ביהמ"ש הכשיר בנייה לא חוקית בגלל מחדלי עיריית טייבה

עם הקמת בסיס חיל האוויר בנבטים הועברו תושבי המקום, בדואים במוצאם, להתגורר בעיר טייבה שבמשולש. לצורך כך הוקצו להם שטחים, אך תכנית הבנייה שהוגשה ב-1993 לשינוי ייעוד הקרקע מחקלאות למגורים אושרה סופית על ידי הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מרכז רק ב-2005.

במהלך השנים הרבות שחלפו בין הגשת התכנית לבין אישורה חלו שינויים. בתים נבנו, חלקם על שטחים שנועדו לשמש ליעדים ציבוריים. חרף השינויים בקרקע, החליטה הוועדה המחוזית לאשר את התכנית כמות היא על מנת שהמשאבים והזמן שהושקעו בה לא ירדו לטמיון. לפיכך, היא הורתה לוועדה המקומית בטייבה להכין תכניות נקודתיות לקידום הסדרת המקרקעין.

בנובמבר אשתקד פרסמה ועדת התכנון והבנייה של העיר הזמנה לקבלת הצעות מחיר עבור פתיחת מספר דרכים על-פי התכנית. כעבור ימים ספורים שלחו תושבי המקום מכתב ללשכת מהנדס העיר בו התנגדו לביצוע כל פעולה בקרקע שבבעלותם. אלא שהעירייה לא התחשבה בכך והחלה בעבודות. המתנגדים הגישו תלונה במשטרה נגד העירייה בגין הסגת גבול, על כך שעקרה עצים ללא אישור, הרסה מחסן, סככות, גדרות ועוד.

ביוזמת המשטרה, נערכה פגישה בין נציגי המתנגדים לבין נציגי העירייה, בה הוצע מתווה להכנת תכנית נקודתית מפורטת לרבות קבלת היתרים כדין, שתיקח בחשבון את המצב הקיים. אולם כמה ימים לאחר מכן, הודיע ראש העיר על המשך העבודות, ומשכך בעלי הקרקעות עתרו לבית המשפט המחוזי בלוד. הם הצהירו שאינם מתנגדים ליישום התכנית, אלא לדרך שבה יושמה על ידי העירייה.

הם טענו, בין היתר, שיש להכין תכניות נקודתיות מפורטות שיתאימו למציאות בשטח. לטענתם, התכנית שאושרה ב-2005 בלתי ישימה כיום, לנוכח עשרות בתים נוספים שנבנו במהלך השנים, חלקם על שטחים ציבוריים או דרכים מתוכננות. לטענתם, העירייה לא נערכה באורח מקצועי ליישום התכנית, התעלמה מהוראות הוועדה המחוזית, עשתה שימוש לא ראוי בסמכויות ופעלה מתוך שיקולים זרים, אגב הפרת כללי מנהל תקין והוראות החוק.

המשיבים – העירייה, הוועדה לתכנון ובנייה וראש העיר – טענו, כי הקרקעות הופקעו כדין ובזמנו איש לא התנגד. עוד נטען, בין השאר, כי אין יסוד לטענות בדבר שיקולים זרים. התהליך מתנהל באופן תקין לחלוטין וההתקדמות הייתה איטית מאחר שמדובר בתהליך סבוך.

שופטת ורדה מרוז, בית המשפט המחוזי מרכז צילום: אתר בתי המשפט

למה שהציבור ישלם?

סגנית הנשיא, השופטת ורדה מרוז, קבעה כי העירייה לא מילאה אחר החלטת הוועדה המחוזית כשלא פעלה להכנת תכניות ההולמות את תוואי השטח שהשתנה משמעותית במהלך השנים. בפסק הדין נכתב: "בהתנהלותם, ביקשו המשיבים 'לקצר דרך' לנוכח הקשיים הכרוכים בהכנת תכניות נקודתיות, עקב השינויים שהתחוללו במצב הקיים ובהעדר רישום המשקף את זכויות הבעלות במקרקעין. אכן, הקושי רב מאוד. אולם, מקורו במחדלי הרשות לאורך שנים ואל לו לציבור לשלם מחירם של מחדלים אלו באמצעות ביצוע חפוז שנעשה באורח שטחי ובלתי מקצועי".

השופטת הבהירה כי אמנם רצוי למנוע השתלטות על שטחים ציבוריים, אולם יש לעשות זאת באורח סביר ומדוד. אי אפשר לפתור מחדלים של עשרות שנים באמצעות פעולה נקודתית, שמבוצעת בלי היערכות ראויה ואינה תואמת את המציאות בשטח.

לפיכך, השופטת קיבלה את העתירה והורתה לעירייה לחדול מביצוע העבודות עד שתוכן תכנית נקודתית ומפורטת, כולל תקציבים ולוחות זמנים. המשיבים חויבו בשכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקל.

לפסק הדין

• ב"כ העותרים: עו"ד נזאר ותד

• ב"כ המשיבים: עו"ד יגאל מינדל

* עורך דין ערי גץ עוסק בדיני תכנון ובנייה

** הכותב לא ייצג בתיק.

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer

באדיבות אתר המשפט הישראלי"פסקדין"