משבר המינוי של אלרון לביהמ"ש לעליון: אין פתרון

איך מחוללת מועמדותו לבית המשפט העליון של יוסף אלרון, נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, את אחד המשברים הגדולים ביותר שידעה הוועדה לבחירת שופטים? עתה היא מתחרה רק במשבר סביב מינויה של הפרופ' רות גביזון ששיתק את המינויים לשנתיים. לא סביר שתסריט זה יחזור, כי האינטרס היום, בעיקר של הפוליטיקאים, למנות שופט הוא חזק. אבל כאז כן עתה, הצדדים הנצים נחושים ומבוצרים בעמדתם. והם עלו על עץ גבוה מאוד.

המתנגדים למינוי הם שופטי בית המשפט העליון והתומכים הם נציגי הלשכה והפוליטיקאים בוועדה ובראשם שר האוצר משה כחלון. המתנגדים בעליון משתמשים בביטוי השגור לפיו "האיש לא קורץ מהחומר המתאים לשופט בית המשפט העליון". והכוונה — אם נקבץ את מכלול ההסתייגויות שאותן שמעתי מכמה שופטים — שזהו שופט שמתמחה רק בפלילים וחסר את היכולות המקצועיות בשאר התחומים, לוקה ביחסי אנוש ומשמיץ את עמיתיו בחיפה, במיוחד המועמדים המתחרים מולו על הכיסא בעליון, רון סוקול ויעל וילנר.

יוסף אלרון

מנגד, תומכיו, מציגים שלל נימוקי בעד: לדבריהם אלרון הוא נשיא חרוץ שהפך את המחוזי חיפה לבית משפט יעיל ביותר, המערכת עצמה שיבצה אותו לתפקידים חשובים והכי חשוב — תומכיו טוענים שמכיוון שאין תלונות על פסקי הדין שלו וחריצותו, ההתנגדות אליו נובעת בעיקר מהתנשאות, שלא לומר גזענות.

אחת הטענות נגד אלרון היא על שפנה אל עו"ד עמית איסמן — לשעבר פרקליט מחוז חיפה (פלילי) והיום המשנה לפרקליט המדינה — וביקש ממנו שיכתוב לוועדה לבחירת שופטים מכתב בשבחו. מבדיקת "כלכליסט" עולה שלפני כמה חודשים פנתה שרת המשפטים איילת שקד לאלרון ושאלה אותו על הלך הרוח השלילי כלפיו "דברי עם איסמן" הציע לה אלרון. וכך כנראה נולד המכתב. לא רק איסמן כתב, גם הד"ר חן קוגל, מנהל המכון לרפואה משפטית; ובין התומכים אפשר למנות גם את בכירי המשפטנים בחיפה כמו איתן לדרר, פרקליט מחוז חיפה (אזרחי), תמי אולמן, ראש ועד מחוז חיפה של הלשכה ורחל בן ארי, לשעבר ראש ועד המחוז וחברה בוועדה לבחירת שופטים.

העימות בין תומכי ומתנגדי אלרון משתלב במאבק האליטות המסורתי, שבו נתונה בדרך כלל התמיכה של שופטי העליון לבשר מבשרם, ואנשים כאלרון נתפסים על ידם כאאוטסיידרים. תמיכת כחלון באלרון מחזקת את העמדה הנגדית, שעל פיה הנשיא אלרון הוא ממוצא מזרחי, שגדל במעברה, ממעמד הפועלים שעשה את דרכו לצמרת בזיעת אפיו ובעשר אצבעות.

טענה נוספת נגדו היא שרכש את תמיכת הלשכה מכיוון שכיו"ר ועדת בחינות הלשכה הקשיח את מתכונתה — מה שהגדיל את מספר הנכשלים והגשים את חזונו של ראש הלשכה, אפי נווה, לדלל את המצטרפים לשורות המקצוע. מכאן, על פי הטענה אלרון אינו עצמאי והוא נוטה לשרת את מיטיביו.

השוללים סברה זו טוענים שהסיבה למספר הנכשלים הגבוה היא שהפסקנו לתת שאלות מוכרות וגם הוספנו חידושי חקיקה. בינתיים הקרב על מועמדות אלרון לעליון מתחמם ומתקרב לממדי מלחמת עולם או לפחות מלחמת תרבות: אם אלרון בחוץ — לא יהיו מינויים, מתעקשים תומכיו. אם אלרון בפנים — לא יהיו מינויים, מתעקשים מתנגדיו. או שהראש יישבר או שהקיר יישבר.