ניתוח כלכליסט
נקודת התורפה ברשויות: ועדות התכנון המקומיות
כשראש העיר הוא יו"ר הוועדה המקומית, כל פרויקט זכאי ל"פרה רולינג" ולהרבה ערים אין תוכנית מתאר סדורה, כל מי שרוצה לחרוג מהכללים יכול לעשות זאת בקלות. כדי לנקות את השלטון המקומי צריך לבחור אנשים ישרים, אבל גם לסגור את הפרצות במנגנון
אהוד אולמרט בירושלים, שלומי לחיאני בבת ים, מרים פיירברג בנתניה, צבי בר ברמת גן, יהודה בן חמו בכפר סבא ועוד ועוד - מצעד ראשי הערים שנתפסו בקבלת שוחד סביב ענייני נדל"ן חושף את אחת החוליות החלשות של המערכת המוניציפלית, שבמקרים רבים גם כך מתפקדת ברמה בינונית ומטה. כפי שעורכי דין יודעים לזהות פרצות משפטיות, כך יודעים יזמים לזהות פרצות בנושאי תכנון ובנייה בערים שבהן הם פועלים, ובמקרים רבים הם מנצלים את הפתחים בתהליכים הארוכים והמורכבים הללו כדי לנסות ולקדם את ענייניהם בעיר.
- פרשת השחיתות בנתניה: בכירים בארבע חברות ציבוריות נחקרו במשטרה
- בין העצורים בכפר סבא: ראש העירייה, החשוד בקבלת שוחד
- צבי בר, ראש עיריית רמת גן לשעבר, נכנס לכלא
מתחילים ב־49 דירות, מסיימים עם 156
לחייו ולעסקיו של ראש העיר לפני שנבחר לתפקיד יש חשיבות מכרעת. מערכות בחירות ברשויות המקומיות לא ממומנות על ידי המדינה, כך שראשי ערים חסרי אמצעים נזקקים לעזרה מחברים שמתקבלת בדרכים שונות, שאינן בהכרח בכסף. חלק מהחברים האלה יגיעו בהמשך לפדות את ההבטחה שניתנה להם, וחלקם ימציאו לבדם בקשות שיאפשרו לראש העיר לשלם את החוב.
"בבנייה הכסף הגדול נמצא בעיר שבה אין תוכנית מתאר ברורה או תוכנית בנייה לגובה. אתה מתחיל לאשר תוכניות נקודתיות, ושם אתה יכול לאשר מה שאתה רוצה. למשל מגדל התמרים, שגם בגינו הורשע צבי בר, התחיל ב־49 דירות והסתיים ב־156 דירות", מספר עו"ד רועי ברזילי המכהן היום כחבר מועצת עיר, חבר הנהלת עיר וחבר ועדת המשנה לתכנון ובנייה. "תמ"א 38 זו תוכנית קטנה יחסית, לפעמים של תוספת של 4-5 דירות בלבד, אבל כל דירה נוספת משמעותה מיליונים נוספים לקופת היזם, וזו תוכנית שנתונה לשיקול דעת מוחלט של הוועדה המקומית - אז ברור שיזמים יילחמו עליה", הוא מוסיף.
"מהשלטון המקומי מצפים להיות ביצועי ולעבוד מהר, בעוד שהשלטון המרכזי הוא מוכוון תהליך", מסביר ראש המכון לשלטון מקומי באוניברסיטת תל אביב אופיר פז פינס. "בתחום הדיור למשל אומרים להוציא כמה שיותר היתרי בנייה ולבנות כמה שיותר. כשהוועדה המקומית נדרשת לאשר בניין בן 8 או 12 קומות, המערכת דוחפת לבחור ב־12 קומות".
מספיק שראש העיר אומר למהנדס שזה חשוב לעיר
כך למשל, במודל של ועדות התכנון המופיע באתר מינהל התכנון קיים הביטוי פרה רולינג. מדובר בשלב בלתי מחייב אך מקובל בענף, של פגישה מקדימה עם גורמים בעירייה לפני מסירת התוכניות. ישיבה מקדימה כזאת יכולה להתבצע גם עם ראש העיר, ושם יכולים לקרות דברים שאיש לא יודע עליהם, כולל הצוות המקצועי. בנקודה זו תלוי מה היחסים בין ראש העיר לבין גורמים מקצועיים כמו מהנדס העיר והיועץ המשפטי - שהוא בדרך כלל אחראי על קבלתם לעבודה.
גורם בכיר שעדיין פעיל במערכת התכנונית של רשות גדולה אמר ל"כלכליסט", כי "יש מה שנקרא דומיננטיות של ראש העיר. יש לו סמכות מעצם הדיבור שלו, הוא לא צריך להגיד 'אני פוקד עליך להעביר את התוכנית'. מספיק שהוא מספר למהנדס כמה התוכנית חשובה לעיר, המהנדס מתרשם ורוצה לרצות אותו, או לא רוצה לאכזב אותו. מספיק שראש עיר ייכנס למחלקת התכנון בעירייה וישאל אם התוכנית של יזם כזה או אחר כבר טופלה, לא צריך להוסיף כלום, לכולם ברור שהוא חפץ ביקרה".
כשאין מדיניות ברורה, מי שלוחץ יותר - מקבל יותר
בהמשך שלבי התכנון מגיעות התוכניות לוועדה המקומית לתכנון ובנייה, שחבריה אינם בעלי מקצוע אלא אנשים פוליטיים. ראשית, בראש הוועדות הללו עומדים במקרים רבים ראשי הערים עצמם, וגם אם לא - הרי שלפחות חברי הקואליציה מושפעים עמוקות מדעתו, אם זה החליט להשמיע אותה. חברי הוועדה עובדים בהתנדבות, אין להם הזמן והמשאבים להתעכב על חשיפת שחיתויות.
מה שכן, ניתן לראות הבדלים משמעותיים בין ערים שיש להן תוכניות מתאר לבין כאלה שאין להן, שכן בערים ללא מדיניות תכנון ברורה לעתים נוצר מצב שמי שלוחץ יותר מקבל יותר. ויזמים רבים לוחצים, כי משתלם להם ללחוץ.
בשורה התחתונה, כשהמערכת מסורבלת, מסובכת ואטית, נפתחים פתחים שמאפשרים ללחצים כבדים להשתחל אל לב התהליך. ראשי הערים מעצם תפקידם נמצאים ברבים מהצמתים הללו, ולכן חשופים ללחצים.
היזמים, מצדם, נחושים לקדם את ענייניהם בכל דרך אפשרית, וחלקם מוכנים אף לעבור על החוק בשביל האפשרות להשיג ודאות ואולי להגדיל את הרווח הפוטנציאלי.