חסך ליום סגריר: מנהל סניף בנק "שכח" חשבון שניהל בשווייץ

"חשבתי שאם יקרה פה אסון, הרי יש איומים על המדינה שלנו, מי שיש לו חתיכת זהב יש לו כיכר לחם למחר", כך העיד לאחרונה בבית המשפט יצחק סוויד (66), מנהל סניף באר שבע לשעבר של בנק אגוד, המואשם בהעלמת מס באמצעות חשבון סודי בבנק ספרא השוויצרי.

הפרקליטות טוענת שסווייד לא דיווח על הכנסות בהיקף של כ־2.5 מיליון שקל שצבר בחשבונו בשווייץ ועליהן היה חייב במס. "הייתי שכיר, לא נדרשתי להגיש דו"חות - טחו עיניי", השיב סוויד לשאלה מדוע לא דיווח על הכנסותיו מחו"ל, אף שידע שהיה צריך לעשות זאת.

החקירה נגד סוויד החלה בחודש אוגוסט 2013, בעקבות מידע מודיעיני שהתקבל אודות ישראלים המנהלים חשבונות בשווייץ. בעקבות המידע פנתה הרשות בחודש מרץ 2012 לסוויד בדרישה להגיש דו"חות לשנים 2005 ואילך, ולכלול בהם הכנסות בחשבונות בנק בחו"ל. ביולי 2012 סוויד אמנם הגיש דו"חות, אך הם היו לשנים 2010-2011 בלבד, ולא כללו הכנסות כלשהן מחשבון הבנק מחו"ל.

פקיד השומה שלח לסוויד דרישה שנייה ובה ציין במפורט שיש להגיש דו"חות משנת 2005. אלא שסוויד, כך נטען, לא הגיש דו"חות כפי שהתבקש מלבד דו"ח נוסף לשנת 2012. בעקבות כך ברשות המסים החליטו לפתוח בחקירה פלילית נגד סוויד. ביוני 2013 הם הגיעו לביתו וטענו כי סוויד פתח להם את שער הכניסה לבניין, אולם כאשר הגיעו לדלת ביתו הם נתקלו בסירובו לפתוח את הדלת במשך כחצי שעה. זאת אף שהחוקרים דפקו על דלת ביתו ואמרו שהם מצוידים בצו חיפוש לביתו. לאחר שפתח את הדלת נערך חיפוש בביתו והוחרמו מסמכים.

בעדות שניתנה ביום חמישי שעבר, עם פתיחת פרשת ההגנה, סוויד, המיוצג על ידי עוה"ד קובי גולדמן ומיכאל כשכש, תיאר את הסיבות שהובילו אותו לפתיחת חשבון הבנק בחו"ל. "עקב המצב המדיני במדינת ישראל גמלה בלבי החלטה שאני רוצה לפתוח חשבון במקום שהוא יהיה מוגן", אמר. 

יצחק סוויד במהלך עדותו: הדו"חות של הבנק הגיעו מדי חודש והונחו באיזשהו ארגז. הם היו מונחים כאבן שאין לה הופכין" צילום: אוראל כהן

במהלך העדות שנתן בפני השופט שאול אבינור, טען כי המעשים נעשו בתום לב וכי הוא שכח מעצם קיומו של החשבון. "פשוט לא התייחסתי לחשבון הזה בכלל", אמר לתובעים עוה"ד נג'מי חאיק ויעל שניידר מפרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה).

התובעת שניידר: "בארגז שאני אציג לך נתפסו דפי בנק אצלך בבית. משנת 2003 ועד שנת 2011 דפים שקיבלת כל חודש מהבנק בשוויץ".

סוויד: "זה נכון".

התובעת: "אני אומרת לך שהדפים האלה, גם אם שכחת, הם תזכורת מתמדת לעצם קיום החשבון, איך אתה רוצה שאני אאמין לך שאתה שכחת ממנו?"

סוויד: "הדו"חות האלה הגיעו מדי חודש, הונחו באיזשהו ארגז, תשאלי את החוקרים. הם היו מונחים כאבן שאין לה הופכין".

התובעת: "המעטפות היו פתוחות, זה לא מעטפות שהגיעו אליך הביתה ואתה עזבת אותן".

סוויד: "נפתחו והושמו בצד. אני לא טוען שלא ידעתי שיש לי חשבון, אני לא טוען שלא ידעתי שאני מקבל ריבית" (טופח על ראשו).

"במהלך השנים אתה גם לקחת הלוואות מהבנק, זאת אומרת שהיית פעיל בניהול חשבון הבנק. לכן הטענה שלך ששכחת מקיום החשבון היא לא הגיונית", הקשתה התובעת.

סוויד: “לא ידעתי שיש לי חשבון? בוודאי שידעתי. השאלה היא תשלום המס על הריבית. אם משתמע מדבריי שלא ידעתי שיש לי חשבון, אני משיב בטח שידעתי שיש לי חשבון. לא מדובר אם ידעתי או לא ידעתי שיש לי חשבון".

התובעת: "אז על מה מדובר?"

סוויד: “בתשלום המס".

התובעת: "אז למה לא שילמת?"

"דפוק", סיכם סוויד.