דרישות התפקיד: עור עבה
אף שהוא לא היה הבחירה הראשונה של שרת המשפטים, לשופט דוד רוזן יש כמה תכונות הנדרשות מנציב התלונות על הפרקליטות: יעילות, אומץ לב וניסיון במתיחת ביקורת על הפרקליטות. הוא יתמודד עם תפקיד מקוצץ ועוינות מהגוף המפוקח
- יש נציב: השופט דוד רוזן מונה לנציב הביקורת על הפרקליטות
- השופט דוד רוזן תקף את הפרקליטות על ניהול הליכי סרק: "אני אוציא לכם את המיץ"
- לאכזבת הפרקליטים, לביקורת יש שיניים
כאשר זיכה את נאשמי הדסק הרוסי בסניף הירקון של בנק הפועלים בעילה של "הגנה מן הצדק", משמעות הדבר היתה — כשלים חמורים בעבודת הפרקליטות. "התנהגות נפסדת, התנהגות הפוגעת באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות", כתב רוזן על חומרי חקירה חיוניים שלא הגיעו להגנה והוסיף וסובב את סכין הביקורת: "הצהרות המדינה לבית המשפט המחוזי ולבית המשפט העליון היו שקריות... התנהלות המדינה גובלת בהתנהגות שערורייתית".
על דברים קשים אלה השיבה הפרקליטות בתגובה כפולה. בציטוטים אנונימיים לתקשורת שתקפו את השופט ופסק דינו כ"לא אינטליגנטי, לא משפטי ולא יסודי" וגם בקידומה של עורכת הדין שהובילה את התיק, טלי נג'רי, לתפקיד המשנה לפרקליטת מיסוי וכלכלה.
רוזן הוא אולי הבחירה הנכונה לתפקיד, אבל לבטח לא היה הבחירה הראשונה של שרת המשפטים איילת שקד. וגם לא השנייה והשלישית. לגמר ועדת האיתור הגיעו שני המועדפים, דבורה ברלינר וישעיהו שנלר, שאף נבחר ומיהר לפרוש. שניהם לא צלחו בגלל קרובי משפחה שמכהנים בפרקליטות. היו גם שופטים שסירבו כמו יעקב צבן, יצחק ענבר ואחרים. הסיבות רבות ומגוונות. ביניהן, יש להניח, גם ה"זובור" שעברה הנציבה הילה גרסטל מידי הפרקליטות. לרוזן, כך נדמה, עוד יתרון בדמות עור עבה יותר מאשר גרסטל.
צילום: תמר מצפי
רוזן הלך על התפקיד משום שהניח שלא יגיע לבית המשפט העליון. גם בגלל גילו, 66, וגם בגלל נימוקי השופטים שהפכו את עיקרי פסיקתו בתיק "הולילנד". רוזן, לדוגמה, קבע שאולמרט ידע על הכספים שקיבל אחיו יוסי מעד המדינה.
זאת, בהסתמך על עדות עד המדינה בלבד, שלא נחקר על כך בחקירה נגדית, ולאחר שרוזן הזהיר בעצמו שלא לבסס ממצאים על עדות זו ללא חיזוקים חיצוניים.
כפי שכתב השופט סלים ג'ובראן בערעור: "בית המשפט המחוזי קובע קביעה אחת, אך הלכה למעשה מיישם אחרת. ביד ימין קובע בית המשפט המחוזי קביעה כללית, אולם עת מגיע הוא ליישם, ביד שמאל הוא מיישם זאת אחרת".
העליון זיכה את אולמרט מסעיף שוחד זה והפחית את עונשו משש שנים לשנה וחצי. מבחינה זו יוכלו עתה הנאשמים לנשום לרווחה. מעתה רוזן הוא בעיה של התובעים, לא שלהם.
רוזן מקבל לידיו נציבות מקוצצת. חוק הנציבות פיצל ושלח את הביקורת המערכתית לידיו של מבקר המדינה, ורוזן יישאר עם הביקורת הפרטנית שמוגבלת ל"פאולים" אישיים של פרקליטים. וגם על בדיקה זו הוטלו סייגים בחוק.
כך למשל, היא לא חלה על פעולות והחלטות שהן בשיקול דעת הפרקליט שנגדו הוגשה התלונה. ותסמכו על הפרקליטות שתדע להדוף כל תלונה בטענה שמדובר בשיקול דעת.
