כך הפכה המדינה את אריאל לאוניברסיטה המתוגמלת בישראל

אוניברסיטת אריאל בשומרון, שהוכרזה כמוסד אוניברסיטאי רק לפני כארבע שנים, נהנתה מהתקשרויות שונות בהיקף של 162.5 מיליון שקל עם מוסדות המדינה מ־2007 ועד היום באמצעות פטור ממכרז — הרבה יותר משאר האוניברסיטאות הוותיקות בישראל. כך עולה מבדיקה שערך "כלכליסט" עם הסדנא לידע ציבורי.

לשם השוואה, אוניברסיטת בן־גוריון בנגב סיפקה שירותים למדינה בטווח זמנים זהה בסכום כולל של 2.3 מיליון שקל. נניח לרגע את המספרים זה לצד זה: אריאל עם 162 מיליון שקל ובן־גוריון עם 2.3 מיליון, באותו פרק זמן. אגב, מרב ההתקשרויות בין המדינה לאוניברסיטה בבאר שבע התקיימו בשנתיים האחרונות ובסכומים זניחים יחסית.

לעוד כתבות בפרויקט:

• פחות מוחות עוזבים, אבל לא מספיק חוזרים
• בוגרי מדעי המחשב מרוויחים פי חמישה מבוגרי הפקולטות של מדעי החברה
• הביקוש ללימודי מדעי החברה יורד והפקולטות במשבר
• העברית לא מבטיחה שתפתח את שנת הלימודים האקדמית גם בעוד שבועיים
  

דוגמה נוספת היא אוניברסיטת בר־אילן, שמהדו"חות הפיננסיים של המל"ג (המועצה להשכלה גבוהה) שהתפרסמו מוקדם יותר השנה עולה כי היא בעלת הגירעון השני בגודלו בין האוניברסיטאות (אחרי האוניברסיטה העברית): מינוס של 19 מיליון שקל בתשע"ג (2012–2013) ומינוס של 15 מיליון שקל בתשע"ד (2013–2014). בר־אילן קיבלה 7.9 מיליון שקל מאז 2007.

המשמעות היא שהאוניברסיטה הצעירה ביותר בישראל ואחת הקטנות שבהן, שעצם הכרזתה כאוניברסיטה לווה בביקורת רבה מצד גורמים באקדמיה, זוכה לספק שירותים שונים בהיקפים נרחבים למוסדות המדינה. ההתקשרויות הללו מספקות מנוף כלכלי משמעותי עבורה וזאת בעוד מוסדות אוניברסיטאיים ותיקים יותר שחלקם סובלים בימים אלה מגירעונות כבדים — דוגמת האוניברסיטה העברית — מקיימים התקשרויות בהיקפים מצומצמים יותר.

שיטת הפטור ממכרז: תקציבים בלי בירוקרטיה

הפטורים מתקבלים בהתאם להחלטת ועדה ייעודית מטעם משרד החשבת הכללית באוצר. ועדה זו עוברת על הנימוקים למתן הפטור מצד הגורם המבקש, לרוב משרד ממשלתי כלשהו. בדרך כלל מדובר בהארכת מכרז קיים, ולמעט מקרים ממש חריגים היא מאשרת אותו.

האוניברסיטאות יכולות לערוך התקשרויות עם המדינה לא רק בפטורים ממכרזים, אלא גם בדרכים אחרות, ובכלל, הן מקיימות התקשרויות ומספקות שירותים גם לארגונים וחברות מהעולם הפרטי ולא רק לרשויות המדינה. הן גם מרוויחות משכר הלימוד המשולם להן על ידי הסטודנטים, ממענקים, מקרנות ומתרומות מהארץ ומהעולם. ואולם, שיטת הפטור ממכרז, שנחשבת לנטולת חסמים ובירוקרטיה, צברה פופולריות רבה בשנים האחרונות, ונתוניה, המתפרסמים רשמית על ידי המדינה, הם אינדיקציה טובה מאוד לסדר העדיפויות הלאומי, כלומר להבנה מאילו מוסדות אקדמיים משרדי הממשלה והרשויות השונות מעדיפים לרכוש שירותים שונים.

מעבר לגירעונות שבהם מצויות חלק מהאוניברסיטאות המובילות בישראל קשה שלא לתהות מדוע מדינה מעדיפה לא לרכוש שירותים ממוסדות מובילים, שמן הסתם צברו ניסיון רב בתחומים רבים ומגוונים שוודאי יכולים לסייע למשרדי הממשלה ולרשויות השונות. ובמילים אחרות, מדוע המדינה מעדיפה להתקשר עם אוניברסיטה צעירה הרבה יותר ממוסדות דוגמת העברית, הטכניון ומכון ויצמן, שנמצאים בדרך קבע במעלה דירוג שנגחאי היוקרתי, הכולל את 500 האוניברסיטאות הטובות בעולם?

עזרה מהמדינה: שירות בתמורה לתמיכה כספית

אחת הדרכים של המדינה לסייע לאוניברסיטאות בגירעון היא לקנות מהן שירותים שונים. כך שני הצדדים יוצאים נשכרים: האוניברסיטה מספקת שירות ומקבלת עליו תשלומים יקרים מפז עבורה, והמדינה לא רק סותמת חורים פיננסיים כדי להחזיק למוסדות את הראש מעל המים, היא גם מקבלת בתמורה שירות חיוני כלשהו. דוגמאות לשירותים הללו יוצגו בהמשך.

האוניברסיטה העברית, שעקב מצבה הכספי הרעוע הנהלתה הודיעה באחרונה על דחיית פתיחת שנת הלימודים הנוכחית בשבועיים, נמצאת דווקא במקום השלישי ברשימה במסגרת הבדיקה שלנו בשל התקשרויות בהיקף של 63.3 מיליון שקל עם המדינה בתקופה האמורה — סכום יפה שוודאי קשור למעמדה במשך שנים כאוניברסיטה המובילה בארץ ואחת ממאה המובילות בעולם (על פי דירוג שנגחאי) וכן עקב מיקומה האטרקטיבי בבירת ישראל. ואולם, גם כאן מדובר בסכום נמוך בהרבה מזה שמקבלת אריאל (162 מיליון שקל) במסגרת התקשרויותיה עם המדינה.

לשם השוואה, המתבססת על המידע באתרי שתי האוניברסיטאות: באריאל לומדים כ־15 אלף סטודנטים, ואילו בעברית 23 אלף. לאוניברסיטה העברית יש גירעון של 100 מיליון שקל בשנה, הנובע בעיקר מהפנסיה התקציבית שהיא סוחבת על גבה אשר מגיעה ל־20% מהוצאותיה. בימים אלה מתקיימים מגעים בין הנהלת האוניברסיטה לבין גורמים באוצר ובמל"ג בניסיון להגיע להסדר כספי שיסייע למוסד המוערך לפתוח את שנת הלימודים באופן סדיר.

ישנו רציונל מסוים בעובדה שהאוניברסיטה הצעירה ביותר בישראל מקבלת מעין העדפה מתקנת מתוקף מעמדה. זו נועדה לסייע לה להתייצב כמוסד לימודי ומחקרי מוביל, כך שתוכל לשחק באותה הליגה עם יתר האוניברסיטאות בארץ ובעתיד, ומי יודע, אולי גם בעולם.

ואולם, השאלה אם העדפה מתקנת שכזו צריכה לבוא בממדים כה גדולים ואולי אף על חשבון מוסדות אוניברסיטאיים אחרים בישראל. תהייה נוספת נוגעת לקשר בין כהונתה של ממשלת ימין בשנים האמורות לבין מיקומה של האוניברסיטה מעבר לקו הירוק. ההכרזה על הפיכתה לאוניברסיטה ב־2012 נחשבה אז על ידי מבקריה כמהלך פוליטי מובהק שהוביל שר החינוך מטעם הליכוד גדעון סער.

ההעדפה הזאת באה לידי ביטוי בנתונים שאספנו במסגרת הבדיקה, שמיוחסת גם לתקופה שבה אריאל עדיין לא הוגדרה כאוניברסיטה. כך למשל, בשנתה הראשונה המלאה כמוסד אוניברסיטאי, 2013, קיבלה אריאל 28.2 מיליון שקל — קפיצה משמעותית מ־3.5 מיליון ב־2012. בשנה שלאחריה, 2014, קיבלה או הובטח לה במסגרת הסכמים עתידיים 51 מיליון שקל, הסכום הגבוה ביותר לשנה אחת במסגרת הבדיקה שלנו. גם השנתיים האחרונות היו רווחיות מבחינת האוניברסיטה הצעירה: התקשרויות בהיקף של 40 מיליון שקל עם המדינה ב־2015 ושל 36.7 מיליון שקל השנה, שכמובן עדיין לא נגמרה.

במקום השני בבדיקה שערכנו, בעזרת סער אלון ברקת וויטלי לובימצב מהסדנא לידע ציבורי, ניצבת אוניברסיטת תל־אביב עם התקשרויות של 96.7 מיליון שקל בשנים 2007–2016; במקום הרביעי נמצאת אוניברסיטת חיפה עם התקשרויות של 31.9 מיליון שקל בשנים הללו; האוניברסיטה הפתוחה חמישית עם התקשרויות של 28.9 מיליון שקל; והטכניון בחיפה, שעקף במדד שנגחאי האחרון את העברית והתייצב במקום ה־69, במקום השביעי עם התקשרויות של 5.9 מיליון שקל דרך פטורים ממכרז. אגב, הסיבה שהבדיקה נערכת מ־2007 ולא משנה אחרת היא כי רק משנה זו אפשר לאסוף נתונים רשמיים על פטורים ממכרזים.

סופרמרקט אקדמי: השירותים הניתנים למדינה

אז מהן בעצם ההתקשרויות הללו בין המדינה לאוניברסיטאות? למען האמת, מדובר בהגדרה רצינית לפעולה די פשוטה: גוף השייך למדינה, בין שמדובר במשרד ממשלתי ובין שברשות כלשהי, קונה שירות מהאוניברסיטה בהתאם לצרכיו השונים. אז מה אנחנו יכולים למצוא בסופרמרקט האקדמי הזה? ובכן, מתברר שקשת די נרחבת של שירותים, חלקם טריוויאליים וצפויים, אחרים מעט שונים ומעניינים, ויש גם כאלה, לא תתפלאו לשמוע, שחסויים.

כך למשל, אריאל מספקת שירותים כגון הטמעת תוכניות תקשוב לאוכלוסיות מיוחדות ותוכניות לאבחונן, מחקר בנוגע לצמחי מרפא המיועדים לטיפול בסוכרת, שירות שבודק חומרי לימוד דיגיטליים, תוכנות לימודיות ומערכות מתוקשבות תומכות למידה במשרד החינוך, הנחיה והטמעה של תוכניות תקשוב במוסדות חינוך. אריאל מספקת למשרד החינוך שירותים פסיכולוגיים של ייעוץ, הדרכה וביצוע אבחונים לתלמידים מעוטי יכולת. משרד החינוך הוא לקוח נלהב מאוד של אריאל. ב־2014 קיבלה האוניברסיטה כ־36 מיליון שקל ממנו, וב־2015 יותר מ־33 מיליון שקל. המשרד טען בעבר כי הוא פועל כדין ובצורה פומבית ופתוחה לכל.

הקשר הפוליטי: צמיחה עם תמיכה מהימין

אריאל הוקמה כמכללה ב־1982, ובהחלטת המועצה להשכלה גבוהה הוכרה כאוניברסיטה השמינית בישראל ב־2012, היחידה ב־40 השנים האחרונות שזוכה למעמד כזה. 10,500 מבין 15 אלף הסטודנטים בה כיום לומדים לתארים ראשון ושני במסגרת 28 תוכניות לימוד בארבע פקולטות — מדעי הבריאות, הנדסה, מדעי הטבע ומדעי החברה — וכן בשני בתי ספר, ארכיטקטורה ותקשורת. לפי אתר האוניברסיטה, במוסד פעילים יותר מ־300 מדענים, בהם עשרות פרופסורים במגוון תחומי מחקר שונים, כמו רובוטיקה וגידול גבישים. באוניברסיטה פעילים גם 15 מרכזי מחקר. באתר מצוין עוד כי ב־2011 גייס סגל האוניברסיטה כ־10 מיליון דולר מקרנות מחקר וגורמי תעשייה.

קשה להפריד בין צמיחתה של אריאל בשנים האחרונות לבין כהונתן של ממשלות הימין בתקופה זו, ובפרט כהונת שרי חינוך בעלי אג'נדה ימנית מובהקת — מהשר סער שהוביל את המהלך להפוך דווקא את אריאל, ולא כל מכללה אחרת מהפריפריה, לאוניברסיטה; דרך שי פירון, איש מפלגת המרכז הפוזלת ימינה יש עתיד, שהשקיע כספים רבים בתמיכות והתקשרויות עם אריאל; ועד שר החינוך הנוכחי נפתלי בנט, שהמשיך את המגמה.

מאריאל נמסר בתגובה: "מחלקת פרויקטים חינוכיים של האוניברסיטה מתמודדת מול גופים אחרים במכרזים של משרדי הממשלה השונים. האוניברסיטה מפעילה כיום כמה פרויקטים שבהם היא מספקת שירותי מחקר, הדרכה, הטמעה והכשרת צוותים".

באוצר, בראשות השר משה כחלון, הבהירו, בתגובה לכמה דוגמאות שהביא "כלכליסט" לפטורים בין המדינה לאוניברסיטת אריאל, שמדובר לרוב במימוש אופציות קיימות. כלומר, הארכות של מכרזים. הארכות אלה כלל לא עוברות דרך ועדת הפטור במשרד החשבת הכללית.