שכר הבכירים בחברות הציבוריות: ככה זה כשהדיון נשאר בגובה דשא
הגיוני להגביל שכר בפיננסים כי אם החברות האלה יפלו, הציבור ייחלץ אותן. אבל ליתר החברות הציבוריות אין רשת ביטחון כזו
- הישג לבנקים: בג"ץ הוציא צו ביניים נגד חוק שכר הבכירים
- יו"ר ועדת הכספים: "חוק הגבלת השכר עשוי להתרחב לכלל החברות במשק"
גפני הולך רחוק מדי
גפני טען אתמול שהוא בעד החלת החוק על כלל החברות הציבוריות, אם הניסוי על המגזר הפיננסי יצליח. מה זה יצליח? אלוהים יודע. הגבלת שכר בפיננסים הגיונית מהטעם הפשוט שאלו חברות ציבוריות. במקרה של כניסה לסחרור, מי שייחלץ אותן יהיה הציבור — מכיוון שאף רגולטור לא ייתן לחברת ביטוח גדולה או לבנק ליפול. לכן, הטענה על זכות מוסרית לקביעת השכר של מי שבבוא היום עשוי להידרש לחילוץ של משלם המסים היא סבירה ואפילו נדרשת. אבל לא כדאי להחיל את החוק על יתר החברות הציבוריות, ראשית משום שאין כאן היגיון של מדרג רגולטורי. החוק להגבלת השכר בפיננסים אמור להניע תהליך פנימי שיגרום לידיים של חברות הביטוח, שמאשרות את השכר ביתר החברות הציבוריות, להיות קצת פחות קלות על ההדק. מעין 'מה ששנוא עליך — עשה לחבריך'. המנגנון הזה עוד לא החל לעבוד, ולכן מוקדם מדי להמשיך הלאה בניסוי מרחיק הלכת. שנית, חברות ציבוריות שחיות בשוק תחרותי הן חברות בסיכון. שלא כמו בפיננסים, אם הן ייפלו — לא תהיה להן רשת ביטחון של משלם המסים הישראלי, ולכן ההתערבות בניהולן צריכה להתרחש רק במקרה קיצוני במיוחד. שלישית, הבורסה כבר מתה גם בלי הרגולציה מרחיקת הלכת הזו.
קנדל מעדיף תיאוריה על מציאות
הפרופסור יוג'ין קנדל ידוע בחיבתו למנגנוני השוק וליעילותם, לכן איש לא התפלא כששלף את הטיעון החלש ביותר: "3 מיליון שקל של כספי ציבור ינוהלו על ידי אנשים בינוניים שאין להם שום תמריץ — אותי זה מפחיד". לפי התיאוריה, מנהלים טובים ינועו לאן שיקבלו תמורה גבוהה יותר עבור עבודתם, וכך מקומות שיציעו שכר נמוך יישארו עם מנהלים שלא מצאו אלטרנטיבה. זה טיעון נפסד משום שלשכר אין קשר לאיכות הניהול. זה הוכח באינספור מחקרים שקנדל מכיר היטב. כאילו שכחנו מי המנהלים המצוינים שסיבכו את בנק לאומי בפרשת העלמות המס בארה"ב, את היו"ר של בנק הפועלים שיושב בכלא, ואת המנהלים המצוינים של חברות הביטוח שנתפסו עם שיא החשיפה לסיכון הפנסיות של כולנו ערב המשבר הפיננסי הגדול.
באב"ד שוכח שהציבור זוכר
היה משעשע לשמוע את מנכ"ל האוצר שי באב"ד מתאר בהרחבה, כהרגלו, איך החוק להגבלת שכר הבכירים הוא תוצאה של עליהום בכנסת. באב"ד אינו פקיד במשרד להגנת הסביבה, הוא מנהל את המשרד שתמך בהגבלה ואף החריף אותה. "אם שר האוצר היה האחראי הבלעדי על החוק, הוא היה נראה אחרת", אמר אתמול. אולי אם שר האוצר היה רק אחראי, לאו דווקא בלעדי, הוא היה דואג שלא להיות מובך אתמול בבג"צ ומוודא שהצעת החוק תכלול התייחסות הגיונית להסדרים הפנסיוניים של אותם בכירים, שאין חולק על כך שעליהם להישאר מחוץ למגבלה. במקום לעסוק בפופוליזם ובסידור מחדש של העובדות, יכולים שר האוצר ומנכ"ל משרדו להרכיב חוק מידתי שיעבור בג"ץ, אלא שזה מסובך. יותר פשוט להודיע לעם שאולי, מתישהו, פעם, בלי נדר, נוריד מסים. זה תמיד עובד.