סעיף היציבות לחברות ההייטק: הפקידים רוצים לרסן את הפוליטיקאים

אבל, בשיטה הזאת יש פתח מסוכן ללחצים. כדי לקבל את הטבות המס, החברות יידרשו להגיע להסכם פרטני מול מנכ"ל משרד האוצר, מנכ"ל משרד הכלכלה ומנהל רשות המסים לגבי תוכנית עסקית לאותה תקופה. במסגרת זאת, הצדדים יקבעו תוכנית המתאימה למטרות הממשלה, וכך, למשל, החברות יחוייבו להקים מרכזים בפריפריה או להעסיק שיעור מסויים של ערבים או חרדים. וכך, כשנותנים לשלושה מנהלים לקבוע את שיעורי המס הנמוכים ביותר הניתנים בישראל, עולה חשש מלחצים פוליטיים. אלו יכולים להגיע משר האוצר, שר הכלכלה, או כל גורם בכיר אחר בממשלה שבהם הם תלויים כדי לקדם רפורמות.

גוגל ישראל צילום: הראל עילם

הפתרון הקלישאתי לסודיות המס

השלושה נדרשים כאמור לסכם עם החברות היכן ירחיבו את הפעילות ובאמצעות מי. וכך, למשל, שר הבריאות יעקב ליצמן יוכל לדרוש לקדם את התעסוקה בקרב האוכלוסייה החרדית בעיר ערד שקרובה לליבו. לא מדובר במהלך שערורייתי, אך למהלך שכזה צריך להיות צידוק מקצועי שייקבע מדוע ערד עדיפה על עיר אחרת במקרה

כזה. זאת על רקע השנתיים האחרונות, בהן פקידי הממשלה נתונים ללחץ פוליטי ומקדמים מהלכים הנכפים עליהם מהדרג הפוליטי, גם ללא צידוק מקצועי.

מעבר לכך - את פרטי ההסכם בין החברות לממשלה הציבור לא יוכל לדעת, וזאת בשל הסודיות העסקית המונעת מהממשלה לשתף את הציבור בפרטי הסיכום. הפתרון לכך הוא פשוט וכבר כמעט קלישאתי - שקיפות. כך נוכל לדעת שהמהלכים המסוכמים עם החברות הם באמת ראויים, נבקש עבורם את הנימוק המקצועי ונוכל לדעת שהחברות באמת עומדות בהבטחות שלהן. למעשה גם הסודיות המחוקק צריך לשים על הנושא הזה את הדעת כשהוא נותן את הכוח הזה בידי שלושת המנהלים.

הפקידים לא סומכים על הפוליטיקאים

נקודה נוספת שכדאי לשים אליה לב היא חוסר האמון שמפתחים פקידי הממשלה כלפי הפוליטיקאים. כאשר מסתכלים על התמונה בכללותה, יש כאן מעין אמירה ונסיון לכבול את הפוליטיקאים ולעצור אותם מפעילות הפופוליסטית שלהם עצמם מבלי לכבול אותם.

אולי המהלך הזה יעבוד ויבטיח מעט יציבות למשטר המס בישראל, ואולי, רק אולי, היה עדיף שהיינו תופסים את חברי הממשלה שלנו כשקולים ואחראים, ולא ככאלו שצריך לפקח עליהם ולדאוג שלא יעשו שטויות שאולי יביאו להם מנדט או שניים, אך יפגעו בציבור בטווח הארוך.