שרירים של תקווה: אסיר משוחרר כובש את ניו יורק עם מכון כושר באווירה של צינוק

בגיל 22 עמדתי בראש אחת מרשתות הסמים הכי גדולות בניו יורק", מספר קוס מרטה בגאווה ל"מוסף כלכליסט". "הרווחתי מיליוני דולרים בשנה, והחבאתי אותם בקופסאות נעליים בדירות מסתור. כל קופסה יכלה להכיל 30 אלף דולר". את מה שלא דחס לקופסאות, הוא בזבז בלי חשבון. "היה לי אוסף של 12 שעוני רולקס בשווי רבע מיליון דולר, קניתי דירה בניו יורק, מעילי פרווה באלפי דולרים, תכשיטים במאה אלף דולר, טסתי לכל העולם, החזקתי ארבעה רכבים, שכל אחד עלה יותר מ־80 אלף דולר. יכולתי לעשות כל מה שאני רוצה בלי לדפוק חשבון". החגיגה המטורפת נפסקה כשהסוכנים הפדרלים הצליחו לשים עליו יד, שלחו אותו לשבע שנות מאסר ואילצו אותו לשנות בחדות את מסלול חייו.

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה https://www.clfb.org.il/heb/main/

להאזנה ב-iTunes | לכל הכתבות המוקלטות | RSS

כיום, בגיל 31, מרטה הוא אדם אחר לחלוטין. הוא עומד בראש רשת חדרי כושר עם שני סניפים מצליחים בניו יורק, סניף שלישי בהקמה ותוכניות להתרחבות מעבר לאוקיינוס. סוד ההצלחה שלו, שבזכותו קיבל כתבת פרופיל מחמיאה ב”ניו־יורק טיימס” והרצאת "טד" משלו, טמון בנקודת השפל האיומה בחייו: הכלא. הוא לקח את שגרת ההתעמלות שלו מימיו בתא הקטן ובחצר בית הסוהר גרין, והפך אותה לשיטת אימונים שמושכת קהל טרנדי תחת המיתוג המתבקש: ConBody, "גוף של אסיר". כמו שהאמריקאים אוהבים לומר: החיים נתנו לו לימונים, והוא עשה מהם לימונדה.

אנחנו יושבים בכניסה לחדר הכושר שלו בדרום מנהטן. בניגוד למכונים המפוארים, שמפוזרים סביבנו עם עשרות המכשירים, הסאונה וחדר הספינינג, קונבאדי הוא חדר כושר, פשוטו כמשמעו: חדר אחד מרובע, בקושי 10 מטרים רבועים, שמעוצב כמו תא כלא טיפוסי. בלי חלונות, עם כתובות גרפיטי על הקירות, שער כניסה עשוי סורגי מתכת וקיר לבנים חשופות.

השעה שש וחצי בבוקר, והמכון עדיין ריק. אבל ככל שנוקפות הדקות, יוצאים מהמעלית הצרה עשרות ניו־יורקרים בשנות העשרים לחייהם. הם מצמידים אגרופים עם מרטה ומחליפים איתו כמה מילים בחמימות. דקות אחדות לפני שבע המקום כבר מלא לגמרי.

מרטה בחדר הכושר שלו במנהטן. "אנחנו מושכים מתאמנים לקצה, כמו שלא עושים באף מכון" צילום: Emon Hassan

המשתתפים מסתדרים בשלוש שורות, צמודים אחד לאחר, ובמשך 50 דקות לא נחים לרגע: קופצים במקום, יורדים לשכיבות סמיכה, מדלגים זה מעל זה, עושים כפיפות בטן, תרגילי גמישות, יוגה ומתח. בסוף האימון הם מתנשפים בכבדות ונוטפים זיעה, אבל כאן אין היכן להחליף בגדים, שלא לדבר על מקלחת. רק כמה ארוניות מתכת ושני ספסלים צרים.

עוד לפני שהם מספיקים לצאת, מגיעים מתאמני השיעור שמתחיל בשמונה. גם הוא בתפוסה מלאה. המכון מציע רק 70 שיעורים בשבוע. 25 דולר לשיעור או מנוי חודשי ב־150 דולר, יקר בהרבה ביחס למתחרים שבסביבה. יש לו יותר מ־400 מנויים, ועוד 3,500 מנויי אונליין שמשלמים 5 דולרים בחודש כדי לקבל גישה לסרטונים באתר האינטרנט של קונבאדי.

למה שמישהו יעדיף אימון יקר בחדר קטן במקום במכון עם מכשירים מתקדמים ומלתחות בחצי מחיר?

"בגלל היחס האישי. אנחנו מושכים את התלמידים עד הקצה, כמו שהם לא ייצאו באף מכון. וגם בגלל הצד החברתי. יש לא מעט אנשים ששמעו את הסיפור שלי, באו לכאן כדי להביע תמיכה ונשארו בגלל האיכות".

אות משמים חבוי בספר תנ"ך

מרטה נכנס לכלא בגיל 23. הוא שקל אז 110 קילו. "בבדיקות הרפואיות אמרו לי שהכולסטרול שלי כל כך גבוה, שאם לא אטפל בו, אמות בתוך חמש שנים", הוא נזכר. "הילד שלי היה אז רק בן שנתיים, וידעתי שאני חייב לעשות שינוי אם אני רוצה לראות אותו מתבגר".

מרטה, לפני המעצר וכיום. "השלתי 30 קילו בתוך חצי שנה"

מרטה התחיל להתאמן בתאו. "אחרי חמש דקות הרגשתי שאני הולך להתעלף", הוא אומר. שנים של שתיית אלכוהול וצריכת סמים עשו את שלהן. אבל הוא המשיך לנסות עד שהתייצב על שגרת אימונים. "השלתי 30 קילו בתוך חצי שנה, ובכל יום גם אימנתי כ־20 אסירים אחרים", הוא אומר. כיום הוא שוקל 75 קילו.

הבעיה העיקרית שפגעה בשיקום הבריאותי של מרטה היתה התמכרותו לסמים, שאותם המשיך לצרוך בכלא באופן קבוע, ואף סחר בהם באופן כמעט חופשי.

מאיפה קיבלת אספקת סמים בכלא?

"הייתי בשני בתי סוהר שונים, ובשניהם הצלחתי להגיע לסוהר אחד תמורת כסף. ברגע שיש סוהר שעובד עבורך, הכל קל יותר. הבריחו לי סלולר לתא, והיה לי שותף שהיה יוצר קשר איתי או עם הסוהר ישירות, פוגש אותו בחוץ ומביא לו את המשלוח. למחרת הסמים היו מחכים לי מתחת לכרית בתא. עד שיום אחד השותף שלי ירה למוות במישהו ונשלח ל־15 שנות מאסר".

ואז החלטת להפסיק עם הסמים?

"לא. כמה חודשים לפני שהייתי אמור להשתחרר, אחד הסוהרים תפס אותי בחצר וערך עליי חיפוש. הוא הצמיד אותי לקיר, מישש אותי בכל הגוף, ואז דפק לי אגרוף חזק מאחורה. לא הבנתי מה הוא רוצה ממני, וברגע שסובבתי אליו את הגוף, הוא לחץ על לחצן המצוקה. באותו רגע הכלא עובר למתכונת חירום. כל השערים ננעלו אוטומטית, האזעקה הופעלה ומלא סוהרים התנפלו עליי במכות. אחרי אותה תקרית קיבלתי חודש בבידוד ועוד שנת מאסר, נוסף על מה שכבר ריציתי.

"הייתי גמור. הייתי קרוב כל כך להשתחרר, ופתאום קיבלתי עוד שנה בפנים. רציתי לכתוב למשפחה, להסביר מה קרה, להתנצל על כך שאני לא חוזר הביתה, לומר לבן שלי כמה אני אוהב אותו, אבל לא יכולתי לשלוח להם את המכתב, כי לא היה לי בול. ואז קיבלתי מכתב מאחותי הגדולה, שביקשה ממני לקרוא בתנ"ך שהביאה לי כשנכנסתי לכלא. התנ"ך אף פעם לא עניין אותי יותר מדי, אבל בבידוד הוא היה הדבר היחיד שהיה מותר לי להכניס, אז החלטתי לתת לו הזדמנות. וברגע שפתחתי את הספר, נפל ממנו בול. זה היה סימן, איתות מלמעלה. באותו רגע החלטתי שאני מפסיק עם הסמים וכל השטויות, והתחלתי לבנות תוכנית עסקית ליום שבו אשתחרר. שם החלטתי להפוך למאמן כושר. כתבתי על נייר את שיטת האימון שבניתי בכלא ואת כל התרגילים שהייתי עושה כל יום".

מובטל עם קדילק

כמו לא מעט צעירים שחורים בני גילו, מרטה נולד לתוך מציאות קשה שלא סיפקה לו יותר מדי הזדמנויות להצליח. הוריו נולדו ברפובליקה הדומיניקנית, ואמו היגרה לניו יורק בגפה כשהיתה בהיריון. היא עבדה כפועלת במפעל בגדים וגידלה את מרטה לבדה, עד שהגיע לגיל 6, ואז הצטרף אליהם אביו. אולם גם לאחר איחוד המשפחה היה האב נוכח־נפקד בחייו של מרטה. "אבי עבד במכולת משש בבוקר עד עשר בלילה. היו ימים שלמים שלא ראיתי אותו". מי שכן היו שם לצדו הם בני הדודים, שגרו באותה קומה בבניין הדירות הישן באחד האזורים המוזנחים ביותר במנהטן.

מרטה (מימין) בימיו כסוחר סמים. אסף שעוני רולקס, מעילי פרווה ומכוניות יוקרה

"ידעתי מה זה קוקאין עוד לפני שהלכתי לבית ספר יסודי", מספר מרטה. כשהיה בן 11 ניסה חשיש בפעם הראשונה. בגיל 12 כבר נכנס לעסקי הסחר עם אחד מבני הדודים. "קניתי מבן דוד שלי חשיש במאה דולר ומכרתי בשלוש מאות", הוא מספר בגאווה. שנתיים לאחר החל למכור גם הרואין וקוקאין. כשהיה בן 15 נעצר בפעם הראשונה על אחזקת סמים ונשלח למתקן שיקום מיוחד לבני נוער, שממנו הוא זוכר בעיקר את התגרות האלימות: "כל לילה היינו הולכים מכות עד שהמדריכים היו מגיעים ומרססים אותנו בגז פלפל". לתיכון הלך בעיקר כדי למכור סמים לתלמידים. כשלא היה בבית ספר עמד בפינת הרחוב, בסמוך למקום שבו קונבאדי עומד היום, ומכר סמים. עשרות לקוחות, אלף דולר ביום. "כולם ידעו איפה למצוא אותי", הוא אומר.

בשלב מסוים נהפך מרטה לסוחר גדול מספיק, והעסיק אחרים שיעשו את העבודה השחורה למענו. בגיל 22 כבר הוביל רשת של 23 סוחרים קטנים מניו ג'רזי עד קונטיקט, עם רווח שנתי נקי של שני מיליון דולר.

לא חששת שהמשטרה תחשוד בצעיר מובטל עם ארבעה רכבים, כולל קדילק ב־90 אלף דולר?

"ידעתי שהם עוקבים אחריי אז רשמתי את המכוניות על שמות של חברים שלי. גם הקמתי עם כמה שותפים חברת נדל"ן פיקטיבית, שאפשרה לנו לרשום הרבה מההוצאות שלנו על חשבון החברה".

איך נתפסת בסוף?

"אחד הסוחרים שעבד בשבילי החזיק סלולר מהצד וגנב לי לקוחות. כשזה נודע לי מאחד מהם, עליתי לו על הקו כדי להחזיר את הלקוחות אליי. מה שלא ידעתי הוא שבאותו שלב הוא היה תחת מעקב של סוכנים פדרלים שהיו 'לקוחות' שלו, וכבר התחילו לעקוב אחריי. ויום אחד הם עצרו את כל הסוחרים שלי. עשו הזמנה, שלחתי סוחר ועצרו אותו. ואז עשו עוד הזמנה, ועוד סוחר נעצר, עד שתפסו את כולם, ובסוף גם הגיעו אליי. חיכו לי ליד אחת מהדירות כ־20 סוכנים פדרלים. בתוך הדירה הם מצאו עשרות אלפי דולרים וקילו וחצי של סמים. למזלי הם לא מצאו את האקדחים שהיו מוחבאים שם".

ב־2013, אחרי יותר מארבע שנים בכלא (עונשו קוצר משבע שנים), מרטה השתחרר. אף שהלך ליותר ממאה ראיונות עבודה, הוא לא הצליח למצוא פרנסה. את הזמן הפנוי הוא ניצל לשמירה על כושר בפארק. בוקר אחד ניגש אליו אדם זר ושאל אם יוכל להצטרף אליו. כמו בימי הסמים, מרטה עשה את הדבר שנראה לו הכי טבעי ושלח אותו לכספומט לחזור עם מזומנים: "הוא שילם 200 דולר כדי להתאמן איתי כל החודש".

בפארק הוא הבין שהדרך שלו לצאת ממעגל האבטלה היא לגייס לעצמו לקוחות. הוא החל לפנות לזרים ברחוב ולהציע את מרכולתו, כפי שעשה גם בגיל 13, עם אותה החוצפה ואותה תשוקה להצליח. "לא דפקתי חשבון", הוא מספר. "הייתי הולך לפארק ומציג את עצמי לכל מיני אנשים שאני לא מכיר ומציע להם להצטרף אליי לאימון כושר על המתקנים. הייתי נעמד באמצע הרכבת התחתית, מספר לנוסעים את הסיפור שלי ומזמין אותם להצטרף אליי לאימונים.

"כך, לאט לאט התחילו עוד אנשים להתאסף סביבי. לא ידעתי כמה כסף לגבות, כל מתאמן נתן לי כמה שנראה לו. היה לי לקוח ששילם 50 דולר לחודש, ואחר שנתן 200 דולר. כשהרגשתי שהצטברו מספיק לקוחות, שכרתי חדר בסטודיו בעיר והעברתי את האימונים באופן מסודר. אלא שעם הזמן הגיעו עוד לקוחות, והסטודיו נהיה קטן מדי. הבנתי שאני צריך מקום משלי".

מתאמנים בשיעור של קונבאדי. מינוי במחיר כפול מהמתחרים

שיקום באמצעות אימונים

המדריך שיין עובר בין המתאמנים, מחלק הוראות, בעיקר גוער בהם כאילו היה מפקד טירונים, וצועק הרבה 'פאק' ו'מאדר־פאקרס'. כמו מרטה, גם הוא אסיר משוחרר. "כשהייתי בן 15 קיבלתי משככי כאבים אחרי ששברתי את הרגל", הוא מספר. "אחרי שהכדורים נגמרו, עברתי לצרוך הרואין וקוקאין, והדרך היחידה לממן אותם היתה לשדוד בנקים". הוא הספיק לשדוד שישה לפני שנעצר בגיל 18 ונאסר לחצי שנה. שלושה חודשים אחרי שהשתחרר, הוא שדד 19 בנקים ונשלח לשבע שנות מאסר נוספות. בכלא הוא פגש את מרטה.

שיין אינו האסיר המשוחרר היחיד שעובד בקונבאדי. "לפני כמה חודשים התחלתי לעבוד עם רשות בתי הסוהר של מדינת ניו יורק", מספר מרטה. "אני והמדריכים מגיעים כמה פעמים בשבוע לבית הסוהר רייקרס איילנד שבברונקס ומכשירים אסירים להיות מדריכי חדר כושר בתקווה שיבואו לעבוד אצלי אחרי השחרור.

"אני מאמין בכל לבי בלתת הזדמנות שנייה, לתת לאנשים כיוון כשהם יוצאים מהכלא, ולא להציב אותם בעמדה שבה הם עלולים להיכשל שוב".

הזמר אשר עם מדריכת קונבאדי. ההצלחה הגיעה בזכות חוצפה ולהט

לא נתקלת בבעיות עם עובדים שהיו אסירים?

"אף פעם לא. אף אחד מהם לא אכזב אותי. היה לי עובד אחד שחזר לשתות אלכוהול, אבל עצרנו את זה מהר. כל העובדים פה מגיעים מאותו רקע, כולם עוזרים זה לזה ומשגיחים אחד על האחר כמו משפחה".

המעורבות החברתית של מרטה אינה מסתכמת באסירים: "לאחרונה התחלנו לעבוד בפרויקט עירוני לשיקום תלמידים שנזרקו מבתי ספר. אנחנו נפגשים איתם, מנסים לתת להם כיוון בחיים ומעניקים להם מינוי חינם לחדר הכושר שלנו. אלה ילדים ממשפחות הרוסות, בגילי 16–17, ואנחנו יודעים שמי שנושר מבית ספר בגיל הזה מסיים לרוב בכלא. אלה הילדים שפעם הייתי מוכר להם סמים, ועכשיו אני מנסה ללמד אותם שאפשר להרוויח כסף גם בדרכים לגיטימיות".

אתה לא מתגעגע לימים שבהם הרווחת מיליוני דולרים בלי לצאת מהבית?

"בשלב מסוים כל הקטע עם הסמים נהיה משעמם. אתה קם מאוחר בבוקר, עושה סמים, שותה כל היום ולא עושה עם עצמך שום דבר. ככל שהצלחתי יותר, עבדתי פחות. עכשיו אני קם בבוקר ומתחיל לרוץ, מעביר שיעורים, נפגש עם לקוחות, מתראיין, מקדם את העסק. כבר אין לי זמן פנוי כמו שהיה לי בעבר".

ומה הבן שלך חושב על המהפך בחיים שלך?

"הוא בן 10 ומודע לעבר שלי. הוא זוכר את הביקורים בבית סוהר. זאת היתה חוויה לא פשוטה בשבילו, לדעת שיש לו אבא אסיר, אבל עכשיו הוא גאה בי. הוא מספר לכל החברים שלו בבית ספר עליי, ובא למכון לראות אותי מתאמן. הוא תלמיד טוב, ומתרחק מצרות. אם חלילה אראה שהוא הולך לכיוון לא טוב, אדאג לעצור את זה בזמן. אבל למזלי, הוא אוהב לעשות את הדברים הנכונים, לא כמוני".