5 שנים למחאת הקוטג': שוק המזון עדיין מופקר

האם מחאת הקוטג' הצליחה והובילה לכך שהממשלה השקיעה מאמצים גדולים כדי להביא לירידה במחירי המזון שחלקם ביוקר המחיה משמעותי? האם השינוי התודעתי של הצרכן הישראלי לחץ את חברות המזון להוריד מחירים? על פניו, לפחות מבחינת המספרים היבשים, נדמה שכן. בחמש השנים שחלפו מאז פרצה המחאה החברתית, מיוני 2011 ועד מאי 2016, מחירי המזון בישראל עלו ב־2.3% בלבד. כלומר, גל העלאות המחירים מצד רשתות השיווק, יצרניות המזון ויבואני המזון, שהגיע לשיא ערב המחאה, נבלם.

אל תיתנו לבנקים להסתיר את ענקיות המזון. פרשנות, נעמה סיקולר

חברות המזון מסתכלות אחורה באימה וזה הדבר היחיד שמרסן אותן

הקוטג' לא התאושש מהמכה התדמיתית ועושה עלייה לאמריקה

מכירות מוצרי החלב ירדו בשבועות למרות שהוזלו

אך את הקרדיט על כך אי אפשר לתת למאמצי הממשלה שעיקר פעולותיה בשנים שחלפו מאז היו העלאת המע"מ ל־18% ב־2013 והורדתו ל־17% בשנה שעברה, וחקיקת חוק המזון שנכנס לתוקף בינואר 2015 ושבין היתר אמור להגביל את היכולת של יצרניות המזון הגדולות להשפיע על סידור מוצריהן במדפי רשתות השיווק, להגביל את יכולתן של רשתות השיווק להתפשט על חשבון המשווקים הקטנים, להגדיל את שקיפות המחירים לצרכנים ועוד. מדובר ביוזמה חיובית, אך גם באוצר מודים כי בסופו של דבר היא יוזמה שתומכת בהורדת המחירים, ולא מעבר לכך. כלומר, חוק המזון הוא לא הסיבה לכך שהמחירים לא עלו. לקראת חג הפסח השנה הופחתו גם מכסות היבוא של מוצרים מסוימים ביוזמת שר האוצר משה כחלון, אבל ההשפעה של המהלך היא מקומית וזמנית בלבד. לא מדובר ביוזמה שהרגולטור יכול לשווק כשינוי מבני עמוק בשוק המזון הישראלי.

את הקרדיט לבלימת עליית מחירי המזון יש לתת גם לצרכנים הישראלים שמחאתם והשימוש בכוחם כצרכנים השפיעו על חברות המזון ולמחירי הסחורות בעולם שצנחו בחדות.

זה בזכות העולם, לא בזכות ישראל

חלק גדול מהמזון שנצרך בישראל מקורו באופן ישיר או עקיף (דרך חומרי גלם) ביבוא. לדוגמה, 92% מאספקת הדגנים בישראל, 87% מאספקת הדגים, 57% מאספקת הבקר, כל הסוכר, 40% מהשמנים ו־60% מהקטניות מקורם ביבוא. ואפשר להמשיך עם הרשימה הזאת.

המצב הזה מייצר משוואה מובהקת: כשהמחירים בעולם עולים, המחירים בישראל עולים. זה בדיוק מה שקרה לפני כעשור, כששורה של בצורות שפקדו את העולם הביאו לעלייה במחירי הסחורות החקלאיות שהביאה לזינוק במחירי המזון. המשוואה עובדת גם בכיוון הנגדי — כשהמחירים בעולם יורדים, גם המחירים בישראל יורדים. והמחירים בעולם ירדו דרמטית מאז יוני 2011.

לפי מדד ה־IMF של קרן המטבע הבינלאומית (הכולל את מדדי הסחורות הבסיסיים כגון דגנים, בשר, פירות ועוד), מאז יוני 2011 ירדו מחירי הסחורות בעולם ב־18.9%. לירידה הזאת תרמו בין היתר הירידה הכללית במחירי הסחורות בעולם וירידת מחירי האנרגיה. אמנם מדד הסחורות העולמי לא חופף לחלוטין למדד מחירי המזון בישראל, גם משום שבמדד העולמי כלולות סחורות שמשמשות פעמים רבות חומר גלם וגם כי אי אפשר להשוות את סל הצריכה של הסיני הממוצע לזה של הישראלי הממוצע, אבל בשורה התחתונה מחירי המזון ירדו גם בפריז ובבואנוס איירס. כלומר, כשמחירים בעולם ישובו לעלות — וזה רק עניין של זמן — גם המחירים בישראל ישובו לעלות. אלא אם יבוצעו רפורמות גדולות ועמוקות במבנה של שוק המזון הישראלי.

הריכוזיות מקשה את הורדת המחירים

אז הקשר בין המתחולל בעולם למתחולל בארץ ברור, אבל כשמתבוננים בנתונים, עולה שאלה מהותית: מדוע אין זהות בין הירידה בעולם למתחולל בישראל? אם נסתכל על מחירו של הקפה, אז מחיר חומר הגלם שלו בעולם ירד ב־44% מאז 2011 ואילו מחירו בישראל באותה התקופה ירד רק ב־4.3%. אם נסתכל על מחירו של הבשר, אז נגלה שבישראל הוא עלה בכמעט 7% בעוד מחירו בעולם ירד בכ־10% מאז 2011. אפשר גם לבחון את מחיר החלב שירד בישראל בכ־5%. אי אפשר להשוות את מחיר החלב בישראל לזה שבעולם, משום שמדד ה־IMF לא כולל נתונים דומים, אבל אפשר להתרשם מהשינוי במחירי התבואות השונות, שחלקן משמשות להזנת הפרות שמפיקות את החלב. מחירי התבואות בעולם נחתכו בשנים האחרונות בצורה דרמטית. מחירה של השעורה, למשל, צנח ב־50% מאז 2011, ומכאן שהעלות של האכלת הפרות בוודאי ירדה משמעותית בשנים האחרונות, גם עבור הרפתנים הישראלים.

התשובה לפער נעוצה במבנה המשק הישראלי שהוא ריכוזי מאוד. שטראוס שולטת בשוק הקפה ותנובה ודבאח שולטות בשוק הבשר. מטבע הדברים, כשהתחרות מוגבלת בשל ריכוזיות ובשל הדומיננטיות של השחקניות, המחירים נוטים לנוע מטה בקצב אטי יותר ואף לעלות.לפי ניתוח של הכלכלן הראשי במשרד האוצר שפורסם בחודש מרץ האחרון, שבו האוצר ניתח ריכוזיות של שווקים מסוימים לפי נתח השוק של שתי השחקניות הגדולות, בתחום הבשר הטרי מדד הריכוזיות עומד על כ־95%, בתחום הקפה הטורקי על 90% ובתחום מוצרי החלב על 95% גם כן.

מימין שר האוצר משה כחלון ושרי האוצר לשעבר יאיר לפיד ויובל שטייניץ. לא מגיע להם קרדיט צילום: עומר מסינגר, אלכס קולומויסקי, עמית שעל

שוק המזון הישראלי זקוק לטיפול שורש

חלק מבעיית הריכוזיות אמורה להיפתר בחודשים הקרובים עם כניסתו לתוקף של חוק הקורנפלקס שיאפשר לייבא מזון יבש ביתר קלות, להגדיל את התחרות ולהוריד את המחיר. במילים אחרות, כחלון רוצה לעשות לדגני הבוקר ולמוצרים דומים את מה שהוא עשה לשחקניות בענף הסלולר.

אך תהיה זאת טעות להסתכל רק על ריכוזיות בקרב יצרני המזון ויבואניו, שאכן נהנים ממנה, שכן את הקופון על כל קרטון חלב או ק"ג עוף גוזרים גם רשתות השיווק, המגדלים והמועצות השונות שמרכזות אותם — מועצת הלול, הפרחים, הצמחים, החלב ושאר המועצות שהן למעשה לובי חזק מאוד.טיפול השורש ששוק המזון הישראלי זקוק לו יצטרך לנגוע גם בגופים האלו שתורמים את חלקם לריכוזיות. בלי טיפול השורש הזה, הצרכן הישראלי ימשיך להתבונן במחירי המילקי בברלין בערגה.