דו"ח המבקר על הטיפול בקשישים הסיעודיים: המצב חמור אבל עוד יהיה הרבה יותר גרוע

מבקר המדינה משתמש בביטויים מאוד חריפים בדו"ח שפרסם אתמול, לכבוד יום הקשיש, על הטיפול בקשישים סיעודיים ששוהים בביתם: הזנחה, התנערות, גלגול אחריות, כשל. אבל נראה שהדבר החמור ביותר בדו"ח הוא הוודאות שיהיה הרבה יותר גרוע.

ב־2016 מימן ביטוח לאומי גמלת סיעוד לכ־165 אלף קשישים (17% מהקשישים) בעלות של 5.8 מיליארד שקל. ב־2035 צפויה קפיצה של 120% ל־361 אלף מקבלי קצבה (21% מהקשישים) בעלות של 12.6 מיליארד שקל.

המבקר קובע ש"ביטוח לאומי לא נערך לגידול הצפוי במספר מקבלי גמלת הסיעוד בשנים הבאות". בניגוד להחלטות הממשלה גם שר הרווחה חיים כץ לא עשה זאת ולא דרש מביטוח לאומי להיערך.

הגשת דו"ח מבקר המדינה בעניין הטיפול בקשישים הסיעודיים. שני משמאל: מבקר המדינה יוסף שפירא צילום: יצחק הררי דוברות הכנסת

רק אתמול (א'), בעקבות מסקנות הדו"ח, הודיע כץ שימנה ועדה לבדיקת הטיפול בקשישים בכלל והקשישים הסיעודיים בפרט. בוועדה יהיו חברים, בין היתר, מנכ"ל משרד העבודה והרווחה אביגדור קפלן, ממלא מקום מנכ"ל ביטוח לאומי רמי גראור, מנכ"ל ג'וינט ישראל פרופ' יוסי תמיר וסמנכ"ל משרד הבריאות לשעבר פרופ' גבי בן נון. לא נותר אלא לקוות שבמקרה שכץ ייאלץ להתפטר בקרוב בעקבות הגשת כתב אישום אפשרי נגדו, השר הבא יקבל את מסקנות הוועדה שמינה כץ ולא יתעלם מהן.

המועצה הלאומית לכלכלה מעריכה כי עד 2030 יהיה צורך בתוספת של 130 אלף מטפלות, מתוכן 55 אלף זרות ו־75 אלף ישראליות. כמות אסטרונומית זו היא שוות ערך לרבע מתוספת כלל הנשים הצפויה לכוח העבודה בתקופה שעד 2030. כבר כיום יש מחסור במטפלות, במיוחד למקרים קשים הדורשים החלפת חיתולים. לא צריך להיות נביא כדי להעריך שמספר המטפלות שייובאו מחו"ל ילך ויגדל עם השנים. מכאן עולה השאלה: האם לא ראוי שישראל תנצל את כוח האדם הקיים ותתחיל בהכשרה של מבקשי ומבקשות מקלט שמעוניינים בכך, והיא ממילא אינה יכולה לגרש, למשרות טיפול?

ההזנחה החמורה

מדו"ח המבקר על הטיפול בקשישים סיעודיים בביתם עולה תמונה של מחדל לאומי. המבקר קובע ש"ביטוח לאומי כשל במימוש האחריות שהוטלה עליו לטיפול בקשישים סיעודיים השוהים בביתם". המבקר מגלה "ליקויים רבים וחמורים באיכות הטיפול הביתי הניתן לכ־165 אלף קשישים — ליקויים המגיעים לעתים עד כדי הזנחה". 20% מבני המשפחה של הקשישים הסיעודיים ציינו בסקר שערך מבקר המדינה שהם מעריכים שקרוביהם נפגעו במידה כזאת או אחרת מטיפול ביתי לקוי. 58% מהמדווחים על טיפול לקוי העריכו שהפגיעה בקשיש היתה במידה בינונית או אף חמורה.

השעות האבודות

המבקר וגם ביטוח לאומי סבורים שמכסת שעות הטיפול המקסימלית המוענקת לקשישים, 22 שעות בשבוע, נמוכה מדי. אלא שמתברר שאפילו את מכסת השעות הנמוכה רבים מהקשישים אינם מקבלים במלואה. בני משפחותיהם של כ־40% מהקשישים הסיעודיים אמרו בסקר שיזם המבקר שקרוביהם לא קיבלו את כל שעות הטיפול שהיו זכאים להן מהמטפלות הישראליות. 50% מתוכם מסרו שהקשישים לא קיבלו בין 3 ל־6 שעות שבועיות ו־33% מסרו שלא קיבלו בין 7 ל־22 שעות שבועיות.

התוצאה: בגלל פיקוח לקוי של ביטוח לאומי, הקשישים הפסידו בין השנים 2011 ו־2015 כ־16 מיליון שעות ששוות 680 מיליון שקל. כלומר מדובר ב־3.2 מיליון שעות בממוצע בשנה, 3% מהשעות שלהן זכאים הקשישים, ששוות ל־136 מיליון שקל. ביטוח לאומי מצדו לא עשה דבר כדי לטפל בתופעה שחוסכת לו כל כך הרבה כסף.

המבקר מציין ש"ביטוח לאומי לא ניתח את הנתונים, לא דן בהם ולא דרש מחברות הסיעוד הסבר מפורט על הסיבות לשעות החסרות". הוא גם "אינו מביא לידיעתם של הקשישים את העובדה שהם אינם מקבלים את כל שעות הטיפול שלהן הם זכאים".

השעות הגנובות

בנוסף לשעות האבודות שהקשישים מפסידים אבל המדינה אינה משלמת עליהן, המבקר מתריע על תופעה רחבה נוספת ומדאיגה של "גניבת שעות": המטפלות מדווחות על יותר שעות ממה שעבדו בפועל. המטפלות מחתימות את הקשישים או בני משפחותיהם על יומן שעות פיקטיבי.

המבקר מציג עדויות שמסבירות מדוע התופעה זוכה לשיתוף פעולה מצד הקשישים: קשישה בת 94 הסבירה ש"מכיוון שהקשיש לעתים תלוי כמעט לחלוטין במטפלת, הוא לא מעז לדווח על היעדרויות ושעות שהוחסרו". קשישות אחרות הסבירו שהמטפלת לעתים מזייפת את החתימה שלהן או שהיא דורשת שיחתמו להן על שעות הנסיעה כאילו היו שעות עבודה. במקרים של חוסר שיתוף פעולה מצד הקשישים, המטפלות מזייפות את חתימתם.

מי ששברה את שיאי האבסורד עם דיווחיה הפיקטיביים היא המטפלת שדיווחה על 339 שעות עבודה חודשיות אצל לא פחות מארבע חברות סיעוד, כלומר יותר מ־15 שעות עבודה ביום בממוצע. בחלק מהמקרים היא דיווחה שעבדה אצל שלושה קשישים באותן שעות. משרד מבקר המדינה מצא יותר מעשרת אלפים מקרים בממוצע לחודש שבהם מטפלת דיווחה כי עבדה בשני מקומות בחפיפה או בקרבת זמן חשודה שלא מאפשרת לה זמן מספיק לעבור בין שני בתי הקשישים.

ביטוח לאומי החל להפעיל מערכת דיווח נוכחות טלפונית למניעת גניבת שעות ב־2004, אבל עד היום היא הופעלה רק בארבעה יישובים. בתגובה לדו"ח הודיע ביטוח לאומי שהטמעת המערכת תושלם עד סוף 2018.

הנזק למשק

מהדו"ח עולה שהמדינה מגלגלת על המשפחות 40% מכלל ההוצאה של הטיפול בקשישים סיעודיים. הוצאת משקי הבית על הטיפול בקשישים סיעודיים מגיעה ל־3.8 מיליארד שקל לעומת 5.8 מיליארד שמוציא ביטוח לאומי. אבל זה לא הנזק הכלכלי היחיד. המבקר כותב כי העומס הכבד על בני המשפחה "לעתים עד כדי ויתור מוחלט על יציאה לעבודה, גורם נזק כלכלי למשק בכללותו". הוא קובע ש"רשויות המדינה זנחו את בני המשפחה המטפלים בקשישים סיעודיים, והותירו אותם להתמודד עם הנטל הכבד".

לפי נתוני מחקר שמפרט המבקר, כמיליון איש במדינה מטפלים באדם קשיש אחד לפחות. כ־41% מבני המשפחה של קשיש סיעודי המטופל על ידי מטפלת ישראלית דיווחו כי הם מקדישים יותר מ־30 שעות בשבוע לטיפול בקשיש. 30% דיווחו כי הפסידו ימי עבודה, ו־14% דיווחו כי הפסיקו לעבוד בשל הצורך לטפל בקשיש.