משק האנרגיה: מאגרים חדשים בדרך, אבל רוב הגז יגיע לחו"ל

ארבע שנים וחצי אחרי שמדינת ישראל סגרה את הים לחיפושי גז או נפט, שר האנרגיה יובל שטייניץ הודיע אתמול רשמית על יציאה למכרז בינלאומי שקורא לחברות זרות לחזור ולחפש מאגרי גז חדשים בישראל. משרד האנרגיה נשען על מחקרים של חברות בריטיות ואמריקאיות שמצביעים על פוטנציאל חדש לגילוי מאגרים, כזה שיכול להגדיל את רזרבות הגז שיש כיום בידי ישראל ואף להגיע לרמה של יכולת יצוא אזורי לאורך שנים. החזון של שטייניץ אומר שאם ימומש חלק מהפוטנציאל שלכאורה קיים, ישראל תהפוך ליצואנית גז אזורית לים התיכון.

אז כמה גז מעריכים שיש כאן? לפי משרד האנרגיה, מדובר בעוד ארבעה מאגרים בגודל של לווייתן (שבו יש 500 מיליארד מ"ק גז), כלומר בעוד יותר מ־2,000 מיליארד מ"ק שיכולים להימכר ללקוחות זרים. עוד מצביע המשרד על פוטנציאל למציאת 6.6 מיליארד חביות נפט. לשם השוואה, צריכת הגז של ישראל (נתוני 2016) תגיע השנה לשיא חדש של 10 מיליארד מ"ק , כאשר סך יבוא הנפט (שמשמש לזיקוק בנזין, סולר ודלק סילוני) מגיע רק לכ־100 מיליון חביות נפט בשנה.

לפתיחת המכרז יש חשיבות גדולה בעידוד התחרות בשוק, לצד ביקורת שנשמעת על העיכוב בנקיטת צעד זה, ועל כך שצפוי שינוי בתמהיל היצוא המותר עוד לפני שיצוא הגז החל בפועל. כמו כן, תכנון צרכיו של המשק הישראלי נעשה ללא תוכנית־אב קיימת לפיתוח משק האנרגיה, נושא שזכה לביקורת גם בדו"ח מבקר המדינה האחרון.

בלעדי לכלכליסט התעשיינים יצאו במכרז משותף לרכישת גז המהלך יוצא לדרכו כשנתיים לאחר שהממונה על הגבלים הקודם דיוויד גילה אישר להתאחדות לרכוש גז במרוכז, אבל הגביל זאת למציאות בה ההתאחדות היא הגורם הרוכש ליאור גוטמן לכתבה המלאה 

העיכוב העלה את המחירים

בשלב הראשון תשווק ישראל 24 בלוקים (שטחי חיפוש) בהליך תחרותי בינלאומי, כזה שקורא לחברות אנרגיה להשתתף במכרז ולקחת חלק בחיפושי גז טבעי ונפט. גודל כל שטח חיפושים הוא כ־400 קמ"ר, וחלקם סמוכים לתגליות הגז הגדולות אשר נמצאו בעבר. עיון בפרמטרים שהמדינה מחפשת מעלה שנעשה ניסיון — שיצטרך לעמוד במבחן המציאות - לתקן משגי עבר שכלאו את השוק שנים רבות במציאות של חוסר תחרות ותמחור גבוה מדי, כזה שמשפיע יום יום על כיסו של כל אזרח. כך, למשל, כשחברת החשמל רכשה את הגז שלה בחוזה מקיץ 2012, לא היה לה מול מי להתמקח, ובהיעדר רגולציה ממשלתית או של רשויות שונות (למשל, רשות ההגבלים העסקיים ורשות החשמל), היא משלמת עד היום מחיר גבוה שמתייקר אוטומטית כל שנה. התוצאה: מאחר שהגז מרכיב 62% מתמחור התעריף, היעדר תחרות וחתימה על חוזה בעייתי מנעה מאזרחי ישראל הפחתה במחיר החשמל וביוקר המחיה.

השר שטייניץ אמר שכבר בשנה הבאה מקווים לראות פה כמה אסדות או תוכניות לפיתוח מאגרים חדשים, כך שישראל תוכל להפוך למעצמה אזורית בתחום הגז הטבעי עם אפשרויות יצוא חדשות. "אישור מתווה הגז הממשלתי הוביל לפתיחת הים לחיפושים, כיוון שרק הבטחה של מסגרת רגולטורית יציבה תמשוך לפה חברות זרות", אמר. מנכ"ל משרדו שאול מרידור הוסיף שלפי הכללים החדשים, לא תוכל קבוצה לקבל יותר משמונה רישיונות חדשים, מתוך ה־24 שישווקו, כדי ליצור תחרות במשק, כאשר ועדת הריכוזיות (ועדה בין־משרדית שנועדה למנוע היווצרות של מונופולים חדשים בסקטורים שונים במשק ובמקביל פירוק המונופולים הקיימים) נמצאת מולם בשיתוף פעולה הדוק כדי לפסול או לאשר קבוצות שיבקשו לחפש גז מול חופי ישראל.

המטרה: תחרות למונופול

אחת המסקנות של כל המהלך הזה עצובה במיוחד: אפשר לראות בחיוב את המהלך של המדינה לחפש עוד מאגרי אנרגיה, אולם שבע שנים לאחר גילוי מאגר תמר, ושש שנים לאחר גילוי מאגר לווייתן, אזרחי ישראל נתקעו עם מונופול שבמקרה הטוב נחכה כולם עד סוף העשור כדי לגלות האם הוא נשאר לבד במערכה.

אז מה משרד האנרגיה רוצה לייצר פה? נכון להיום, שוק הגז נשלט על ידי מונופול תמר שהוא ספק הגז היחיד שיש בישראל. החברות שמחזיקות בתמר — ישראמקו, דלק ונובל אנרג'י — נפסלו על ידי המשרד מהתמודדות על המכרזים החדשים, כאשר התקווה היא שבתוך שלוש שנים יצוצו פה עוד 2–4 חברות חדשות שיוכלו למכור גז במקביל לתמר ולווייתן.

שר האנרגיה יובל שטייניץ. חולם שישראל תהפוך ליצואנית גז אזורית צילום: נמרוד גליקמן

משרד האנרגיה מעוניין למשוך חברות בינלאומיות חדשות שיצטרפו לנובל אנרג'י, אדיסון ואנרג'יאן שכבר פועלות בישראל, כאשר הפרמטרים שייבחנו במסגרת המכרזים הם מהירות החיפושים, מהירות הגשת ויישום תוכניות הפיתוח, הבטחת מכסות הגז שמיועדות למשק ועבודה עם חברות קידוחי גז מהשורה הראשונה בעולם.

עיון בטבלת הניקוד לקביעת הזוכים במכרז, שגיבש משרד האנרגיה, מעלה שמרב הניקוד (90 נקודות) יינתן להגשת תוכנית עבודה מחייבת בתוך שלוש שנים. מתוכן יוענקו 62.5 נקודות לביצוע קידוח בפועל בתוך שלוש שנים, 7.5 נקודות לביצוע סקר ססמי ראשוני ו־20 נקודות לביצוע סקר ססמי מקיף. המתמודדים אף יקבלו ציון על נאותות סביבתית ועל מענק חתימה (בהיקף מינימלי של 100 אלף דולר) שהזוכה ייתן למדינה תמורת קבלת הרישיון. החברות שיוכלו להגיש הצעה עקרונית יחויבו בהצבת ערבות בסיסית (שתנוע בין 2.5 ל־10 מיליון דולר, תלוי בגודל הרישיון), ובעלות על נכסים בהיקף מינימלי של 400 מיליון דולר. פרמטרים אלו נועדו למנוע מחברות קטנות מדי או חסרות משאבים מלהתמודד.

התנאים החדשים אף מחייבים את קבלני הקידוח להחזיק ב־25% בכל רישיון, זאת לעומת 5% בלבד כיום במטרה ליצור מולם זיקה למאגר ומחויבות למשק.

משרד האנרגיה הודיע רשמית שאם יתגלו מאגרים חדשים — של גז או נפט — המדינה תבחן את תמהיל היצוא שלה למדינות זרות. הסיבה למגבלת היצוא טמונה בכך שחשיבות הגז למשק הישראלי היא אדירה: הגז הוא נקי וזול לשימוש וככל שהמשק ישתמש בו יותר, אזי זיהום האוויר יפחת ומחיר המוצרים השונים יירד משום שעלויות הייצור של המשק יקטנו. ועל כן יש צורך לוודא שמשאבי הטבע של המדינה מופנים גם לצרכים פנימיים. בהתאם, ועדת צמח הבין־משרדית קבעה ב־2012 ש־47% מהגז שיש בישראל חייבים להישאר בארץ. המספר נקבע לאחר בחינת תרחישים שונים של ביקושים בתחומי האנרגיה, התעשייה והתחבורה, כאשר כבר היום ידוע שהתרחישים התגלו כלא רלבנטיים או כרחוקים מהתחזיות. עם אישור מסקנות הוועדה ביוני 2013, המדינה שינתה את התמהיל וקבעה ש־60% מהגז יישארו בישראל והשאר מותר ביצוא.

למרבה המזל, הממשלה קבעה אז "נקודת ביקורת" אחת לחמש שנים, שבמסגרתה היא תבחן את צורכי המשק ביחס להיצע, ונקודת הביקורת הבאה תהיה בקיץ 2018. משרד האנרגיה הודה היום שאם יתגלו מאגרים, בהכרח ישתנה תמהיל היצוא, וככל שהמאגר יהיה גדול יותר, מרבית הגז שיתגלה תהיה מופנית ליצוא.

תוצאה נוספת הנגזרת מהמהלך היא שהמדינה כבר משנה בשטח את תמהיל היצוא של הגז, וזאת בטרם החל יצוא הגז בפועל. דו"ח מבקר המדינה שפורסם החודש מצא ש"חלפו יותר מארבע שנים מאז החל משרד האנרגיה לגבש תוכנית־אב לפיתוח משק האנרגיה, ועדיין לא אושרה התוכנית. ללא תוכנית־אב נפגעת אפשרות פיתוחו של משק האנרגיה". רשות הגז עצמה "לא הציבה לעצמה יעד של פיתוח תוכנית־אב לרשת החלוקה או להנגשת הגז הטבעי למגוון רחב ככל האפשר של אוכלוסיות יעד במדינה. עד סוף 2015, סמוך למועד סיום הביקורת, הרשות לא ראתה ברשת החלוקה של הגז הטבעי תשתית חיונית או מיזם לאומי".

המדינה מעדיפה לחכות

התוצאה היא שמשרד האנרגיה מעדיף להמתין ולראות כמה גז ימצאו פה ורק אז להחליט מה לעשות איתו מאשר לקבע תוכנית־אב המגדירה צרכים וביקושים שאליהם יופנה הגז שיימצא. במשרד אומרים שמשמעות סגירת תחנות כוח פחמיות (כפי שהכריז שטייניץ) היא הסבת שוק הרכב למבוסס גז, מה שייצר ביקושים מקומיים, אולם לא בטוח שאלו יספיקו אם יתגלה מאגר ממש גדול. אם לא די בזה, בסוף העשור, אם וכאשר יתגלו מאגרים חדשים, לווייתן הענק כבר יהיה פעיל והוא עלול למוטט את הסיכוי לתחרות חדשה על ידי ניצול יתרון הגודל. הפתרון לבעיה יכול להיות העדפה מתקנת למאגרים חדשים בכל המכרזים שיבואו בעתיד, אבל המדינה עוד לא הגיעה לשם.

ביקורת נוספת נוגעת לעובדה שבניגוד למתווה הגז הממשלתי, שבו נקבע כי על נובל אנרג'י "להחזיר" למשק הישראלי על ידי השקעה של מאות מיליוני דולרים בתעשייה, רכש וכוח אדם - הרי שבתוכנית החדשה לא נקבעה כל הבטחה לרכש גומלין מצד חברות זרות שיזכו ברישיון.