מקום 9 - איילת שקד: מה שפרידמן לא הצליח

איילת שקד (41), שרת המשפטים

השנה: שינתה את הרכב בית המשפט העליון כדי לבלום את האקטיביזם השיפוטי

שרת המשפטים איילת שקד היא ממשיכת דרכו של שר המשפטים פרופסור דניאל פרידמן, שכיהן בשנים 2007–2009. אבל ההבדלים בין המורה לתלמידה — אישיותיים, פוליטיים וגם במעמד המקצועי — מכתיבים את הדרך שבה המהות מתורגמת למעשים. האסטרטגיה המשותפת לשניהם נגזרת מהתפיסה שלפיה הממסד המשפטי גזל את יכולתה של הממשלה למשול; גזילה שמתבצעת בעיקר במרחבי הייעוץ המשפטי, הרגולציה הכלכלית ובית המשפט העליון. המשימה, כדברי שקד, היא "להסיט את הספינה הזו ממסלולה".

לאחרונה העלתה שקד טרוניה חדשה כלפי המערכת המשפטית: היא אינה יהודית ואינה ציונית מספיק, ומעדיפה את זכויות האדם על פני הצביון הלאומי. לעניין זה הציגה את פסק הדין בעניין המסתננים כעוד חוליה בשרשרת שבה מקדש בג"ץ זכויות אדם על חשבון תושבי דרום תל אביב ומאמצי הממשלה לנקות את הבעיה. האמת כאן קצת אחרת: בג"ץ נתן למדינה את מלוא מבוקשה, למעט האפשרות לכלוא אנשים שאינם מסכימים להרחקה ללא מגבלת זמן.

שרת המשפטים איילת שקד צילום: אלכס קולומויסקי

ככלל, המערכת המשפטית בישראל נותנת לשלטון כמעט את מלוא תאוותו ומתערבת במקרים בודדים של פגיעה משמעותית בזכויות אדם. שקד רוצה לבטל גם את המעט הזה. היא לא רוצה ביקורת שיפוטית אלא חותמות גומי. האג'נדה שלה מנומקת. היא לא קריקטורה כמו מירי רגב, וגם לא משדרת את ההיסטריה של נתניהו, שמסית נגד התקשורת מסיבות אישיות. הרטוריקה שלה דו־משמעית: היא גם משבחת את השופטים ואת משפטני הממשלה, וגם מוקיעה אותם כחסמי משילות ואנטי־ציונים. הטקסט מתעתע, אבל הסאב־טקסט ברור: מוטב שתתיישרו איתי לגמרי, לא רק כמעט.

שקד היא לוחמת שקדנית בקרב הגדול הזה. דוגמה טובה אפשר למצוא בהצעת החוק שמכפיפה את בחירת היועצים הממשלתיים של משרדי הממשלה להשפעת השרים. שקד לא מבקשת להפוך את היועצים למשרות אמון של השרים, אלא לבחור אותם בוועדות איתור ובכפוף לאישור היועץ המשפטי לממשלה. ובזה גדולתה: הרעיון שלה, אם ימומש, יביא לתוצאה שלפיה השרים יבחרו את יועציהם, אבל בדרך שנראית לגיטימית. פוליטיקה מעשית.

הניסיון של שקד לאתגר את שיטת הסניוריטי בבחירת נשיא בית המשפט העליון היא כבר "נטו פרידמן": לטלטל את המערכת ולהכניס אותה לתזזית על דבר של מה בכך. נכון, אפשר לנהל דיון על השיטה, יתרונותיה וחסרונותיה, אבל שקד עשתה זאת בעיתוי שערער על נשיאותה של אסתר חיות כדי להשתלט על השיח הציבורי, מבלי כל אינדיקציה שהציבור מוטרד בכלל בשאלה מי משופטי העליון יהיה נשיא. שקד מעוניינת לא רק בנשיא אלא גם בהרכב, וטביעות אצבעותיה ניכרו היטב בסבב המינויים האחרון. הקואליציה שהקימה בוועדה לבחירת שופטים, עם לשכת עורכי הדין ושר האוצר משה כחלון, הביאה לבחירת ארבעה שופטים שמזוהים עם הצד השמרני, שנועדו לקדם את משנתה ולבלום את הצד האקטיביסטי בעליון.

בתחום הכלכלי, שקד שבה ומכריזה על הצורך לשחרר את הכלכלה מעולן של הביורוקרטיה והרגולציה, להחיות את הבורסה המתייבשת ולהעלות את ישראל במדד ה־Doing Business. המאבק הזה משתלב היטב בקמפיין המשילות שהוזכר לעיל: לסלק ככל שניתן חסמים ובלמים. לא רק על הפוליטיקאים, אלא גם בעולם העסקים.

מחמאה לגמרי בלתי צפויה קיבלה שקד לאחרונה מח"כ אוסמה סעדי מהרשימה המשותפת. שקד היתה הראשונה להקים בית משפט בעיר ערבית, טייבה. סעדי סיפר: "שר המשפטים יוסי ביילין הכיר בחשיבות העניין וביקש לקדמו. הוא הקים ועדה וכלום לא קרה, עד שבאה שקד, החליטה והקימה".

שקד מכוונת לראשות הממשלה. ספק אם מפלגת הבית היהודי היא הפלטפורמה המתאימה לאישה חילונית כמותה. בכל מקרה, דרכה לא אצה כרגע. אם תזדמן לה עוד קדנציה במשרד המשפטים, היא תיקח אותה.