נתניהו יעשה אקזיט מתביעת סרנה? מובילאיי זה לא

למרות שהדיון בתביעת הדיבה התקיים למחרת הפורים הוא היה שמח ומבדח. כולם, התובעים והנתבע, ראש ממשלת ישראל ורעייתו בנימין ושרה נתניהו ועיתונאי ידיעות אחרונות יגאל סרנה, נראו מרוצים. שניהם ייצאו מכאן עם ניצחון ביד.

נתניהו ינצח בתביעת הדיבה. לסרנה אין אפילו התחלה של קצה להוכיח שנתניהו גורש על ידי רעייתו ממכונית האבטחה שבה נסעו. לסרנה היה חשוב לגרור את הוד מעלתם לבית משפט השלום בתל אביב לחקירה נגדית של פרקליטו אביגדור פלדמן, להראות את הקטנוניות שברדיפת פוסט בפייס.

העיתונאי יגאל סרנה בבית המשפט צילום: מוטי קמחי

סרנה הסכים שהיו אי דיוקים בסיפורו. "אני לא בטוח אם זה היה בנסיעה מירושלים, או לירושלים, אני לא בטוח שאשתו דחפה אותו מהאוטו או שהוא נפלט לבד", פירט סרנה, אבל הבעיה שלו אינה אי הדיוקים אלא אי היכולת להוכיח את הסיפור. "מישהו סיפר למישהו ושני המישהואים לא יבואו לכאן להעיד", סיכם פרקליטו של רה"מ, יוסי כהן את הבעיה של סרנה.

האסטרטגיה של פרקליטי סרנה פלדמן וליאור אפשטיין, הייתה מורכבת והניבה משחקי חתול ועכבר עם השופט עזריה אלקלעי, שהגביל את גזרת המשפט לאירועי כביש 1 בלבד ולא לעלילות משפחות נתניהו. למה תבעת רק על הסיפור הזה? שאלו שוב ושוב.

"כי נאמר כאן שקר שאומר שאנחנו פוגעים בסדרי הביטחון", השיב נתניהו,. כי נאמר שרעייתי שולטת במערך הביטחון ולוקחת לידיה את אגף האבטחה. וזה מעיד גם על המדינה. אבסורד כפול. לא רק אישי, אלא גם מייצר הזייה לגבי סדרי ממשל ואבטחה. וזה כמובן גם שקר, דבר שלא היה ולא נברא".

פלדמן: "ראית גם פרסומים שרעייתך שולטת לא רק באבטחה אלא גם במינויים". השופט התערב ואסר את השאלה: "זה לא חלק מהמשפט הזה". עו"ד ליאור אפשטיין התעניין בשגרת המריבות בין בני הזוג. "אנחנו לא בית משפט למשפחה", אסר השופט גם את השאלה הזו.

אבל התהייה לגיטימית. אמנון אברמוביץ פירסם בפריים טיים של ערוץ 2 את סיפור התכשיטים, כיצד תיזזה שרה את המילצ'נים כדי להשלים סט יוקרתי מהחנות של הילטון. והיו אינספור סיפורים אחרים, והנה הנתניהו'ז תובעים על סיפור בפייסבוק. מרושע ושקרי ככל שיהיה, אבל כולה פייסבוק. המשמעות שמבקשים עורכי הדין להעביר היא זו: אם לא תבעתם, סימן שהסיפורים האלה נכונים, ואם הם נכונים אז השם הטוב שלכם לא שווה הרבה. וכדי לחדד נקודה זו, הם יצרפו את פסק הדין של דיתה פרוז'ינין מבית הדין האזורי לעבודה שעוסק בשרה ויחסה לעובדי בית ראש הממשלה.

בלשון הרע שני שלבים: האחריות והפיצויים. החלק הראשון יהיה קל. סרנה אחראי להוצאת לשון הרע. הסיפור העובדתי אינו נכון ואין גם הגנות. סרנה פירסם סיפור שברור שאף עורך בעיתון לא היה מעז לפרסם. לכל היותר, יכול סרנה לספר, אבל את ההזדמנות הזו כבר החמיץ, שמדובר במשל, בספרות, ולא בסיפור אמיתי.

החלק השני הוא הפיצוי. וכאן יהיו נסיבות מקלות. מדובר בפייסבוק, מדובר במדיה שאין ליצור בה הרתעת יתר, מדובר באנשי ציבור, מדובר בראש ממשלה שיש לו גישה לתקשורת שיכולה לכסח את סרנה ואת אמינותו. ולעניין הפיצוי, כבר אמרנו, השם הטוב של התובעים הוא לא משהו ששווה אקזיט. מובילאי זה לא.

נכון שדיני לשון הרע בפייסבוק אינם שונים, ועדיין לעניין הפיצוי על הסיפור של אברמוביץ והתכשיטים היה אפשר לתבוע ולקבל הרבה יותר. כמובן, אילו היו תובעים ומוכיחים שהוא שקרי.

וכשמדברים על הנחת ששאב סרנה מחקירת נתניהו, ניתן לזקוף אותה, בין היתר, לדיאלוג הבא:

פלדמן: אתה מקפיד על האמת בפייסבוק?

נתניהו: אני משתדל

פלדמן: מיהרת לכנות את אותו נהג בדואי כרוצח.

ההבדל הוא שנתניהו יכול היה להצביע על המישהואים שסיפרו לו את השקר הזה, השר לביטחון פנים והמפכ"ל. סרנה סירב להצביע על מקורותיו. כדי להגן עליהם, לטענתו. כדי שלא ייאלצו לשקר על הדוכן. ועכשיו הוא יצטרך לשלם על זה.