שקיעתה של ההשכלה הגבוהה: אות אזהרה לאקדמיה הישראלית

ישראל עדיין נחשבת לאומה משכילה, אך עובדה זו לא מסייעת לה במדדים כלכליים וחברתיים ביחס למדינות שונות בעולם המפותח.

למשל, כמות הציטוטים של מחקרים ישראליים ברחבי העולם נמצאת בירידה לעומת ההיקפים שהיו נהוגים בעבר. נתון זה קשור ככל הנראה גם לכך שבישראל התרחב מאוד היחס בין סטודנטים באוניברסיטאות לבין אנשי סגל. כמו גם ההוצאה הציבורית להשכלה גבוהה בישראל שהיא מהנמוכות ביותר בקרב מדינות ה־OECD.

מימין: שר החינוך נפתלי בנט ודן בן־דוד. עתיד מעורפל להשכלה הגבוהה בישראל צילום: אלכס קולומויסקי, אוראל כהן

את הנתונים האלה ועוד רבים נוספים מפרסם פרופ' דן בן־דוד במחקר שערך מטעם מוסד שורש. המחקר מסמן כמה תמרורי אזהרה בעקבות ההשקעה הפוחתת של המדינה בהשכלה הגבוהה, אותה ניתן להרגיש היטב בדירוג שנגחאי האחרון שבו האוניברסיטאות המובילות בישראל צנחו.

מהמחקר שמפרסם הבוקר מוסד שורש עולה עוד כי אחוז הישראלים בעלי תואר אקדמי הוא מהגבוהים בעולם. למעשה, רק שלוש מדינות עם אחוזים גבוהים מישראל – קוריאה הדרומית, אירלנד וארה"ב. מאז 1970 עלתה באופן ניכר כמות האנשים שסיימו בישראל 16 שנות לימוד, ונכון ל־2015 היא 35% מכלל האוכלוסייה.

איור: טלי גלייצר

הכמות הגדולה של בוגרי מוסדות אקדמיים בישראל לא מציגה את התמונה כולה. כמו במערכת החינוך הפרה־אקדמית, הבעיה היא הפערים בין קבוצות אוכלוסייה שונות. כך למשל הקבוצה המשכילה ביותר בישראל היא של יהודים חילוניים – כמעט 60% מהם רכשו תואר אקדמי.

יש לציין כי בעשור האחרון נרשמה עלייה בשיעור האקדמאים בקרב האוכלוסייה החרדית וכן בקרב דוברי הערבית. רכישת תואר אקדמי מסייעת לפתוח דלת לשוק העבודה, אבל גם בחירת המוסד ומקצוע הלימודים חשובים לא פחות. בשנה שעברה האחוזים הגבוהים ביותר של סטודנטים שעברו את מבחני לשכת עורכי הדין הגיעו מהאוניברסיטאות – העברית, תל אביב ובר אילן. האחוזים צנחו בצורה משמעותית במכללות מסויימות, מתחת לממוצע הארצי שעמד על 55%.

מאז שנות השבעים ולמעשה עד השנים האחרונות חלה ירידה עקבית בהוצאה הלאומית לסטודנט – כלומר שילוב של ההוצאה הציבורית מצד המדינה וההוצאה הפרטית.

כך למשל בעוד בשנות השבעים סטודנט היה מקבל בממוצע 120 אלף שקל בשנה, ב־2014 הוא קיבל 60 אלף שקל בשנה.

איור: טלי גלייצר

ההוצאה הציבורית בישראל על השכלה גבוהה ביחס למדינות ה־OECD היא מהנמוכות ביותר. במקומות הראשונים בהוצאה הציבורית על חינוך ניצבות – שבדיה, פינלנד ונורבגיה.

ומה הלאה? על פי בן־דוד ישראל עדיין נמצאת במקום מכובד, כפי שגם הנתונים מראים, אבל ללא השקעה מספקת בשנים הקרובות — ייתכן ולא תוכל להישאר שם לזמן רב מדי.

איור: טלי גלייצר

איור: טלי גלייצר