כשיש כסף ואין צמיחה

נתוני הצמיחה המאכזבים שפורסמו אתמול (ד') זועקים את מה ששר האוצר משה כחלון כבר צריך לדעת - חייבים לדאוג לרמת הפריון במשק. ירידה של 8.8% ביצוא ברבעון השני לעומת הרבעון הראשון של השנה צריכה להזכיר לאוצר את הריכוזיות ביצוא הישראלי שמתבסס בעיקר על מספר חברות בודדות. היצוא הוא הפרמטר המרכזי שממנו ניתן ללמוד על כושר התחרותיות של המשק הישראלי, או במילים אחרות פריון.

לא סתם טרח שר הכלכלה אלי כהן להיפגש אתמול עם הנהלת טבע, שמהווה נדבך מרכזי ביצוא הישראלי. אלא שבפועל עוד לא ראינו התמודדות אמיתית עם בעיית הפריון שמתבטאת בעיקר ביצוא. כבר בדצמבר 2015 הוקמה ועדה על ידי כחלון שהיתה אמורה להמליץ על צעדים להגדלת הפריון. היא היתה אמורה להגיש את המלצותיה עד אפריל 2016. אלא שמאז הוקמה ועדה נוספת בינואר האחרון שנכון לעכשיו ההערכות הן כי רק בעוד חודש תגבש המלצות ממשיות.

סלע המחלוקת בין האוצר לבין התאחדות התעשיינים הוא, כרגיל, דרישת התעשיינים להפחית שוב את מס החברות. גם בקרב התאחדות התעשיינים יודעים שהבעיה בישראל שמקשה על חברות להיות תחרותיות היא לא שיעורי המס, אלא הבירוקרטיה והמנגנונים המסורבלים. אולם מאחר שגם הם לא מאמינים שאת הבעיות האמיתיות ניתן יהיה לפתור בוועדות האלה, הדרך הקלה היותר היא להתעקש על לשלם פחות מסים.

כאשר מסתכלים על ההכנסות ממסים, לא רואים את אותה תמונה אפורה של הצמיחה. לפי הדיווח האחרון של האוצר בחצי השנה הראשונה נגבו כ־2 מיליארד שקל עודף, רובם בגלל מכירת כתר פלסטיק בשנה שעברה.

למרות הגביות החד־פעמיות, במשרד האוצר העלו את תחזית ההכנסות לשנים הבאות. הסיבה נעוצה רמת הצריכה הפרטית הגבוהה. על צריכה אנחנו משלמים מס והרבה - גם 17% מע"מ וגם דרך הרווחים של החברות. כך שבעתיד הנראה לעין, לאוצר יש מספיק כסף לממן את משרדי הממשלה, ואת הגחמות של הפוליטיקאים, רק נקווה שאותן גחמות יהיו גם עבור הגדלת הפריון.