גד זאבי מגיב לבקשת העיקול של דיסקונט: "שקר וכזב מן היסוד"

העסקה במסגרתה מכר גד זאבי את בית החולים אלישע לצביקה בארינבוים נוצרה ללא כל מעורבות מצד זאבי או בארינבוים – כך טוענים שני אנשי העסקים בתגובות שהגישו אתמול לבית המשפט המחוזי בחיפה.

העסקה שבמסגרתה מכר גד זאבי את בית החולים אלישע בחיפה לצביקה בארינבוים נעשתה ללא ידיעת שני הצדדים - כך טוענים שני אנשי העסקים בתגובות שהגישו אתמול לבית המשפט המחוזי בחיפה.

בתגובות התמוהות, שהוגשו בנפרד ובאמצעות עורכי דין שונים, זאבי ובארינבוים מתנערים כליל מקשר לעסקה, שבעקבותיה ביקש בנק דיסקונט להטיל עיקולים על כספי התמורה שהועברו בה, בנימוק שזאבי חייב לבנק 22 מיליון דולר ומתחמק מתשלום.

זאבי שכר את עוה"ד שולי גולדבלט אודי גינדס, המייצגים כיום את אליעזר פישמן בהליכי פשיטת הרגל נגדו. בתגובה שהגיש באמצעותם, הוא התנער מכל קשר לבית החולים, למעט הטענה כי הוא משמש כדירקטור בו.

צילום: עמית שעל, יאיר שגיא, גיא אסיאג, אוראל כהן

זאבי טוען שבדיסקונט מודעים היטב לכך שבית החולים אינו תאגיד בשליטתו, לא במישרין ולא בעקיפין. "הבנק מודע לעובדה זו מזה עשרות שנים", טען. לפי זאבי, כל העסקים שאותם הוא מנהל מצויים תחת שרשורי חברות, שבבעלות הסופית שלהם נאמנות משפחתית הכוללת את ילדיו ואשתו בלבד. לטענתו, לו אין כל חלק בנאמנות.

בתוך כך בארינבוים, שלכאורה רכש מזאבי את בית פעילות בית החולים, הגיש גם הוא אתמול תגובה לבית המשפט וטען ששמו "שורבב להליך בטעות". לטענתו, הוא לא התקשר באף עסקה לרכישת פעילות אלישע ולכן הוא מבקש מבית המשפט למחוק אותו מההליך.

לטענת בארינבוים, באמצעות משרד פירט וילנסקי, צירופו כמשיב להליך "נעשה בשגגה ובאופן הגובל ברשלנות ואף הטעיית בית המשפט". לדבריו, הבסיס לדרישת העיקול של בנק דיסקונט הוא כתבה שדיווחה על כך שבארינבוים שילם לזאבי 180 מיליון שקל עבור פעילות בית החולים.

"בארינבוים מעולם לא רכש את בית החולים אלישע, את חברת אלישע או את פעילותה", נטען. עוד נכתב בפנייה כי מי שביצעה את העסקה היא חברת בי.ג'י מדיקל סנטר, שבארינבוים מחזיק ב־45% ממנה באמצעות חברות בשליטתו. בפנייה נכתב עוד כי ניתן היה לצפות מהבנק "שיערוך בדיקה יסודית יותר של העובדות שעל בסיסן מוגשת הבקשה ולא יעתור בבקשות פוגעניות ומזיקות במעמד צד אחד על בסיס כתבה שטחית וחלקית מהעיתון".

לתגובה צורף תצהיר של גיל מורם, דירקטור בחברת בי.ג'י מדיקל סנטר, שטוען גם הוא כי צירופו של בארינבוים לבקשת הבנק נעשה בשגגה ובאופן הגובל ברשלנות וכי בהסכם רכישת הפעילות נקבעה סודיות, כך שפרטי העסקה הנחשפים בהליך הם הפרטים המינימליים הנדרשים כדי להראות כי לבארינבוים אין כל קשר להליך.

דיסקונט ביקש בשבוע שעבר, בעיצומה של הפגרה הגרעינית - השבועיים האחרונים של אוגוסט, שבמהלכם בתי המשפט מושבתים כמעט כליל - להוציא התראת פשיטת רגל וצווים לאיסור דיספוזיציה נגד זאבי, בטענה שהוא חייב לבנק 22 מיליון דולר ומנגד קיבל עשרות מיליוני שקלים בעסקה למכירת אלישע.

הבנק הגיש את הבקשה נגד זאבי ומסר העתק למשרד סלומון ליפשיץ החיפאי, בטענה שעו"ד ניצה פוזנר ממשרד זה מייצגת את זאבי בהליך. אלא שכאמור, זאבי הגיש את תגובתו באמצעות המשרד שמייצג בימים אלו את פישמן.

"שקר וכזב מן היסוד"

בתצהיר שצורף לתגובתו טען זאבי כי בניגוד לטענת דיסקונט, הוא אינו זכאי לתמורות מעסקת אלישע וכי הטענה שאלישע בבעלותו היא "שקר וכזב מן היסוד".

זאבי טען כי מעבר לעובדה שכספים המגיעים לתאגיד אינם מגיעים אוטומטית לנושאי המשרה או לבעלי המניות, הרי שאלישע אינה תאגיד המוחזק בשליטתו. "זה עשרות שנים אני מנהל עסקים רבים בתחומים שונים, שכמעט כולם בבעלות סופית של נאמנות משפחתית שהוקמה בשנת 1983 ואשר אינני נמנה עם נהניה ואין לי בה כל חלק". זאבי העלה טענה זו גם במסגרת הליכים נוספים בעבר.

לטענת זאבי, בבנק דיסקונט יודעים זאת ואף כותבים בבקשה עצמה שהנהנים מהחברות שתחת אותה נאמנות משפחתית הם ארבעת ילדיו - שלדבריו הצעיר שבהם מעל גיל 35 והמבוגר בהם מעל גיל 55 - וכן רעייתו של זאבי. "מבנה בעלות זה מתואר בדו"חות של החברה הציבורית יפנאוטו (יבואנית סובארו - ע"ר), כך שחזקה על הבנק וברור הוא שהבנק מכיר ומודע לכך שאינני הבעלים של אלישע".

מנכ"לית קבוצת דיסקונט, לילך אשר טופילסקי צילום: רמי זרניגר

עוד לפי זאבי, ההפרדה בין הבעלות הסופית במעלה שרשרת החברות לבין ניהול החברות היתה "תולדה של החלטה שלי ושל בני משפחתי לפני עשרות שנים, אשר נתקבלה ובוצעה בעת שעסקיי שגשגו ומצבי הפיננסי היה איתן, בשעה שהבנק חיזר אחרי על מנת ליתן אשראי לעסקיי, ליוזמותיי ולעסקים שהיו תחת מוטת הבעלות של הנאמנות המשפחתית, והיא נבעה מרצוני לבצע חלוקה של הבעלות הסופית בנכסים ובחברות לבני משפחתי".

עוד הוסיף זאבי כי תחת הנאמנות המשפחתית, הרשומה בליכטנשטיין, מצויות חברות המחזיקות בעסקים בתחומים שונים כמו גם בנכסים, ולהן פעילות עסקית עצמאית, מערך לקוחות, ספקים, בנקים ונושים.

חברת אלישע היא הבעלים והמפעיל הבלעדי של בית החולים אלישע. "אני משמש דירקטור באלישע וזו הזיקה היחידה שיש לי לאלישע", כתב זאבי.

לפי זאבי, בעסקה, שנחתמה באמצע יוני 2017, רכשה בי ג'י מדיקל סנטר מאלישע חלק מפעילות בית החולים. התמורה, הוא טוען, שולמה לחברה ולא לזאבי. עוד הוא טוען כי דיסקונט עיוות את המציאות העובדתית כשטען שזאבי קיבל הלוואה פרטית מבית ההשקעות מיטב דש וכנגדה שעבד את בית החולים. "מדובר בשקר וכזב לחלוטין, שכן מיטב דש לא העמידה לי הלוואה פרטית. האמת העובדתית היא שאלישע היא מי שנטלה את ההלוואה, וזאת לצרכיה העסקיים", נכתב.

"הבנק הקשה עורף במו"מ"

לדברי זאבי, הצגת העובדות מצדו שומטת את הקרקע תחת הטיעון של הבנק שלפיו הוא מבצע העדפת נושים. לטענתו, הסיבות שהביאו את הבנק לפעול כפי שפעל אינן ברורות לו, אך דומה שיש קשר בין תוצאת פסק הדין בבית המשפט העליון מאוגוסט 2015, שבמסגרתו חויב קונסורציום הבנקים להשיב לזאבי עשרות מיליוני שקלים ריבית בפרשת מניות בזק, לבין התנהלותו הפסולה, לדבריו, של הבנק. "מאז פסק הדין הבנק הקשה עורף במו"מ בין הצדדים", טען זאבי. "מצער לראות כי הבנק אינו פועל באופן המיטיב עם לקוחותיו ועם הציבור בכללותו, והוא מבכר התנהלות בלתי עניינית ופוגענית".

לגבי החוב עצמו, זאבי טוען כי הבנק הסתיר במתכוון מבית המשפט את ההידברות הקיימת בין הצדדים זה זמן בקשר להסדר חוב של חברת אינפוקוס, על רקע טענות נגדיות שלו ולנוכח העובדה שאינפוקוס צפתה שתידרש לפריסה של החוב. זאבי טען כי תחילה היה נראה שמתגבשת הסכמה בין הבנק לבין אינפוקוס אולם הבנק בשלב מסוים החל לסגת מההסכמות, ככל הנראה נוכח פסק הדין בעניין הריבית ממניות בזק. עם זאת, לדבריו, רק באמצע יולי האחרון החברה שילמה לבנק מאות אלפי שקלים על חשבון החוב.

במקביל, גם חברת אלישע הגישה תגובה מטעמה באמצעות עו"ד ניצה פוזנר. בתגובה, החברה טענה כי אין לקשור בין כספים המגיעים לה לחובותיו של זאבי וכי עסקת אלישע נעשתה כחלק מהתנהלות עסקית שוטפת של החברה ובמסגרת האוטונומיה הנתונה לה לפעול.

זאבי העלה את הטענה שלפיה כל פעילותו העסקית כלל לא רשומה על שמו גם בעבר. כך למשל, לפני כשנתיים וחצי, במרץ 2015, איש העסקים מיכאל צ'רנוי ביקש להוציא התראת פשיטת רגל לזאבי שהיה בעבר שותפו העסקי, בטענה לחוב של 45 מיליון דולר המובטח בשעבודים שונים. השופטת בטינה טאובר אישרה אז משלוח ההתראה.