קרן הון קיבוץ: והתשואה צומחת שוב בחצרים

אלי בן סימון מתורגל בחיוכים מנומסים. אחת לכמה זמן פונה אליו עוד סטארטאפיסט צעיר עם ברק בעיניים, ומנסה לשכנע אותו להשקיע בו את כספי קיבוץ חצרים. "היה מישהו שבא אליי ואמר שמהתמונות בפייסבוק הוא יודע מה הגובה והמשקל שלך", הוא נזכר, "ניסיתי את זה בעצמי והוא צדק, אבל לא השקענו בו". וכמותו היו עוד עשרות רבות. כי חצרים הוא לא הקיבוץ הטיפוסי והמוכר, אלא מנגנון השקעות משומן ורווחי. כזה שנמצא על סף אקזיט של 241 מיליון דולר, מחזיק בעוד שתי חברות גדולות, ומושקע בשלושה סטארט־אפים ושלל נכסים פיננסיים. קרן הון־קיבוץ, אם תרצו.

ההצלחה הזאת אינה מקרית, אלא היא תוצר של התנהלות מחושבת ונבונה של גוף מנוסה, המתנהל כמו קרן השקעות עם דירקטוריון, תוכנית אסטרטגית חמש־שנתית, מבנה ארגוני, יועצים מהשורה הראשונה, וחשיבה עסקית שלא תבייש קרנות הון סיכון מהרצליה ורמת החי"ל, בתוספת שיקולי אתיקה ורגש אחריות מפותח במיוחד כלפי בעלי המניות. "אנחנו משקיעים מתוך המחשבה שאנחנו צריכים להצליח ב־100% מההשקעות שלנו", מסביר בן סימון, שמחזיק בתיק נטפים בהנהלה הכלכלית של חצרים, שהיא למעשה דירקטוריון הקיבוץ. "יש משקיעים רציניים שאומרים, 'יאללה, אנחנו איתכם כי מבחינתכם אין אפשרות להיכשל'. פה, אחרי שאתה נכשל, אתה הולך ברחוב ומצביעים עליך, 'הנה ההוא שעשה את זה'. זה מוסיף לך רמה מסוימת של זהירות". 

בן סימון (מימין) וברקאי. "היינו צריכים להסביר לגופים שהתעניינו בנטפים שאנחנו כמו כל חברת השקעות" צילום: עמית שעל

נטפים היא הבייבי המפורסם של הקיבוץ. החברה, שחוללה מהפך בענף החקלאות עם טפטפות ההשקיה שפיתחה (יחד עם פתרונות נוספים), היא פרה חולבת שהניבה כמה אקזיטים נדיבים (בחצרים מסרבים להתייחס למספרים, כך שמדובר בהערכות שפורסמו בעבר). במימוש הראשון, ב־2006, הכניס חצרים ביוזמתו את הקרנות מרקסטון וטנא כשותפות, ומימש 16% ממניותיו תמורת 25 מיליון דולר. חמש שנים מאוחר יותר קרן פרמירה קנתה החוצה את מרקסטון וטנא, בעסקה מורכבת שבה מימש הקיבוץ באי־רצון 6% ממניותיו תמורת 51 מיליון דולר. ובחודש הבא עתידה להיסגר סופית עסקת הענק, שבמסגרתה תרכוש מקסיכֶּם המקסיקנית 80% מנטפים תמורת מיליארד וחצי דולר, 241 מיליון דולר מתוכם עתידים להגיע לקיבוץ, שיישאר עם 20% ממניותיה של חברה סופר־רווחית וצומחת. כלומר בתוך 11 שנה מימש הקיבוץ מניות בשלושה גלים ובסכום כולל שמוערך ב־317 מיליון דולר. מרשים.

"אחד הדברים שהיינו צריכים להסביר בתהליך הכנסת שותף לנטפים היה שאנחנו כמו כל חברת השקעות", מוסיף צביקה ברקאי, יו"ר ההנהלה הכלכלית, כלומר יו"ר הדירקטוריון. "הגיעו לקיבוץ גופים שהתעניינו בנטפים ורצו שנסביר מה זה הדבר הזה, ואחרי שעה פחות או יותר כולם הבינו שאנחנו בדיוק כמותם".

וכך המנגנון עובד: לקיבוץ יש הנהלת קהילה, שעוסקת בחיי היומיום - חינוך, תרבות, דיור, התנדבות וכו'. לצדה, נפרדת לגמרי, עובדת ההנהלה הכלכלית, כאמור הדירקטוריון. "זה פורמט שעובד טוב, ואחת לכמה שנים אנחנו בוחנים אותו ועושים פיין־טיונינג", אומר ברקאי. בדירקטוריון יושבים 14 חברים - שבעה בעלי תפקידים, כמו מחזיק תיק נטפים (בן סימון), מנהלת משאבי אנוש ומנהלת הכספים של הקיבוץ, ושבעה נציגי ציבור, שהם חברי קיבוץ שנבחרים לתפקיד אחת לשלוש שנים.

"זה אומר שבכל הדיונים העסקיים והפיננסיים יושבים חברי קיבוץ מן המניין, שאין להם בהכרח השכלה פיננסית, אבל הם מייצגים את הקהילה", מסביר ברקאי. "זה גוף שמתכנס פעם בחודש ועוסק בנושאים הכלכליים, הפיננסיים והעסקיים של הקיבוץ. פעמיים בשנה נציגי שלושת העסקים העיקריים שלנו - נטפים (פתרונות השקיה), חוחובה ישראל (שמן חוחובה לתעשיית הקוסמטיקה) ונגב אקולוגיה (טיפול בפסולת) - מגיעים ונותנים דיווח לבעלים, שמקביל לדיווחים התקופתיים". על פי הצורך, מוזמנים לישיבות יועצים חיצוניים, כמו רואי החשבון של הקיבוץ (BDO).

מקרנות נדל"ן ועד יוגה לילדים

כמו כל דירקטוריון, גם זה של חצרים עובד על פי תוכנית אסטרטגית סדורה. התוכנית אושרה ואומצה ב־2014, עם יעדי צמיחה והכנסות לחמש שנים, וממנה נגזרו תוכניות העבודה השנתיות. כעת חבריו מתחילים לעבוד על התוכנית האסטרטגית הבאה בעקבות הסכום משנה החיים שתכניס להם עסקת נטפים־מקסיכם. "כל המבנה הפיננסי שלנו עובר שינויים מהותיים ואנחנו צריכים לקחת את זה בחשבון", אומר ברקאי.

וכמו כל דירקטוריון, גם זה של חצרים מחולק לוועדות, רק ששם קוראים להן צוותים. שני המעניינים שבהם הם צוות הפורטפוליו, שהוא מעין ועדת השקעות האחראית לאתר השקעות חדשות, והצוות שמנהל את התיק הפיננסי של הקיבוץ. "יש לנו כספים שמנוהלים כתיק נכסים פיננסיים, שמושקעים בקופות גמל, קרנות השתלמות, השקעות אלטרנטיביות כמו קרנות נדל"ן בארץ ובעולם והשקעות secondary בקרנות פרייבט אקוויטי", מסביר ברקאי. "יש לנו אסטרטגיה, אנחנו יודעים אילו רמות סיכון אנחנו מוכנים לקחת ולאילו טווחי השקעה. יש צוות מקצועי שפעם בחודש עובר על התיקים עם יועצת השקעות, בודק מה עלה ומה ירד, ומחליט איך לשנות את הרכב התיק".

בן סימון: "בדרך כלל קיבוצים אוכלים 95% מהרווחים הפיננסיים שלהם, כדי שהקהילה תוכל להתקיים, ו־5% משקיעים בחזרה בעסק. אנחנו כבר שנים מתנהלים כמו בן אדם פרטי שחי ברווחה מ־5% מהרווחים ו־95% משקיע בחזרה בעסק. כך צמחו העסקים שלנו".

איזה סוג חברות להשקעה אתם מחפשים?

ברקאי: "אנחנו לא משקיעים בכל דבר, יש לנו כמה פרמטרים. הראשון הוא גודל. אנחנו רוצים שיהיו לנו בפורטפוליו עסקים בגדלים שונים, מגדולים מאוד ועד קטנים, שיהיה מגוון. שנית, אנחנו רוצים עסקים שמחוברים לפה, למקום, לחיים שלנו. לא נשקיע בעסקים מרוחקים שאנחנו לא יכולים להשפיע באמצעותם או שלא מתחברים אלינו. חשוב לנו להשקיע בעסק שנהיה בו משמעותיים".

בן סימון: "אנחנו מחפשים עסקים צומחים, בתחומים שיש בהם מחסור ואופק ליציאה מחוץ לישראל. החלטנו גם במה לא נשקיע: לא נעסוק בנשק, כי אנחנו לא רוצים להיות קשורים לזה וגם לא מבינים בזה כלום. לא נעסוק בכימיקלים שיכולים לזהם את הסביבה, ולא נשקיע בתחומים שאנחנו לא יכולים לטפל בהם או להתמודד עם משך החיים שלהם".

כמו מה?

"תרופות. יש לנו אורך נשימה אבל בתרופות אתה אף פעם לא יודע איפה נגמרת ההשקעה, ואתה כל הזמן צריך לתדלק את ההשקעה הראשונית שעשית".

הדירקטוריון אחראי גם לבניית התקציב השנתי של הקיבוץ, כולל של הקהילה. יש מודל שמתמחר את העבודה של מי שעובד בתוך הקיבוץ, מחוצה לו או חצי־חצי. הקיבוץ שיתופי ולכן אם מישהו למד ריפוי בעיסוק ורוצה לפתוח קליניקה הקיבוץ יעזור לו. הרווחים ילכו לקופה המשותפת, ואם הקליניקה לא תייצר לו משרה מלאה הוא ישלים אותה בתפקיד אחר בתוך הקיבוץ. וכך אפשר למצוא בקיבוץ ענפים זעירים ויזמויות כמו משרד עורכי דין, מעדנייה של ותיקי הקיבוץ, שירותי פסיכולוגיה וטיפול משפחתי, עריכה גרפית, הפקת סרטים, רפואה משלימה ואפילו יוגה לילדים. 

החתימה עם מקסיכם (ברקאי, שני מימין, ובן סימון, רביעי). 241 מיליון דולר לקיבוץ צילום: קיבוץ חצרים

סודות הפורטפוליו הקיבוצי

ברקאי ובן סימון הם אמנם קיבוצניקים, אבל קורות החיים שלהם חובקי עולם. ברקאי הוא בן קיבוץ דגניה ב', שהגיע לחצרים בעקבות אשתו, בת הקיבוץ. כשסיים את לימודי הנדסת מכונות באוניברסיטת בן גוריון, הציעו לו לנהל מחלקה בנטפים. "זה דבר אופייני לחצרים”, הוא אומר, “נותנים לצעירים הזדמנות ומקדמים אותם. יש פה יכולת לתת לאנשים הזדמנות כי אתה מכיר את הבן אדם ולא צריך לתהות על קנקנו ולקחת אותו למכון אבחון כדי שלא יגנוב אותנו בלילה".

מ־1992 ובמשך 17 שנה עבד ברקאי בתפקידים מגוונים בנטפים - בייצור, בהנדסה, בפיתוח, ובתפקידו האחרון, בגיל 36, היה סמנכ"ל תפעול. משם הוא עבר לניהול מפעל אקסטרה פלסטיק בשדרות, ובשבע השנים האחרונות הוא משמש סמנכ"ל בחטיבת התפעול של חברת האלקטרוניקה אורבוטק. במקביל, בשנה האחרונה הוא יו"ר ההנהלה הכלכלית של חצרים, ובשל דרישות התפקיד, בעיקר על רקע עסקת נטפים, הוא ירד באורבוטק לחצי משרה.

בן סימון גדל בדימונה והגיע לחצרים עם גרעין של הצופים. ב־1992 החל לעבוד בנטפים בתפקידי מכירות ושירות, והתקדם עד שהתבקש לנסוע לפתח את עסקי החברה במדינות מרכז אמריקה. לאחר מכן שימש מנכ"ל נטפים במקסיקו במשך חמש שנים, וכשחזר לארץ מונה לסמנכ"ל פיתוח עסקים של החברה. "התעסקתי בפרויקטים הגדולים של נטפים בעולם, מכרתי חברות, וצברתי הרבה ניסיון בלנסות לרכוש חברות שבסוף לא קנינו". ב־2015 הוא עזב את נטפים ומאז הוא מכהן כדירקטור בחברה, כיו"ר נגב אקולוגיה, ושימש במשך שתי קדנציות יו"ר ההנהלה הכלכלית של נטפים, לפני ברקאי. 

חוחובה ישראל. "לא הפסדנו בפעילות הזאת יום אחד" צילום: עמית שעל

איך אתם בוחנים השקעה בסטארט־אפ?

ברקאי: "אנחנו נכנסים כמשקיעי מיעוט, ומשקיעים בדברים שאנחנו חושבים שהם פורצי דרך, לא עוד משהו שיש הרבה כמותו. אנחנו עושים דיו־דיליג'נס ונעזרים במומחים חיצוניים רלבנטיים - רואה חשבון, יועץ סולארי, להתפלת מים וכו', ובסוף מתקבלת החלטה בצוות פורטפוליו שעוברת להנהלה. שם יושבים שם נציגי הציבור שבחיים שלהם לא ראו או שמעו דבר כזה ושואלים שאלות, ובסוף מתקבלת החלטה.

"יש דברים שהם מאוד סקסיים אבל בסופו של דבר יש הרבה כמותם, ולא נהיה משמעותיים. אני חושב שהערך המוסף שלנו הוא בניסיון לקחת עסק או רעיון ולעזור לו לגדול ולהצליח, גם בעזרת הקשרים שנבנו במשך 50 שנה בנטפים, שפרוסה ב־120–130 מדינות. אנחנו רואים רצון שלהם לקבל מאיתנו עזרה. ואנחנו לא מבזבזים את הזמן לנו וליזמים. אם זה מתאים - אז מתאים, והכסף עובר במהירות".

נטפים. הפעילות הניבה כמה אקזיטים במשך השנים צילום: קיבוץ חצרים

הפורטפוליו של חצרים כולל כיום שלושה סטארט־אפים. הראשון והחריג ביחס להשקעות של הקיבוץ הוא GOOL, סטארט־אפ שעוסק ב־eLearning, ומאפשר לסטודנטים ללמוד ולתרגל אונליין. הוא כבר עובד בשיתוף פעולה עם כמה אוניברסיטאות בארץ, וכעת פוזל לכיוון שווקים נוספים כמו תלמידי תיכון, מדינות שבהן למערכת החינוך אין תשתית רחבה, הדרכות בחברות רב־לאומיות ולשוק האמריקאי.

הסטארט־אפ השני שבו משקיע חצרים הוא ARTSYS360, שפיתח רדארים זולים יחסית שמסתכלים סביבם, 360 מעלות. "הרדאר הזה יכול לעסוק במשימות הגנה אזרחיות מכל סוג, כמו בתי כלא", מסביר בן סימון. "אחד הסיוטים של בתי כלא הוא רחפנים שמשחררים מעליהם כדור טניס שבו מה שרוצים להעביר לאסירים. בתי כלא בעולם מאוד מתעניינים ברדאר". כעת, מוסיף ברקאי, המוצר עשוי להיכנס לרכבים אוטונומיים. "הטכנולוגיה ברכבים אוטונומיים לא נותנת מענה של 360 מעלות ולא בכל מזג אוויר, לכן יצטרך להיות שם שילוב של מערכות".

נגב אקולוגיה. "חיפשנו חברה צומחת מהדרום ורצינו גם לקחת אחריות לסביבה שלנו" צילום: נגב אקולוגיה

ההשקעה השלישית בפורטפוליו היא באקוואריוס מנועים, סטארט־אפ שפיתח מנוע ייחודי, שהשימוש הראשון שלו הוא לתעשיית הגנרטורים. באותו סבב גיוס השתתפו גם מריוס נכט וליאון רקנאטי. "הגנרטור שלהם הוא עשירית בגודל, במשקל ובמחיר של גנרטור רגיל, ועם אותו הספק, שזה פשוט מדהים", מתמצת ברקאי. עיניו נוצצות כשהוא מדבר על הטכנולוגיה הזו. "חלק מאיתנו למדו הנדסת מכונות ומאוד התרשמנו", הוא צוחק. כעת אקוואריוס מציע פתרון חדש בשוק הרכבים החשמליים, שהבעיה הגדולה שלו היא הסוללה. "ברגע שיש היתכנות טכנולוגית להקטין ולהוזיל ולשמור על יעילות ותפוקה, זה סוג של מהפכה", מסכם ברקאי.

היו לכם כישלונות?

"בטח", אומר ברקאי. "השקענו בעסקים קרובים לנטפים, למשל בקו שלם של מוצרי 'עשה זאת בעצמך' מפלסטיק בשם Waternet. השקענו הרבה כסף, קנינו ציוד, וייצרנו מוצרים, אבל בסוף סגרנו אותו".

בן סימון: "אבל הזכות לטעות היא חלק מהעניין. זה חלק מהדנ"א של חצרים".

עוקרים זיתים ושותלים חוחובה

הראיון עם אנשי חצרים מתקיים במשרדים החדשים של חוחובה ישראל, כל כך חדשים עד שעומד בהם ריח עז ומסחרר של עץ וצבע טריים. המפעל, שחוגג בימים אלה 25 שנים להקמתו, שכן עד כה באסם התבואה של הקיבוץ, הסילוסים הישנים אחסנו את הגרעינים ולידם המתקן לניקוי וסחיטת השמן.

מפעל נטפים. הקיבוץ שיתופי ולכן אם מישהו רוצה לפתוח קליניקה לריפוי בעיסוק, למשל, הקיבוץ יסייע לו צילום: עמית שעל

לאחרונה השלים הקיבוץ השקעה גדולה במפעל, שמפיק מזרעי החוחובה שמן שדומה בהרכבו לשומן העור - אין לו ריח וצבע ולכן הוא אידאלי כחומר לחות בקרמים ומוצרים קוסמטיים. "מפעל כזה לחוחובה אין בשום מקום בעולם. כל מי שמתעסק בחוחובה ורואה אותו חושב, 'החבר'ה האלה לקחו את הכדורים הלא נכונים'", מתבדח בן סימון. "אבל אם אתה רוצה להיות בחזית העולמית ולהיות ספק מאושר של לוריאל או לנקום, אתה לא יכול להביא אותם לקרוואנים. לוריאל, לנקום, ג'ונסון אנד ג'ונסון, אסתי לאודר, רבלון. אנחנו ספקים של כל מי שאת יכולה להעלות על הדעת בתחום הקוסמטיקה. כולם קנו או קונים מאיתנו".

למה חוחובה?

"היו פעם בקיבוץ כל סוגי המטעים שאפשר לחלום עליהם: אגסים, אפרסקים, תמרים, משמשים, זיתים, אבוקדו, מנגו", מספר בן סימון. "אבל עלות המים לא אפשרה למחירים להיות תחרותיים, אז עקרנו אותם. הקיבוץ שלח מישהו למצוא גידול שיעשה ירוק מסביב, ושימשיך להתקיים גם אם יחסרו לו מים. כך הגיעו לחוחובה וקנו את המטעים של חברת דלק, שהתעניינה בחוחובה כשמן תוסף למנועים, ולא רצתה להפסיד יותר".

בעזרת מדענים מהמכון לחקר הנגב פיתחו בחצרים מיכון לקטיף ובהמשך גם שיטה להפיק יותר שמן מכל גרעין. וכך, מה שהתחיל מהרצון של החברים לראות ירוק בעיניים נהפך לאלפי דונמים של שיחים בנגב ולענף כלכלי משגשג, שיחד עם מגדל חוחובה ישראלי נוסף אחראי לשליש מהשוק העולמי. "לא הפסדנו שם יום אחד", מתגאה בן סימון.

ובכל זאת לא הכל היה ורוד. "בחוחובה למדנו אילו השקעות לא לעשות", אומר ברקאי וצוחק.

מה קרה שם?

ברקאי: "השקענו בפיתוח חומר שמשמש מגן קרינה לעור, עם פטנטים ושותפים, וכל פעם היו עוד מחסומים והיה צורך בעוד השקעות גדולות. הגענו למוצר אבל לא העברנו אותו ל־FDA כי זה גוזל המון משאבים ואנרגיה ואתה תלוי באוויר למשך זמן. אולי זה עוד יקרה בעתיד".

בן סימון: "שם למדנו על מעורבות חברות הפארמה והקוסמטיקה הגדולות. כולם אמרו לי, 'שמע, בדקנו את המוצר, חבל על הזמן. כשתגמרו את התהליך תבואו, אנחנו רוצים לקנות אותו ראשונים'. החבר'ה לא רצו ללכלך את הידיים והעדיפו שמישהו אחר ייקח סיכונים. וזה תחום שבו אתה אף פעם לא יודע באמת כמה כסף תצטרך להשקיע, ואולי נשים עוד 2 מיליון דולר כדי לעבור את ה־FDA ונצטרך להתחיל מההתחלה".

זה בגלל האחריות שלכם לחברי הקיבוץ?

ברקאי: "מצד אחד, אנחנו חברת השקעות שיש לה סבלנות ולא ממהרת לראות תשואות משנה לשנה. מצד אחר, יש לנו אחריות מאוד גדולה. חיים פה אלף איש, 480 חברים שהם כמו בעלי מניות, ואנחנו יכולים לבצע את ההשקעות האלה בזכות תוצרים שהם ייצרו יחד במשך הרבה שנים, חלק מהם בתקופות יותר קשות. לכן אנחנו צריכים להתנהל באחריות ולא לקחת סיכונים גדולים".

סיכונים הם גם תשואה.

"אנחנו רוצים לקחת סיכונים סבירים. הקהילה הזו צריכה להתקיים, לצמוח ולתחזק את עצמה. לחיות ברווחה שהיא זכאית לה משום שהקיבוץ מצליח מבחינה עסקית, כלכלית וחברתית. אי אפשר לבוא יום בהיר אחד ולומר שאין. לפי המודל הפיננסי של הקיבוץ, 70% מהרווחים חוזרים לקהילה, להוצאות של הקיבוץ, ו־30% הולכים להשקעות רב־שנתיות".

כמו דיבידנד.

"או בונוס שמקבלים פעם בשנה".

ביולי אשתקד נכנס חצרים להשקעה הגדולה השלישית בתולדותיו, כשרכש 33% ממניותיה של נגב אקולוגיה תמורת 40 מיליון שקל, ונהפך לשותפם של קיבוץ משמר הנגב והיזם מוטי דנן. נגב אקולוגיה עוסקת במיחזור וטיפול בפסולת מגוונת: מאריזות, נייר ופסולת בניין ועד פסולת בעלי חיים שנהפכת לקומפוסט ומופצת לחקלאים.

"אנחנו זבלנים", אומר בחיוך בן סימון, שמשמש יו"ר נגב אקולוגיה. "זה היה חלק מהיעד שלנו: למצוא חברה בגודל בינוני מאזור הדרום שתספק תעסוקה, עם צמיחה מואצת ורווחיות טובה. יכולנו למצוא חברות אחרות שיתאימו לפורטפוליו, אבל בנגב אקולוגיה יש גם אחריות לסביבה שלנו. אנחנו מוקפים. מצד אחד, בסיס של חיל האוויר עם בעיות רעש. מצד אחר, אתר סילוק הפסולת דודאים, ומכיוון שלישי אזור התעשייה רמת חובב. זה משולש של פחות מעשרה קילומטרים ואנחנו באמצע חבית החומר נפץ הזו. אז לקחנו חברה מאוד נחמדה, שעוסקת בכל התחומים האלה חוץ מאשר בלעצור את הרעש של חיל האוויר, כדי שהדברים ייעשו כמו שצריך".

התוכניות של בן סימון וברקאי עבור נגב אקולוגיה עצומות: להניף את הדגל של שריפת פסולת לצורך ייצור אנרגיה במקום הטמנה רעילה שלה, וטיפול בקרקעות מזוהמות, תחום שבו הם מחפשים יתרון או פטנט. "בהתחלה רצינו להשפיע רק על האזור שלנו ואז קיבלנו תיאבון ואנחנו רוצים להשפיע על כל תחום האשפה בישראל", אומר בן סימון.