מכינים את הציוד לפיתוח לווייתן לפני שהחליטו אם להוציא את הגז

שותפויות הגז דלק קידוחים, אבנר ורציו, המחזיקות יחדיו בכ־60% ממאגר הגז לווייתן, דיווחו אתמול על אישור השקעה של כ־120 מיליון דולר בשירותי תשתיות ותכנון הנדסי מפורט של מאגר הגז. לפי דלק קידוחים, היקף העבודה צפוי לעמוד על 700 אלף שעות, לרבות בניית תוכניות הייצור והעבודה וגיבוש מפרטי הרכש הדרושים להקמה של פלטפורמת ההפקה בלב ים והמבנה התת־ימי התומך בהפקה.

אישור תוכניות הנדסיות ואפיון מפרט טכני ומפרטים של פיתוח מאגר מהווים בדרך כלל את השלב הראשון של פיתוח מאגר

גז. אם התוכניות אכן יגובשו, ניתן יהיה לומר שהדרך להוציא את הגז מהאדמה התקדמה עוד שלב חשוב. אך חשוב לזכור כי גם במקרה זה, הדרך לקבל התחייבות בלתי חוזרת להשקעת ענק של 5 עד 6 מיליארד דולר הדרושים לפיתוח המאגר עדיין ארוכה. בדיווח האמור חידדו השותפויות שטרם התקבלה החלטת השקעה סופית (FID) במאגר, וזו מתוכננת רק לסוף השנה.

הידיעות על התקדמות כלשהי בפיתוח המאגר מגיעות במקרה או שלא יחד עם פרסומים שונים בתקשורת הטורקית על חתימה קרובה של הסכם "הפשרת יחסים" בין ירושלים ואנקרה, זאת לאחר שנים של נתק מדיני. שותפויות הגז הישראליות הגיבו בחיוב לדיווחים, בעליות של עד 3.44%. שר האנרגיה יובל שטייניץ אמר אתמול: "לישראל ולטורקיה אינטרסים אסטרטגיים, כלכליים וביטחוניים משותפים רבים. אני מקווה שבקרוב ייחתמו הסכמי יצוא גז. בנובמבר הקרוב נזמין חברות אנרגיה מכל העולם לחפש ולחשוף שדות גז נוספים".

הפשרת היחסים היא תנאי לכל עסקה עם טורקיה

השוק הטורקי אינו חדש לשותפויות הגז הישראליות ובכל המצגות והדיווחים השונים לבורסה יצוא גז לטורקיה נחשב כיעד לגיטימי לייצור הכנסות. כבר לפני כשלוש שנים ישראל קיבלה הצעות שונות מהשוק הטורקי למכור לשם ישירות או להתחבר לצנרת ההולכה הטרנס־אדריאטית שיכולה לחבר את מאגר לווייתן עד ללקוחות באזור הבלקן.

בעל השליטה בחברת דלק יצחק תשובה ביקר בטורקיה לפני מבצע "צוק איתן" במהלכו הטיחה טורקיה ביקורת חריפה על ישראל, עקב מה שכינתה כפגיעה בחסרי הישע ברצועת עזה, וציננה את היחסים איתה. מתחת לפני השטח המגעים בין הצדדים המשיכו להתקיים, ובסביבת לווייתן מספרים שבשנה האחרונה הסתובבו פה חברות טורקיות שניסו לחדש את המגעים לרכישת גז ישראלי. בין השאר הגיעו הצעות קונקרטיות מכיוון חברות דוגמת טורקאס הבורסאית לרכוש גז ואף לממן את הקמת צנרת ההולכה שאורכה 400–450 ק"מ.

השאלה הראשונה שצריך לשאול היא האם יש בכלל ביקוש לגז הישראלי, ומי מחכה לנו שם. התשובה במקרה הזה היא שהביקוש קיים, בטח כאשר 60% מאספקת הגז לאירופה נשלטים על ידי רוסים ונורווגיה. למעשה, מחקר של המכון למחקרי ביטחון לאומי מיולי 2014 מצא שהביקוש לגז בשוק הטורקי הכפיל עצמו בין 2002 ל־2011 והגיע עד לכ־45 מיליארד מ"ק ב־2014. הביקוש החזוי לשנת 2020 יגיע עד לכ־60 מיליארד מ"ק לשנה כאשר מספר המקורות שם אינו גדול ומשווע לספקים חדשים.

מסתפקים בחצי מכמות הגז הנדרשת בטורקיה

השאלה השנייה שיש לשאול היא אם מאגר לווייתן יכול לספק את צורכי השוק הטורקי. מכסת היצוא הנוכחית ממאגר לווייתן היא כ־300 מיליארד מ"ק, כך שחוזה "סטנדרטי" לתקופה של 15 שנה יכול לספק לשוק הטורקי עד 20 מיליארד מ"ק בשנה - נמוך מהרף העליון של תוכנית פיתוח לווייתן שדווחה לאחרונה לבורסה והיקפה עומד על כ־21 מיליארד מ"ק לשנה.

בסביבת לווייתן טוענים שיסתפקו בחצי מהכמות הנדרשת בטורקיה, מה שיעניק להם ערובה פיננסית להלוואות לפיתוח

המאגר. מה שעוד אפשר לומר הוא שככל שחוזה הגז הטורקי יהיה גדול יותר, כך מכסת היצוא שתשאר בידי לווייתן לטובת השוק המצרי תהיה קטנה יותר, או כמו שאמר אחד השותפים "כל הקודם זוכה". השוק המצרי דורש כ־13 מיליארד מ"ק, ולכן בתרחיש סופר־אופטימי - שבו כולם רוצים גז מלווייתן - אין למאגר יכולת לתת לכל הדורשים חוזי מגה־ענק, ואחד השווקים ייאלץ להסתפק בחוזה בי נוני פלוס.

שורה אחרונה על השוק הישראלי - אין חולק שחתימת חוזה אנרגיה ענק בין ישראל לטורקיה הוא דבר טוב שיכול לקרות למעמדה הגיאו־פוליטי של ישראל. אבל בתרחיש מסוים תועלת נוספת שיכולה להגיע היא ירידה בתעריפי החשמל המקומיים. ההסבר לכך פשוט - מתווה הגז קובע שמחיר היצוא יהיה גבוה יותר מהמחיר לשוק המקומי. מאחר שחברת החשמל משלמת כ־5.8 דולר ליחידת אנרגיה, ייצוא במחיר נמוך יותר יכפה על שותפויות הגז להוריד את המחיר בשוק המקומי, מה שעשוי להשתרשר להוזלה אפשרית של מחירי האנרגיה בישראל. כל שנותר הוא לחכות שמשרד האוצר יסיים את קביעת שיעורי המיסוי של הגז, מהלך שהוא גורר כבר שנתיים וחצי.