כנס הקרן לידידות
"המדינה הסירה את ידיה מעמותות שמחליפות את שירותי הרווחה ומתקשות לשרוד"
עורכת כלכליסט גלית חמי: "העוני היום הוא האויב הגדול ביותר לא רק לילדים שנולדו לתוכו, אלא גם לבני מעמד הביניים – כל עוד המדינה לא תשנה את המדיניות שלה"
"לפני שבועיים פגשתי באקראי מנהלת באחת העמותות שעוסקת בילדים ונוער בסיכון, שסיפרה לי שהעמותה עומדת בקשיים כספיים ומתקשה לעמוד בהחזרי תשלומים למשפחות" אמרה היום (ד') עורכת כלכליסט גלית חמי בכנס הקרן לידידות לצמצום העוני והפערים החברתיים בישראל. "הבשורות לא היו בגדר הפתעה עבורי", הוסיפה, "אני עוקבת מרחוק אחרי פעילותה של העמותה ואחרי עמותות מסוג זה אותן החליטה המדינה להפריט ולהוציא אותן למגזר השלישי".
חמי עוד אמרה כי "המדינה אמנם מתקצבת את פעילותן, אבל הן כמעט לבד, תלויות במידה רבה ביכולת שלהן לגייס כספים. כאשר חלק לא קטן מהמשאבים שיש להן מוקצה לצורך המטרה שלשמה הוקמו – איתור תורמים".
"המודל הזה קרוב לוודאי אינו זר לאנשים היושבים כאן באולם והמודל הזה אולי מסמל יותר מכל דבר אחר את היחס של מדינת ישראל לאוכלוסיות המוחלשות היושבות בתוכה. תהליך הפרטת שירותי הרווחה במדינת ישראל היה חלק מטרנד ההפרטה המואץ שהחל בסוף שנות ה-80 – אלא שבניגוד לנכסים בעלי שווי כלכלי משמעותי או פעילויות שאין למדינה בהן ערך מוסף – בכל הנוגע לשירותי רווחה – לא התקיים באמת דיון ציבורי משמעותי באשר להפרטתם והמשמעויות הכרוכות בכך", חמי הוסיפה.
"רק לשם השוואה", אמרה חמי, "דיון רחב ומוצלח יותר התקיים בנוגע להפרטת בתי הסוהר, שלבסוף נותרו בידי הממשלה. בתחומים אחרים כמו ביטחון משטרה או אפילו חינוך חובה, איש אינו מעלה על סדר היום להוציא אותם לתפעול ארגונים חוץ ממשלתיים".
"במבחן התוצאה, הפרטת שירותי הרווחה נחלה הצלחה לכאורה, הממשלה הסירה מעליה את הטיפול במשפחות אומנה, שירותי סיעוד לזקנים עברו גם הם לארגונים לא ממשלתיים וכך גם מעונות לבעלי פיגור שכלי ולנכים. נתח עיקרי של תקציבי הממשלה לשירותי הרווחה מוקצה היום לאותם ארגונים לא ממשלתיים. מנגד, אותם עמותות וארגונים שלקחו על עצמם את הטיפול בשירותי הרווחה של המדינה, מתקשים לשרוד בהיעדר תקציבים מספקים ובתחומים נוספים רבים המדינה הסירה מעליהם לגמרי את ידיה", הסבירה חמי.
 | |||
| עניים בעמותת סיוע לנזקקים. "עוני הוא מלכודת המאיימת להפיל לתוכה גם את מי שנמצא מסביב" | צילום: אביגיל עוזי | ||
חמי אמרה כי "הפרטה היא אולי מילה יפה כשמדברים על תאגידים המחויבים לעבוד בשוק תחרותי ובצורה יעילה, וכשמדברים על פעילויות בשווקים חדשים ודינמיים, או שהמדינה רוצה לעודד את המגזר הפרטי לפעול בתחום מסוים. עם זאת, שירותי רווחה בפרט והטיפול בעוני אינם עונים על אף אחת מההגדרות האלה. עוני אינו מגזר שצריך להגביר בו את התחרות או להתייעל בו. העוני אינו רק מצוקה כלכלית אלא מצב חברתי ונפשי ירוד, חוסר אמון בחברה ואובדן התקווה".
חמי הוסיפה כי "הסרת האחריות התקציבית והניהולית השוטפת מאוכלוסיות מוחלשות היא לא רק אמירה, היא גם בבחינת לקיחת צעד נוסף אחורה – עוני לא רק נמצא בחצר האחורית של החברה אלא גם בחצר האחורית של ממשלות ישראל בעשורים האחרונים. וכשאתה רחוק ממנו - אתה מכיר אותו פחות, ופחות יודע לענות על צרכיו".
חמי שיתפה כי "כילידת העיר באר שבע, בה התגוררתי ב-18 השנים הראשונות של חיי, זכיתי לגדול בסביבה מגוונת, להכיר תרבויות שונות, להיחשף לאוכלוסיות מחתכים סוציו-אקונומיים רבים, ובין השאר גם לראות עוני אמיתי. זכיתי להבין עד כמה עוני הוא מלכודת המאיימת להפיל לתוכה גם את מי שנמצא מסביב – בני הדור השני, השלישי והלאה".
"בארבעת העשורים האחרונים ראינו את מדינת ישראל מסירה מעל התושבים בכל פעם עוד רשת ביטחון ומשחררת אותנו האזרחים לחופשי – שחרור מביטחון תעסוקתי, שחרור מקרנות פנסיה בטוחות וצמצום הולך ומתמשך בחלק ההוצאה הממשלתית על שירותים חברתיים. בשם כל אותן סיסמאות של התייעלות ושוק חופשי – אנו עדים למגמה הולכת וגוברת של עלייה בהוצאה הפרטית של האזרחים במדינת ישראל על חינוך, בריאות ורווחה".
חמי הזהירה כי "עליית מחירי הדיור המטאורית בשמונה השנים האחרונות הפכה גם היא שכבה רחבה של אוכלוסייה שלא הייתה בבעלותם דירה לפני שנת 2008 לעניים הרבה יותר ממה שהיו בתחילת העשור הקודם. נוסיף לכך את העובדה שהפנסיה שלנו כבר לא תהיה דומה לפנסיה שההורים שלנו קיבלו והילדים שלנו, כנראה כבר לא יוכלו בכלל להרשות לעצמם לצאת לפנסיה, הרי שהעוני אורב למיליוני אזרחים נוספים".
"העוני היום הוא האויב הגדול ביותר לא רק לילדים שנולדו לתוכו, אלא גם לבני מעמעד הביניים – כל עוד המדינה לא תשנה את המדיניות שלה. שרי האוצר וראשי הממשלות בשנים האחרונות מעדפיים להיצמד למספרים הנוחים של שיעורי תעסוקה גבוהים ולתוכניות לשילוב ערבים וחרדים במעגל העבודה, אבל נוטים לבטל את העובדה שתעסוקה אינה פתרון לעוני, שפריון הולך ויורד הוא בבחינת מדרון חלקלק. הוא מאיים על חלק לא מבוטל מהאוכלוסייה שקמה כל בוקר לעבודה אבל לא יכולה להרשות לעצמה בסוף היום לחיות בכבוד".
"ממשלת ישראל צריכה להפסיק להתבשם בסיסמאות שיש לנו כלכלה איתנה וחזקה ששרדה את המשברים ההפיננסיים בעולם, ולהתחיל לטפל בחצר האחורית שלה", חמי סיכמה, "עד שזה יקרה, אם בכלל, הייתי רוצה לאחל לנו עוד הרבה קרנות לידידות כמו זו של הרב אקשטיין שלא רק תומכות בעשרות עמותות במדינת ישראל, אלא גם תורמת להגברת השיח והמודעות של הנושא בחברה הישראלית".
