור אותה בעוד מספר שנים ברווח גבוה - כפי שעשתה עם חברת תנובה.