התקלה במאגר הגז תמר: מי האשם ומי ישלם את המחיר?

שש שנים לאחר משבר הגז המצרי, מדינת ישראל חזרה ביום חמישי האחרון אחורה, לימים שבהם היתה מנותקת מאספקת גז טבעי. בשעה שמיליוני אזרחים חגגו את ראש השנה, המדינה נקלעה לאחד ממשברי האנרגיה החמורים בעשור האחרון, כשהתגלה סדק בצנרת של מאגר תמר שאחראי כיום על אספקת הגז הטבעי למשק.

משבר זה עלול להתגלגל גם לכיס של משלמי חשבונות החשמל, כשכל עיכוב בתיקון התקלה יגרור תעריף חשמל גבוה יותר. במשרד האנרגיה טענו תחילה כי התקלה תתוקן בתוך 24 שעות, אך כעת הצפי הוא להשלמת התיקון ביום רביעי הקרוב. "כלכליסט" מנתח את התקלה ואת הדברים שניתן לעשות כדי שהמשק הישראלי לא ייתקע פעם נוספת.

מימין: מנכ"ל ויו"ר נובל אנרג'י דיוויד סטובר, יו"ר חברת החשמל יפתח רון־טל ושר האנרגיה יובל שטייניץ צילומים: James LaCombe, עמית שעל, מיקי אלון

מה התקלקל בתמר ואיך גילו זאת?

בחמישי האחרון, ראש השנה, החלו עבודות תחזוקה באסדת ההפקה של מאגר תמר. התחזוקה תוכננה מראש לתקופה זאת, מאחר שהביקוש לחשמל יורד בחגים שכן רוב המפעלים סגורים. לפי התכנון של אנשי המאגר, עבודות התחזוקה היו אמורות להימשך עד אחרי תקופת החגים, ותפוקת הגז תרד לרמה של 50%.

במהלך עבודות התחזוקה התגלה סדק באחת הצנרות שתפקידה לסלק פסולת מהפקת הגז. בפועל, התקלה לא מונעת את המשך הזרמת הגז, אך בהיעדר טיפול בשפכים, בעלי המאגר לא מורשים להמשיך בהזרמה. בתמר מחזיקים נובל אנרג'י (32.5%), ישראמקו (28.75%), דלק קידוחים (22%), תמר פטרוליום (9.25%), דור חיפושי גז (4%) ומוסדיים (3.5%).

מאחר שמאגר תמר הוא ספק הגז היחיד למשק הישראלי, משמעות הפסקת ההזרמה היא מחסור בדלק להנעת תחנות הכוח לייצור חשמל. כיום, כ־65% מייצור החשמל של חברת החשמל והתחנות הפרטיות נשען על גז, כשסל הדלקים של חברת החשמל מורכב מ־55% גז ו־45% פחם.

כעת, בשל הפסקת אספקת הגז, הפחם חזר להיות הדומיננטי בייצור של חברת החשמל. סל הדלקים שלה מורכב מ־45% פחם, 41% סולר, 13% גז נוזלי המאוחסן על אוניית גיבוי וכ־1% מתקנים סולאריים. הגז הנוזלי שעל אוניית הגיבוי צפוי להספיק לכמה שבועות, ומטען הגז הבא צפוי להגיע ב־2 באוקטובר.

מה הצפי לתיקון התקלה?

שאלה שלצער כולם אף אחד לא יודע לענות עליה במדויק. מדובר בכשל הנובע מכך שרוב הדיווחים לגבי התקלה מגיעים ממפעילת הקידוח, היא נובל אנרג'י.

תחילה, ביום חמישי בבוקר, התקלה דווחה כמינורית. בשיחות לא רשמיות נטען כי את התקלה ניתן לתקן תוך 24 שעות, אך בשעות אחר הצהריים דיווח משרד האנרגיה כי הזמן הדרוש הוא 48 שעות. ביום שישי, לאחר שנערכה ישיבה מיוחדת במשרד האנרגיה, עודכן מועד סיום התיקון ליום רביעי. נובל אנרג'י קיבלה את החלקים לתיקון התקלה כבר אתמול, לאחר שהוטסו מיוסטון שבטקסס. לפי הערכות, הנזק לבעלי המאגר בשל הפסקת האספקה והתיקון עומד על כ־15 מיליון דולר.

איך התקלה משפיעה על המשק הישראלי?

המעבר לייצור מוגבר בפחם ובסולר גורם לכמה בעיות. הבעיה הראשונה היא עלייה בזיהום האוויר, שצפויה להתגבר משמעותית היום. במהלך ימי החג שריפת הדלקים נוטרלה בחלקה על ידי הירידה בשימוש במכוניות, נטרול שייעלם עם חזרת הציבור לעבודה.

הבעיה השנייה היא ההשפעה על תעריף החשמל. ככלל, שימוש בסולר וגז נוזלי הוא יקר מהשימוש בגז טבעי. ולכן, ככל שהייצור בדלקים אלה יימשך כך חברת החשמל ובעלי התחנות הפרטיות יהיו זכאיות לפיצוי באמצעות העלאת תעריף החשמל. עוד מוקדם לדעת בכמה התעריף יעלה, אך כל הוצאה של 150—180 מיליון שקל נוספים תגרור העלאה של אחוז בתעריף.

ככל שהתיקון יימשך התעריף יעלה יותר, אך לפי הערכות המשק לא צפוי לספוג העלאה של 33%, כפי שהתרחש בעקבות משבר הגז המצרי. בפברואר 2011 נותק המשק מאספקת הגז המצרית, ונותר עם אספקה ממאגר ים תטיס הישראלי, שהיה בסוף חייו. כעבור כשנה נגמר הגז במאגר, ובמשך קרוב לשנתיים תחנות הכוח פעלו רק עם פחם וסולר.

בעיה נוספת היא תחזוקת התחנות. ייצור בסולר מוריד את הספק התחנות בכ־5%, ושוחק משמעותית את טורבינות הייצור. אלו יחויבו בתחזוקה ושיפוץ על חשבון פיתוח מערכת ההולכה של חברת החשמל.

התקלה גם עלולה לפגוע בפנסיות של הציבור, שכן לפני כשנה וחצי רכשו הראל וקרן תשתיות 3.5% ממאגר תמר. ככל שהתיקון יימשך יותר זמן, שווי אחזקותיהם צפוי להיפגע.

מה עושים כדי לצמצם את הפגיעה במשק?

ביום חמישי, לאחר שנודע על התקלה, חתם שר האנרגיה יובל שטייניץ על תקנות חירום שהסדירו את השימוש במעט הגז שיש על אוניות הגיבוי של חברת החשמל. כך, ב־86% ממנו משתמשת חברת החשמל, התעשייה והמפעלים מסתפקים ב־8% ותחנות הכוח הפרטיות ב־6%.

תקנות החירום גם חייבו את בתי הזיקוק לספק סולר וגז בישול לצרכנים במהירות האפשרית. כך, לדוגמה, גז בישול יגיע לצרכנים ביבוא דרך מתקני קצא"א באשקלון וחברות הדלק ובתי הזיקוק יספקו סולר. ל"כלכליסט" נודע כי חלק מספקי הסולר ניסו לנצל את התקלה ולמכור את מרכולתם ביוקר, אך משרד האנרגיה שיגר להם אזהרה והכריח אותם שלא לעשות כן.

אוניית גיבוי. המטען הבא יגיע ב־2 באוקטובר צילום: מיטל שטדלר

האם הפוליטיקאים היו יכולים לצפות תקלה כזאת ולמנוע אותה?

ארבע שנים וחצי אחרי חיבור מאגר תמר לחוף מדינת ישראל, המשק המקומי עודנו נשען על מערכת הולכה בודדת. כעת, אחת החוליות בה התקלקלה, וניתקה את המשק ממקור האנרגיה הנקי שלו. מצב דומה התרחש כאמור עם הפסקת הזרמת הגז ממצרים, אך שתי הממשלות שכיהנו מאז לא טיפלו בסוגיית התלות הבלעדית.

למעשה, גם כיום אין תוכנית כוללת למשק הגז הטבעי - לרבות גיבוי לתקלות - ורק בממשלה הנוכחית החלו לעבוד על כך. "הממצאים מצביעים על היעדר מדיניות ממשלתית כוללת ושלמה, חוסר עשייה אפקטיבית, פעולה בקצב אטי ואסדרה חלקית, עד כדי ריק אסדרתי בתחומים רבים", כתב על כך מבקר המדינה ביולי 2015.

בעיה נוספת היא העובדה שעד כה לא חוברו מאגרים נוספים לחוף, דוגמת לווייתן וכריש ותנין. חיבורם לחוף היה יכול להפוך את המשבר הנוכחי לשולי, אבל הממשלה לא לחצה מספיק על היזמים ולוח הזמנים של מחזיקי המאגרים נשען על צורכי החברות. פיתוח מאגר גז נמשך 3-4 שנים, ולכן כדי למנוע את המשבר הנוכחי, משרד האנרגיה היה צריך ללחוץ על נובל אנרג'י ודלק להוציא את הגז של לווייתן באמצע 2014, בתקופתו של השר סילבן שלום.

אך גם השר הנוכחי שטייניץ לא יוצא נקי. גם אם התנעת פיתוח לווייתן לא היתה במשמרת שלו, במסגרת אישור מתווה הגז נדחה לבקשת היזמים תאריך תחילת ההפקה של לווייתן ב־24 חודשים. תאריך ההפקה המקורי היה אמצע 2017, היזמים ביקשו ארכה ל־2020, אך בממשלה החליטו להציב את התאריך בסוף 2019, לפני הבחירות הבאות אם יתקיימו במועדן.

גם חברי האופוזיציה לא יוצאים נקיים. כך, לדוגמה, חברת הכנסת שלי יחימוביץ' מהמחנה הציוני טענה בעבר כי בשל גילוי גז במצרים - כדאי להשאיר את הגז של לווייתן באדמה. אם היו מיושמות המלצותיה, ישראל היתה נצבת בפני שוקת שבורה בכל פעם שהיתה מתרחשת תקלה בתמר.

מה הרגולטורים היו יכולים לעשות כדי למנוע את המשבר הנוכחי?

רגולטורים רבים יישרו קו עם היזמים והתעכבו עם קבלת ההחלטות, במקום לדאוג שכבר היום ישראל תהיה מחוברת למאגר גז נוסף. כך, לדוגמה, הממונה הקודם על הגבלים עסקיים דיויד גילה התעכב שלוש שנים עם החלטתו להכריז על בעלי מאגר לווייתן כמונופול, ולבסוף נסוג מתמיכתו במתווה הגז הממשלתי.

"משרד מבקר המדינה מעיר לממונה על ההגבלים כי משנת 2011, בתקופה הארוכה שבמהלכה שקל את שיקולי התחרות, דהיינו בפרק הזמן שממועד הודעתו על כוונתו לשקול הכרזה על השותפים בשדה לווייתן כצדדים קשורים להסדר כובל ועד שחזר בו מטיוטת הצו המוסכם בדצמבר 2014, העמיקה אי־הוודאות בענף הגז הטבעי", כתב מבקר המדינה בדו"ח על משק הגז.

"משרד מבקר המדינה מעיר לרשות ההגבלים כי מן הראוי היה שההחלטות בנושאים שבתחום סמכותה, ולא כל שכן בנושא כה רגיש וגורלי לעתיד המדינה, יתקבלו לאחר עבודת מטה מסודרת ומעמיקה ובתוך פרק זמן סביר". הוא ביקר גם רגלוטורים נוספים, בטענה שהם מעדיפים לריב מלנהל.

תקלה נוספת מבחינת הרגולציה היא חוסר התיאום בין הגופים השונים והמשרדים. "התקופה הארוכה שחלפה עד שהחלה העבודה הבין־משרדית (לגיבוש רגולציה במשק - ל"ג) אופיינה במדיניות ממשלתית חסרה, באסדרה חלקית וחסרה ובחוסר תיאום בין מאסדרים, בהיעדר פתרון אחסון לגז, בהיעדר החלטה של ועדת המחירים בנוגע לרמת הפיקוח על מחירי הגז הטבעי ובעיכוב בקבלת החלטת הממונה על הגבלים. בשל כל אלה גיבשו מקבלי ההחלטות את מתווה הגז תחת אילוצים ובעמדת חולשה מול הגורמים הפרטיים", כתב מבקר המדינה.

מי מנצל את הפסקת הזרמת הגז ולמה?

מאז ההודעה על התקלה, מגוון גורמים אינטרסנטיים ניסו לנצל אותה לטובתם. כך, למשל, חברת החשמל ניצלה את המשבר כדי לבקש לשקול שלא לבטל את הפעלת תחנות הכוח הפחמיות. כפי שנחשף "בכלכליסט" בשבוע שעבר, בכוונת משרד האנרגיה לסגור את כל תחנות הכוח הפחמיות עד 2022. במכתב ששלח לאחרונה השר שטייניץ לרשות החשמל הוא ביקש את עמדתה לעניין הפעלה מינימלית של יחידות הייצור הפחמיות, זאת "לאחר הפסקתן של יחידות 1‑4 בתחנת הכוח אורות רבין (חדרה - ל"ג), תוך מתן עדיפות בכל סדר זמן לייצור חשמל על ידי שריפה של גז טבעי".

משמעות הדברים היא שהשר שטייניץ שואף לכך ששתי תחנות הכוח הפחמיות של חברת החשמל יעברו ל"הדממה רטובה", כלומר הפעלה רק במקרי קיצון או בעצימות מאוד נמוכה. כעת חברת החשמל יכולה לטעון שהפחם מוכיח עצמו ברגעי משבר, תוך התעלמות מהזיהום, העלות והתחזוקה היקרה שלו. במידה שמאגר גז נוסף היה מחובר לחופי ישראל, טיעון זה היה פחות רלבנטי.

גם מתנגדי ותומכי מתווה הגז משתמשים במשבר, כל אחד מושך לעמדתו. כך, התומכים טוענים שיש להוציא את המתווה לדרך כדי למנוע תלות בתמר, אבל שוכחים שמועדי הפיתוח השתנו לבקשת היזמים. המתנגדים, מנגד, מנצלים את המשבר כדי להציף את הדחייה, אך מתעלמים מכך שהממשלה הקודמת ולא הנוכחית היא זאת שהיתה צריכה ללחוץ על היזמים כדי שכבר היום יהיה מאגר נוסף שמחובר לישראל. 

5% - הירידה בהספק תחנות הכוח עם המעבר לייצור בסולר

4-3 שנים - משך הזמן הנדרש לפיתוח מאגר גז

24 חודשים - הדחייה שניתנה ליזמי לווייתן בפיתוח המאגר במסגרת מתווה הגז