אנחת רווחה במשק הגז מכישלון ההפיכה בטורקיה

הניסיון הכושל לסלק את ארדואן מהשלטון בטורקיה הגיע פחות מחודש לאחר שראש הממשלה נתניהו דיבר ארוכות על חשיבות הפשרת היחסים עם אנקרה, לרבות החיבור של הכלכלות המקומית והטורקית באמצעות מכירת גז טבעי, ומלמד שוב על השברירויות שבה נתונים ההסכמים האזוריים שישראל חותמת עליהם.  

"הגז הוא כל כך חשוב והוא טומן בחובו אפשרות של חיזוק המשק הישראלי וקופת המדינה בהון עתק", טען נתניהו בסוף יוני, "60% מכל שקל שיוצא מהמים מגיע לקופת המדינה. מדובר כאן בסכומי עתק, אבל צריכים שווקים. לוויתן יכול לספק גם את השוק המצרי שאנחנו מתכוונים לפעול מולו, אבל לוויתן יכול לספק גם את השוק הטורקי ואספקת גז דרך טורקיה לאירופה, זה דבר אסטרטגי למדינת ישראל".

ניסיון ההפיכה בטורקיה צילום: אינסטגרם

אירועי סוף השבוע בטורקיה הם מקרה הפוך לזה שאירע בפברואר 2011, אז הפיכה פוליטית שכן הצליחה במצרים העלימה את מובארק, העלתה לשלטון את מורסי, והפסיקה את הזרמת הגז לישראל אחרי ארבע שנים של מכירה לחברת החשמל (האספקה החלה באמצע 2008).

צנרת הגז שהוקמה על ידי EMG פוצצה יותר מעשר פעמים, ואספקת הגז של חברת החשמל שהתבססה בנקודה ההיא על 40% גז מצרי (השאר ישראלי מים תטיס) נעלמה. את פצעי האנרגיה שנגרמו אז המשק משלם עד היום – חברת החשמל חזרה לשרוף הרבה סולר יקר, תעריף החשמל זינק בכ־33% ומאגר תמר הפך למונופול וגרם לרשות החשמל (הרגולטור) לאשר חוזה גז ישראלי חדש בתנאים הכי עקומים שיש – מחיר בסיס גבוה, הצמדה למדד המחירים האמריקאי והתייקרות אוטומטית של אחוז אחד בכל שנת אספקה.

בניגוד למקרה המצרי, במקרה הטורקי היוצרות התהפכו. ישראל הופכת מלקוח לספק, והסיכוי שנתניהו או שטייניץ יתנו הוראה לסגור לארדואן את השיבר קלוש.

פיתוח לווייתן היה נדחה או שהגז היה נשאר כאן

ומה לגבי סגירת השיבר בצד הטורקי? בשותפות לוויתן מסרבים להתרגש ומתעקשים להסביר שתסריט מסוג זה לא הגיוני בעליל. ''מה זה משנה אם ארדואן שם או שליט אחר – פתאום הם לא יזדקקו לגז כדי להפעיל תחנות כוח? צריך גם לזכור שצינור ממאגר לוויתן צפונה יכול להעביר עד 10 מיליארד מ"ק גז בשנה, זאת מתוך ביקוש של כ־60 מיליארד מ"ק היום וקרוב ל־100 מיליארד מ"ק באמצע העשור הבא. ישראל לא מתוכננת להחזיק את השוק הטורקי כולו על כתפיו'', אומרים שם.

אבל בין השורות חלק מהם מודים שזה היה יכול להיגמר אחרת, כך ששלטון חדש אולי לא היה מעלים את הביקוש אבל בהחלט היה דוחה את לוחות הזמנים לסגירת חוזה שם. במילים אחרות פיתוח לוויתן היה נדחה – שוב – בשנה לפחות או היה עובר לתוכנית מגרה של מכירה פנימה של גז לתוך ישראל תוך המרת ייצור החשמל הפחמי לגז טבעי. מדובר במהלך שאם יתקיים ידרוש שידרוש תיקוני חקיקה, מכרזים ובנייה של 3–4 יחידות ייצור חדשות עד לסוף העשור. ''דיברנו עם חלק מהלקוחות שם במהלך שישי ושבת. הם נשמעו מאוד רגועים ולמעשה כל האירוע כבר נגמר'', אומרים בסביבת השותפות ולא מסתירים את אנחת הרווחה שלהם לנוכח כשלון נסיון ההפיכה.

בישראל לא רק בונים על חיזוק קשרי המסחר באמצעות הגז אלא גם על כניסה מאסיבית של מיסים ותמלוגים ממכירתו. נגידת בנק ישראל קרנית פלוג טוענת ששיעור המס ינוע בין 47% ל־54% מהמכירות, נתניהו טוען שמדובר ב־60% ואילו לבכירי שותפות לוויתן נוח יותר לדבר במספרים ומבחינתם מדובר במס קבוע של כמיליארד שקל לחודש.

האם הממשל האמריקאי ייתן חסות להסכם

מי שיכול להציל את החוזה הטורקי, ואולי לתת לו סוג של ''מטריית ברזל'', הוא הממשל האמריקאי שיקח חסות על הסכמי הסחר והגז. לאמריקאים יש אינטרס עליון לחבר את המדינות המתונות במזרח התיכון, כאשר רמת המתינות נמדדת ביחס לאיומי דאעש או טרור ופחות ביחס לדמוקרטיה.

ולכן, כמו שהאמריקאים פורשים חסות על הסכם הגז הישראלי ירדני, חיבור של ג'ון קארי או ברק אובמה כשושבינים להסכם הגז עשויים לתת לו חסינות גם מסגירות צנרת או הפיכות לא מתוכננות. הנעלם הגדול נשארת ממשלת רוסיה, שמספקת יחד עם איראן ואזרביג'אן חלק נכבד מהגז לארדואן. כניסה של לוויתן לשם כספק רשמי עלולה לגרום לרוסים לאבד נתחי שוק והרבה מאוד כסף, מציאות שאיש לא ישמח לאשר אותה, בוודאי לא פוטין.