האם האבולוציה בעד זוגיות?

הילה וישראל היקרים,

נכון, מעט מאד חיות עושות את זה. בעיקר תולעים, רכיכות ויצורים שחיים מעט מאד זמן. וזה בגלל שהיתרונות האבולוציוניים של אקסקלוסיביות מינית נמחים מפני יתרונות הפריצות. דודה אבולוציה "המציאה" את הרבייה המינית במיוחד כדי לערבב את הקלפים, וככל שאתה מערבב אותם עם יותר בני־זוג נחשקים כך הדודה יותר מרוצה.

אצל בני־אדם, כרגיל, המצב מורכב. גידול תינוקות הוא מלאכה מפרכת ומתמשכת, ויש יתרון אבולוציוני ברור לתא משפחתי שיישא בה. ונקבה שממליטה רק את צאצאיו של מי שמקדיש לה את כל מרצו מעודדת את התפתחותם של זכרים משקיענים. אך זו אינה בעיה מיוחדת למין האנושי, ויש לה פתרון הרבה יותר פשוט מהגבלה מינית.

בטח שמעתם על ציפורים ששומרות נאמנות לבן־זוג יחיד. זו אגדה אורבאנית. גם לצאצאי הציפורים לוקח זמן לפרוח מהקן, ובזמן הזה נחוץ תא משפחתי, אז הרבה ציפורים בוחרות בן־זוג מוצלח שיטפח איתן קן משותף. וזה לא מפריע להן להמשיך להתרבות עם כל מה שמוצא־חן בעיניהן. וכיוון שהן מבלות את רוב זמנן בקרבת בן הזוג הנבחר, רבים מהגוזלים אכן מכילים את הגנים ה"נכונים". וכולם שמחים. גם הדרור וגם הבולבול.

האידיאל המונוגאמי של איבוד הבתולים אחרי החופה איבד את קסמו מזמן, גירושים הם עניין שבשגרה, ומבדיקות גנטיות נראה שלפחות אדם אחד מכל חמישים לא באמת יודע מי האבא שלו איור: ערן מנדל

ואתם יודעים מה עוד לא נכון? שבני־אדם שומרים על נאמנות לבן־זוג אחד. האידיאל המונוגאמי של איבוד הבתולים אחרי החופה איבד את קסמו מזמן, לפחות בחברה המערבית, גירושים הם עניין שבשגרה, ומבדיקות גנטיות נראה שלפחות אדם אחד מכל חמישים לא באמת יודע מי האבא שלו. יותר מאחד בכל שכבת בית־ספר. תגובתה הרשמית של האבולוציה? "תמשיכו ככה".

אז איך אקסקלוסיביות מינית הפכה לערך? ארכיאולוגים ואנתרופולוגים מאשימים בעיקר את המחרשה. המחרשה ייעלה את עבודת השדה, אך תפעולה דרש כח רב. כח של גבר. היתרון הכלכלי הזה אפשר לגברים להחליט שהשדה שייך רק להם, ומכאן שהנשים שייכות רק להם. ומובן מאליו שגבר מצליח יצבור הרבה מאד נשים. המצב הזה מרמר את הגברים הפחות מוצלחים, והם הרוב. וזה עוד בלי להזכיר את המרמור המוצדק של הנשים. הפתרון שהחברה שלנו מצאה לבסוף היה לא לשחרר את הנשים, אלא להגביל את הגברים. וכך הגענו למצב הנוכחי.

אין ספק שקנאה מינית ורגשית גורמות לסבל רב, אבל גם אין ספק שכל הסיפור הזה בעיקר חברתי. וכדרכם של עניינים חברתיים, הוא נתון לשינוי. אז אל תרגישו רע אם אתם מצויים בקשר זוגי מספק שמושתת על נאמנות הדדית. תמיד יש מקום לאופטימיות.

ואם באופטימיות עסקינן: המדור יוצא לחופשה באורך לא ידוע. תודתי נתונה למערכת "מוסף כלכליסט", ובעיקר לכם, השואלים. ואתם מוזמנים להמשיך ולשלוח שאלות לכתובת הפרטית שלי: bildadash@gmail.com