לטיסנקרופ עוד אין מה לקנות פה

מאמצי משרד הכלכלה שעליהם דווח שלשום ב"כלכליסט" למצוא לטיסנקרופ הגרמנית אפיקי השקעה בארץ ‑ כאלה שיהוו תחליף לרכש הגומלין שהיא מחויבת בו ‑ נתקלו מהר מאוד בקרקע המציאות. הזכיין הממשלתי להקמת מתקן האמוניה בנגב, חברת KYOS, הודיעה שלשום על הגדלת תפוקת המתקן שהיא מקימה בכ־50%. נראה שההחלטה סותמת את הגולל על השתלבות תאגיד טיסנקרופ והחברות־הבנות שלו בשוק האמוניה המקומי.

לפני שנה, אחרי עשור של ניסיונות לגיוס יזמים שיקימו מפעל אמוניה מקומי במקום היבוא דרך נמל חיפה, הודיע המשרד להגנת הסביבה ביובש כי "למרות מאמצי הממשלה, לא התקבלו הצעות במכרז".

מי שהיתה אמורה להשתתף במכרז, ואולי אף לזכות בו היא טיסנקרופ, באמצעות החברה־הבת אודה. ההיגיון היה פשוט: טיסנקרופ היתה מחויבת ברכש גומלין בישראל במאות מיליוני דולרים במסגרת העסקה שבה מכרה לישראל שלוש צוללות וארבע ספינות אבטחה לשדות הגז.

שר הכלכלה אלי כהן. שום מושג איזה מפעל תוכל טיסנקרופ להקים בארץ צילום: עמית שעל

הקמת מפעל האמוניה היתה מועילה לכל הצדדים: טיסנקרופ תספק צוללות וספינות, תפרע את התחייבותה לרכש גומלין, ותושבי מפרץ חיפה יינצלו מאסון אקולוגי.

לא זו בלבד: נציג החברה בישראל מיקי גנור היה שותף לישיבות על מכרז האמוניה, ובאופן מפתיע, היקף המכרז עמד בדיוק על 700 מיליון שקל ‑ אותו הסכום כמו רכש הגומלין שנדרש אז מטיסנקרופ. מה שקרה אח"כ הרס לכולם את החגיגה: המכרז בוטל, הממשלה העניקה את הפרויקט ל־KYOS, ולטיסנקרופ לא נשאר על מה לבזבז כסף.

הקוץ האיראני

מה בכל זאת יכולה טיסנקרופ לתרום למשק הישראלי? לכאורה ‑ המון. החברה עוסקת בבניית כלי שיט וכלי טיס, בחיפושי גז ונפט, בייצור כלים הנדסיים כבדים ואפילו בכימיקלים ובפטרוכימיה. רק תבחר.

אלא שבמשרד הכלכלה, שמקדם את ההתחייבויות לרכש גומלין, שכחו פרט שולי: לטיסנקרופ יש לכאורה עסקים ענפים באיראן. לפי פרסומים ב"ידיעות אחרונות", חברה ממשלתית איראנית מחזיקה קרוב ל־5% ממניות טיסנקרופ. ישראל אוסרת על ביצוע עסקים עם חברות שפעילות באיראן. לכן השאלה הראשונה שהיתה צריכה להישאל היא: האם רכש הגומלין הזה יכול לצאת לפועל, גם אם הוסכם עליו על הנייר?

במשרד הכלכלה הודו אתמול שאין להם עדיין שום מושג איזה מפעל תוכל טיסנקרופ להקים בארץ. "הנושא נבחן", היתה התגובה הרשמית. גם באוצר מוטרדים מהתסבוכת ובמענה לפניות "כלכליסט הקפידו להדגיש שהנושא נמצא רק במשרד הכלכלה.

החשש הוא שגם אם טיסנקרופ תצלח את המכשול האיראני, קטנים הסיכויים שהפעילויות שתמצא ישלימו את הסכום של 700 מיליון שקל שבו היא מחויבת. ניקח למשל את תחום כלי השיט.

ממשלת ישראל מחזיקה במספנות ישראל שרק לפני כחודש סיפקו לממשלת קפריסין אוניה באורך 60 מטר להגנה על שדות הגז במדינה, בשליש מהמחיר ששילמה ישראל לטיסנקרופ על האוניות שרכשה ממנה לאותה מטרה. תחרות מקומית לגוף היחיד שבונה ספינות בארץ לא תתקבל בברכה במשרד האוצר. ועוד לא הזכרנו את שלומי פוגל ‑ מבעלי המספנות ‑ שנחשב לידיד של ראש הממשלה נתניהו.

מה באשר לייצור נשק? ישראל היא יצואנית נשק וחברות כמו רפאל ותע"ש מרוויחות הון ממכירתו לעולם הרחב. גם כאן איש לא יזדרז לייצר תחרות מקומית.

מי שנכווה ברותחין

טיסנקרופ אולי תוכל להשתלב בחיפושי גז ונפט, ובהקמה של תחנות כוח. אלא ששוב עולה השאלה אם אפשר להפקיד את מערך ייצור החשמל בידי חברה שמקיימת קשרים עם איראן, וחברות שאולי קשורות לעסקאות לא־חוקיות. חברת החשמל והפרקליטות התאוששו רק עכשיו מפרשות סימנס, ולא ימהרו לשכפל מודל כושל.

מה בדבר התעשייה הפטרוכימית? כאן מדובר על השקעות עתק במקומות שבהם התושבים יעשו הכל כדי להילחם ביוזמות חדשות, כפי שתושבי ענק חפר נלחמים היום בהקמת מתקן לקליטת הגז ממאגר לווייתן 10 ק"מ מהחוף שליד ביתם.

ונקודה אחרונה על רכש גומלין: בשנים האחרונות הצליחו ברשות לשיתוף פעולה תעשייתי (רשפ"ת) לאלץ על לא מעט חברות זרות לספק לישראל מה שמגיע לה בחוזה.

באחד המקרים בלמה הרשפ"ת רכישת קטרים לרכבת ישראל מבומברדייה הקנדית בהיקף של כ־250 מיליון שקל. הבעיה היא שטיסנקרופ היא מקרה יוצא דופן: נוסף לכל הצרות, היא מספקת מוצרים שעומדים במוקד חקירה שעלולה להביא לביטול העסקה.

אם אין עסקה, למה שיהיה רכש גומלין כפוי? ועוד צרה: בעסקת ספינות האבטחה ישראל משלמת על שלוש ספינות בלבד ­‑ הרביעית היא מתנה מקנצלרית גרמניה אנגלה מרקל. איך מחשבים רכש גומלין על מתנה? במשרד הכלכלה ענו שהכל יילקח בחשבון. מתי זה יקרה?